בשלח: תפילה, אמונה ומים

פתיחה:  מדוע לא קיבלו ב"י את המן והבאר מיד בצאתם למדבר והלא פשוט הדבר שהיו זקוקים להם ?

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)

עמוד ענן- מיד בתחילת הדרך:
וַי-הֹ-וָ-ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:(שמות יג,כא-כב) 

המן- רק לאחר חודש מצאתם:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות טז,ע"א)

הבאר- רק כשהגיעו לרפידים:
וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם...הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יז,א-ו)

א.תפילה על סף ים סוף:
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם:יְ-ה-וָ-ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(שמות יד,יג-טז)

1.אם בני ישראל צעקו אל ה' משמע שהאמינו בה' ומדוע באו בטענות כלפי משה שליח ה'?
ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת: ליפול אל הים ואחת אומרת: לשוב למצרים ואחת אומרת: לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת: נצווח כנגדן.זאת שאמרה: ליפול אל הים נאמר להם: "התיצבו וראו את ישועת ה",זו שאמרה: נשוב למצרים נאמר להם: "כי אשר ראיתם את מצרים",זו שאמרה: נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם: "ה' ילחם לכם",ושאמרה נצווח כנגדן נאמר להם: "ואתם תחרישון". (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' פרשה ב ד"ה ויאמר משה)

מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. (רש"י,שם)

2.היכן מצאנו שמשה צעק אל ה' והלא נאמר רק שב"י צעקו אל ה'?
אם כי לא מצינו שמשה רבינו התפלל הרי הסתיר תפילתו בדברו אל העם ובאומרו להם:אל תיראו,התייצבו וראו את ישועת ה' וכך הוא דרך הצדיקים להתפלל ברמז כדי להסתיר תפילתם מהמקטרגים ורק הקב"ה לבדו שמע והאזין לרמז שבדבריו וקיבל תפילתו ולכן אמר לו : מה תצעק אלי (זרע קודש, ר' נפתלי צבי מרופשיץ,מתוך חומש פניני החסידות)

3.מדוע הכה משה את הים בידו ולא כמו במכות מצרים עם מטהו?
אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָשָׁל לְבַעַל הַזְּמוֹרָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּחוּץ וְהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ, אָמְרוּ אִלּוּלֵי שֶׁהַזְּמוֹרָה בְּיָדוֹ לֹא הָיָה מִתְכַּבֵּד, שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ, הַעֲבֵר הַזְּמוֹרָה מִמְּךָ וְצֵא לַחוּץ וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ אֲנִי נוֹטֵל אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ. (שמות רבה,כא,ט)

...ומכאן תבין באמת, מה היה חטאו של משה במי מריבה כי שם נאמר ממש הפך ממה שנאמר כאן, כי כאן נאמר הרם את מטך דהיינו סלק את מטך ונטה את ידך וע"י זה באו לידי אמונה, ושם נאמר וירם את ידו ויך במטהו שסלק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו וע"כ החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכח המטה פעל הכל, למקומם. ובזה גרם מיעוט האמונה כמ"ש יען לא האמנתם בי, ויתבאר דבר זה בע"ה באר היטב במקומו פרשת (חקת כ.ח). (כלי יקר,שם)

ב.מיתוק הדין במים:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כב-כה)

4.מדוע הראה ה' למשה עץ?
כאשר איש ישראל צועק-ויצעק אל ה'- מורה לו הקב"ה שיתדבק בצדיק הנקרא-עץ- והלה ממתיק את הדינים והופכם לחסדים-וימתקו המים. (מאמר מרדכי,רבי מרדכי מנדבורנה, מתוך חומש פניני החסידות)

5.מהו העץ שהראה ה' למשה?
...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית.ר' יהשוע בן קרחה אומר: זה עץ של הרדופי (מכילתא)

א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם בידך וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ... (מדרש הנעלם,זוהר חדש,בשלח ל ע"ב)

ר' שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ, ויראהו ה' עץ אינו אומר אלא ויורהו ...דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' {משלי ג,יח} (מכילתא)

כאשר ישנה הדרכה אלוקית וציווי אלוקי כיצד לחיות את המציאות ולהוציא אל הפועל את כוחותיה- כל המרירות בעולם הופכת למתיקות (למהלך הפרשיות, פרשת בשלח, ע"מ- 207-208, הרב משה בלייכר)

ג.מים מן הסלע:
וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְ-ה-וָ-ה: וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל :וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן (שמות יז,א-ז)

6.מדוע הזכירה התורה את העובדה שהמטה הכה את היאור?
ומטך אשר הכית בו את היאור. מה תלמוד לומר אשר הכית בו את היאור, אלא שהיו ישראל אומרים על המטה, שאינו מוכן אלא לפורענות, בו לקה פרעה, ומצרים כמה מכות, במצרים ועל הים, לכך נאמר אשר הכית בו את היאור, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן:(רש"י,שם)

7.אחרי שכבר ציווה ה' למשה להסיר את המטה בים סוף כדי שלא יחשבו שמנו באו הניסים מדוע שב המטה לעשות ניסים?
יש לומר שמשה לא הכה עם המטה בים סוף כדי שלא יחשבו מצרים שאכן יש למטה כח עצמי להרע(החל ממכות מצרים ועד המכה על הים) ומשחצו את ים סוף ומתו מצרים רצה ה' שידעו ב"י שאותו המטה שהכה את מצרים במכות יכול גם להיות לתועלת , הן במרה(לפי הביאור שהוא העץ שהולך למים) והן ברפידים כאשר הכאת המטה בצור הביא את המים לעם הצמא.ללמדך שאפילו חפץ המסור ביד בעליו להכות יכול לשמש גם לטובה והכל בידי האדם להחליט כיצד לשללוט עליו וכיצד לשלוט על מעשיו ולהויכם לצד הטוב (ענ"ד)

מַה תִּצְעַק אֵלָי...וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ...וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר... 

משה צועק אל ה' רק עוד פעם אחת באופן המפורש בתורה : וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.מכאן שהצעקה באה רק כאשר אין זמן למילים והשעה דוחקת ועל ים סוף אפילו צעקה היתה ארוכה מדי אלא : דבר אל בני ישראל -ויסעו (ענ"ד)

ד.מוריד הגשם:
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר^א ולא ירדו גשמים.
שלחו לחוני^ב המעגל^ג : התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים^ד.
עג עוגה^ה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא^ו, שנאמר "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור" וגו'. אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם.
אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם.
אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה. אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו: רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים^ז אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם.
מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי^ח.... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)

א.מהו הרקע למעשה חוני המעגל?
בעשרים ביה צמו עמא על מטרא ונחת להון .בכ"ב,אחר שעברו ג' שנים ולא המטיר, ריחם ה' על הארץ ונענה.מפני שהיה רעבון ובצרת בארץ ישראל ולא ירדו להם גשמים ג' שנים זו אחר זו , עד שירד חוני המעגל לפני התיבה , והתפלל וירדו גשמים . יום שירדו גשמים עשאוהו יום טוב שאין הגשמים יורדים אלא בשביל ישראל (מגילת תענית,חודש אדר)

ב.מדוע לא באו גשמים בתפילתו הראשונה של חוני המעגל?
אמר רבי יוסי בי רבי בון שלא בא בענוה (ירושלמי תענית פרק ג הלכה ט )
בזה שאמר להם {ע"פ לשון המשנה} הכניסו תנורכם הראה שהוא בטוח שתתקבל תפילתו ואין זה דרך ענווה (ע"פ פני משה,מובא בילקוט ביאורים, מתיבתא על תענית)

ג.מדוע נקרא חוני?
חוני נקרא על שם החנינה,על שם החן שהקב"ה מוצא בישראל אף בשעת החטא וחוננם חינם.(אנשי הגשם,ע"מ 39)

{יש לומר שאף על פי שגם על נח נקשר עניין החן "ונח מצא חן בעיני ה'", מכל מקום אצל נח החן היה חד כיווני, רק בעיני ה' הוא מצא חן אבל לא בעיני בני אדם אבל האידאל האמיתי הוא למצוא חן 'בעיני א-לוהים ואדם' ולכן התהפך שמו לנח ולא חן.חוני אינו נקרא חן כדי שלא תזוח עליו דעתו על כך שהוא כ"כ אהוב גם על אביו שבשמים וגם על עם ישראל ולכן נשתנה שמו לחוני למלשון החן שלי } (ענ"ד)

ד.מדוע נקרא המעגל?
וביוחסין מביא בשם רב צמח גאון שהיה מעיר מגלו (תולדות תנאים ואמוראים,ערך חוני המעגל)
דעגיל להו מיעגל. ... מיעגל צירקל''א כדקרינן חוני המעגל על שם עוגה (תענית דף יט.): (רש"י,מנחות צד,ע"ב)

...ואולי המעגל על שום מקצועו של חוני, שהיה חופר שוחות סביב העצים לריכוז מי הגשמים, ועקב מלאכתו, היה רגיש וכואב עם הציבור את הבצורת הממושכת. יש שסברו שמעגל הוא מלשון מעגלה, אבן כבדה בצורת גליל, שנועדה לשטח את הגגות לפני הגשם, כדי שלא יחדרו גשמים לבית. במשנה במסכת מכות פרק ב' מ"א שנינו: "היה מעגל במעגלה ונפלה עליו... הרי זה גולה.." המשנה מדברת על ההורגים נפש בשגגה וחייבים גלות. הדוגמא הראשונה היא אדם שטייח גג בסיד, והשתמש במעגילה כלאמר באבן, כדי ליישר ולשטח את הטיח. מכאן, שמעגל הוא אדם העוסק בטיוח גגות, וזו הייתה מלאכתו של חוני. פרנסתו של מטייח הגגות הייתה תלויה בירידת גשמים. חוני ראוי להיות שליח ציבור על הגשמים כיון שפרנסתו תלויה בגשם.(ע"פ אתר דעת, מכללת הרצוג)

ה.מה בא לרמז המעגל שעשה חוני?

ה1.היפוך הדין עבור העם:
... יובן עוגה בעיגול היא דוגמת הגלגל שהוא מתהפך , כן תתהפך להם מידת הדין למדת רחמים. או ר״ל אם נגזר להם בר"ה גשמיה מועטים, גלגל להם גשמים שפסקת בארץ העמים ( בן יהוידע,שם)

ה2.הבין שהסיבה שלא נענה קשורה לניתוקו מן העולם לכן החזיר עצמו לכדור הארץ:

והנה כאן חוני המעגל היה יחיד בדורו וצדיק גדול, והיה בדוק ומנוסה שאין תפלתו חוזרת ריקם, ולכן שלחו לו בפשיטות ובירור גמור התפלל וירדו גשמים, שהיה אצלם דבר זה ברור, ואיך התפלל ולא נענה. אך הענין הוא, כי מרוב קדושתו ופרישותו נסתלק במחשבתו מעולם הזה, ולא נשאר לו תאוה ורצון בעולם הזה ולכן נחשב כאלו נפטר ממנו, ואין יכול העולם לקבל שפע על ידו, והוא כאשר ראה שהתפלל ולא נענה, הרגיש בדבר זה, והבין הסיבה, ולכך הוכרח לפשט מחשבתו בעולם התחתון, ולקשר בו תאותו ורצונו כדי שיוכל עולם הזה להיות נשפע על ידו בתפילתו, ולכך עשה פועל דמיוני להתקשרות שלו בעולם הזה, ועג עוגה ועמד בתוכה, ועשה העוגה עגולה דמיון לכדור הארץ התחתונה שהיא בעיגול, ואמר נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן דייקא, כלומר איני זז ומסתלק מן עולם הזה התחתון, שלא אסיר מחשבתי ותאותי ממנו, אלא אהיה מקושר בו עד שתרחם על בניך, כדי שיהיה יכול העולם לקבל שפע על ידי

(ספר בניהו בן יהוידע על תענית דף כג/א )

ה3.סומך לכל הנופלים:

הטעם דעג עוגה בעיגול דאמרו רז"ל [ברכות ד' ע"ב] למה לא נאמר נו"ן באשרי בשביל שיש בו נפילה לכנסת ישראל, דכתיב נפלה ולא תוסיף וכו', ואף על פי כן סמכה דוד ברוח הקודש דכתיב סומך ה' לכל הנופלים, והכי נמי איתא בזוהר הקדוש בהקדמת בראשית [דף ג' ע"א], דעאלת אות סמ"ך ובעי למברי בה עלמא, ואמר לה הקב"ה אם את תזוז מאתרך מה תהוי עלייהו דאינין נפילין, יע"ש. ולכן כיון שהיה עצירת גשמים כל כך, שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, נעשו ישראל באותו זמן נפולים שצריכין לסמיכה מן אות סמך הסומך לכל הנופלים, לכך עשה עוגה בעיגול, בעמדו להתפלל עליהם, להמשיך להם סמיכה מן אות סמ"ך, אשר צורתו מוקף כעיגול, דאות מ"ם סתומה אע"פ שמוקפת מכל רוחות הנה היא מרובעת, אך הסמ"ך יש בו עיגול
(ספר בניהו בן יהוידע על תענית דף כג/א )

ה4.להורות שעם ישראל מעל הטבע העגול:

והנה מצאנו (תענית י"ט) שהאשימו את חוני המעגל על שיצא מגדר זה בתפלתו, שאמר איני יוצא מהמעגל הזה עד שתרחם על בניך, שנראה שהיה שואל מהאל דרך חיוב והכרח, וכמו שאמרו (שם) כבן המתחטא על אביו, שהוא הבן המתגעגע על אביו, שהוא נוהג עמו שעושה לו כל רצונו, ושואל ממנו דרך ציווי והכרח, וכן עשה חוני שעגל עוגה ונכנס בתוכה, לרמוז כ"א לא היה מרחם על בניו היה נראה כאילו הם בתוך העוגה, כלומר שמורה לעולם שהוא כדורי, והם תחת צבאות ומזלות השמים, וכשרחם על בניו יצא מעוגה להורות כי אין שר ומזל שולט על ישראל כשהם צדיקים אלא שהמזל כפוף ונכנע תחתם, וכמש"נ על אברהם אבינו (בראשית ט"ו) ויוצא אותו החוצה (בר"ר פרשה י"ד) שהוציאו מחללו של עולם ואמר לו הבט וכו', שהמערכות הם תחתיו ולא הוא תחת המערכה, ונאמר לו (שם) כה יהיה זרעך, כלומר כמו שאתה למעלה מן המזלות כה יהיה זרעך, כלומר הזרע שהם מיוחסים לך צדיקים כיוצא בך: 

(ספר בית אלקים למבי"ט  - שער התפילה - פרק הראשון )

ו.מה למד חוני ממעשה הנביא חבקוק?
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי: (חבקוק ב,א)
מאי מצור? מלמד שצר צורה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן עד שתודיעני דבר זה (אריכות הגלות)... (מדרש שוחר טוב ז,יז)
על משמרתי אעמדה. עג עוגה חבקוק ועמד בתוכה ואמר לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני :(רש"י,שם)

באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה, וביקש רחמים עליה, ואמר: איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי. שנאמר: {במדבר יב} 'אל נא רפא נא לה'. (אבות דרבי נתן, פרק תשיעי)
מדוע לא תלתה הגמרא את מעשה חוני במעשה משה?
משה מתפלל על אחותו שחטאה ואינו מוכן לזוז מהעוגה עד 'שתתרפא מרים אחותי'.חשוב למשה להדגיש שמרים אחותו על אף שהקב"ה ודאי יודע זאת.הסליחה נשענת על האחווה בין משה למרים ועל הערבות ההדדית הקיימת בינהם.
חבקוק מתפלל על כלל ישראל והוא מדגיש את כבודם של ישראל כבנים לעומת רשעות אומות העולם.כשמבקשים על ככל ישראל באמת מעומק המבט של בנים למקום,אפשר לעוג עוגה, וכם אף בסיפורנו על חוני המעגל.(אנשי הגשם,ע"מ 38)

ז.מפני מה הזכיר את יציאת מצרים?
י״ל למה ליה למימר אשר הוצאת בענין זה, ונ״ל בס"ד כוונתו לומר אל תאשים אותם על אשר הם מתחטאים לפניך כבן המתחטא לפני אביו אלא זה הדבר אתה סבבתה להם שנהגתה עמהם כמנהג האב עם בנו יחידו שמחבבו ביותר ועושה רצונו אע״פ ששואל שאלות הפכיות ורחוקות והסברת להם פנים הרבה שעל ידך היו כבן המתחטא לפני אביו ( בניהו, שם)

ח.מה היתה טענתו של שמעון בן שטח כלפי חוני?
שאלמלא היו שנים כשני אליהו. גזירת עצירת גשמים ומפתח של גשמים בידו של אליהו גרסינן: לא נמצא שם שמים מתחלל. בתמיה שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א י') ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים: נמצא שם שמים מתחלל על על ידך. דזה או זה בא לידי שבועת שוא: (רש"י,שם)

צריך אתה להתנדות. לפי שהטריח לפני המקום על עסק גשמים לא כך שאלתי כמה פעמים וכבוד המקום כבוד הרב הוא(רש"י,ברכות,יט,ע"א)

ט.גשמי ברכה, כמו גם ירידת המן לב"י, באים לדור שראוי לכך וכיצד יתכן שמיד לאחריו נזקקו לחוני המעגל לאחר בצורת של 3 שנים?

ת''ר {ויקרא כו-ד} ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות דבר אחר
בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם שנאמר {ירמיה ה-כה} עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בהמ''ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם(תענית כב ע"ב,כג ע"א)


י.מדוע פנו אל חוני רק בסוף אדר?

למרות המצוקה העמוקה הם לא רצו להשתמש בפתרון ששמו חוני.בני העיר מבינים מדוע סגורות ארובות השמים- בגללם.הם מכירים לעומק את הקשר והיחס בין כמות המשקעים לבין המצב הרוחני שלהם...רק שמכלו כל הקיצין ואבדה כל תקווה הם  נשברים ופונים לחוני ףכגנבים בלילה ופניהם מכוסות כלימה.גם כשנכנעו והחליטו לבקש מחוני שיתפלל הפ אינם מסוגלים לבקש זאת ישירות- שלחו לחוני המעגל, עטופים בבושתם וראשם כפוף (בסוד קדושים , הרב חננאל שמואל אתרוג, ע"מ 55-56)


יא. פעולותיו של חוני נועדו לעורר את העם לתפילה ולקירבה מחדש  אל הקב"ה:


 ובדור הזה בזכות חוני העיר הקב"ה את לב דורו אל התשובה על כן התחילו תחילה הגשמים מנטפים אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות יכוונו בזה על טהרה הפנימית לעזור להם לצאת מן המיתה אל החיים וכאשר התעוררו בתשובה התחילו לירד בזעף כדי לטהרם עוד בטהרה השני' אשר היא כשטיפה מבחוץ ואמרו לו עוד ראינוך ולא נמות ורצו לאחוז בחיים מבית ומחוץ התחילו לירד גשמי ברכה ונרצו להם למעלה ע"י התשובה. ואפשר לזה כוון חוני הצדיק במה שאמר צאו וראו אם נמחית אבן הטועין לחד נוסחא היינו אם נמחה אבן היצה"ר המטעה את הבריות. וע"ז שלחו לו בני לשכת הגזית דור שהיה אפל היינו שנסתלק אור שלמעלה מקרבם ח"ו, הארת בתפלתך כי ע"י תפלתך חזרו בתשובה, דור שהיה שפל כי כל זמן שאין מנוקין מעון לגמרי אין לנו כח להרים ראש. הגבהתו בתפלתך כי ע"י תפלתך עשו תשובה שלימה וכנ"ל. וחזר ופירש מה היה אפלים ושפלים ושח עינים מפני ששחו בעונם אח"כ מילט בתפלתו אי נקי, כי לא היו נקיים עדיין עד שטיהרם בתפלתו לגמרי והכל ע"י מעשה ידיו הברורים

(קרן אורה על מסכת תענית דף כג/א )

יב. נקודת המחלוקת בין שמעון בן שטח לבין חוני:מתוך דבריו של שמעון בן שטח עלה בבירור שאין זה אלא הוא הוא עצמו עצתר את הגשם מלבוא..הא מצפה מחוני להבין שהשנים הם כשני אליהו וטוען כנגדו שהוא מביא לשתי שבועות סותרות..
חוני מתחטרא לפני המקום הוא מתנהג בכוונה באופן שרק בן אהוב יכול הנהוג כלפי אביו..הוא מתריס לא כך שאלתי ,משנה את רשימת הבקשות שלו....חוני מראה להם שהם בנים של הקב"ה,בן הוא קשר עצמי...זה לא נתון בחירי (בסוד קדושים הרב חננאל שמואל  אתרוג, ע"מ 51-69)

סיום: עמלק ביקש לפגוע באותם שלא היו מוגנים בעמוד הענן ולכן עם ישראל יוצא מהענן ונלחם בו ומנצח אותו בכח האמונה:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יז-יח)

"כל הנחשלים אחריך" - חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן (רש"י,שם)

חובת האדם להאמין- בעצמו , כבסיס לאמונה באלוקים:
חסרון אמונה ביסוד הטוב מביאה מורך הלב, וזה המורך גורם, שאי אפשר לאדם לעמוד במערכה הרוחנית של החפצים הנשגבים. חושש הוא שמא אינינו ראוי להתשוקות הרוממות, שהנשמה כ"כ מתאוה אליהן, ומתוך כך הולך הוא ונופל, מתנונה ומתדלדל. וזהו כל היסוד של הנפילה אשר להאדם, שהביאה אותו לידי המהומה והמגערת, העלבון והמשטמה ושפיכת דמים רבים - חסרון האמונה באור הטוב המאיר בקרבו. 
ישראל הם יסוד האמונה בעולם, אמונת ד' בכל הודה מתגברת והולכת בכנסת ישראל, ועל כן היא רק היא היתה, הוה ותהיה מאירה באור הטוב של האמונה העליונה בעולם. היא הניה האומה היחידה, השומרת את טהרת האמונה וחסנה. ישראל עזין שבאומות (שמונה קבצים ח,נח)

בני ישראל עוברים תהליך התבגרות מתלות מוחלטת בניסים(ה' ילחם לכם ואתם תחרישון) ועד לנקודה בה הם יוצאים להילחם בעמלק, בתווך הם לומדים שיש לעשות השתדלות( תפילה, המתקת המים וכד') ע"מ לקבל את השפע האלוקי (באר המים, המן) לכן לא ניתנים להם מיידית אלא רק לאחר תהליך בריא שכל מטרתו השלמה- להכין אותם לקבלת התורה בהר סיני (ענ"ד)

השלמת ההכנה למתן תורה- נקודת האמונה השלמה של העם לאחר הנסיונום עם הבאר והמן ומלחמת עמלק:

 וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ (שמות יז,יב)

בא: קידוש החודש וברכת הלבנה

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:  
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (שמות יב,א-ב)

פתיחה: למה לא ראש אחד להכל?
ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)

הקדמה: שליטת האדם על המקום קודמת  לשליטת האדם על הזמן:
בראשית. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו) , שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו: (רש"י,בראשית ,א,א)

חלק א: קידוש החודש ויציאת מצרים:

1.ייחודה של מצוות קידוש החודש - הזמן,האדם והמקום:

א.האדם: מדוע נזכר אהרן בדיבור זה?
א1.אהרון זוכה להשתתף בקבלת המצווה הראשונה: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. 
בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור (רש"י,שם)

א2.קרובים יכולים להעיד על הלבנה:
....ד''א אל משה ואל אהרן החודש לומר שעדות החודש כשרה בקרובים כמשה ואהרן: (בעל הטורים) 

ב.הזמן: זמן הציווי- בין אור לחושך, שלא כדרכם של שאר הדיבורים אל משה:

הזה. נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזו שעור תראה ותהיה ראויה לקדש,  (ס) והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום, שנאמר ויהי ביום דבר ה' (לעיל ז, כח.), ביום צוותו (ויקרא ז, לח.), מן היום אשר צוה ה' והלאה (במדבר טו, כג.), אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה (רש"י,שם)

ג.המקום : מחוץ לגילולי מצריים- המצווה הראשונה נאמרה מחוץ לעיר:

בארץ מצרים. חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך, תלמוד לומר כצאתי את העיר וגו', ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גילולים, דבר חמור כזה לא כל שכן (מכילתא פסחא פ"א): (רש"י)


2.מדוע מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוו ב"י ? 

א.מצווה ראשונה- נקודת ההתחדשות של הזמן משליכה על התחדשות האדם ועל התחדשות המקום(מעבר ממצרים לא"י):

החדש הזה. הראהו לבנה בחדושה (שמו"ר טו, כח.), ואמר לו, כשהירח מתחדש יהיה לך ר"ח. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי (מכילתא שם): (רש"י,שם)

ב. "עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי"(ריה"ל) :


החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי: (ספורנו,שם) 

3.קידוש החודש בר"ח ניסן כנגד מנין החודשים המצרי:


וכן רמז החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב, שהמצריים אז מונין החדשים וקוראים אותם בשמות עבודתם. והחדש להם ועבודתו, הוא בהיות הלבנה בשלימות אורה ובתקפה, מאז מתחילין ומונין החדש ממלוי למלוי. ומתחילין מנין החדשים מעת הכנסת השמש בראש מזל טלה, והוא החדש שכולו חג להם, ועושין לו כבוד בעבודתם מכל החדשים. 
וראשית כל דבר רצה הקב"ה לזכות לישראל, ולטהרם ולהסירם מחוקיהם. והתחיל החדש הזה לכם ראש חדשים, הם מתחילין ממילוי הירח ותוקף אורה, אתם מתחילין החדש בעת מולדתה. 
הם לקחו הטלה לממונה עליהם, ובעבורו אין אוכלים בשר, אתם תקחו אותו לשוחטו ולצלותו ולאכול את בשרו ולשרוף את הנותר. 
הם מקטרים אליו בריחות ומרקדים לפניו, ואתם תתנו דמו במשקוף כדי שיריחו ריחו, ולאכול בשרו על מצות ומרורים יאכלוהו. וכל זה כדי להרחיקם מהם, ולהקריבם אל עבודתו ית'. 
ואולי שעל זאת הכוונה בעצמה צוה לעשות העבודה הזאת במילוי הירח, עת תוקף שמחתם והקרבתם למזל טלה הממונה עליהם, ואז צוה לשוחטו ולצלותו ולשרוף הנותר. וזהו פסח הוא לה' (לק' יב, כז), לשם ה', ולא לשם זולתו מהעליונים. 
וכן בעשור לחדש, הוא היום שהמצריים מתחילין לעבוד עבודת הטלה, ולקרוא דרור לכל עבד ולכל מלאכה. כל הימים ההם עד סוף החדש הם להם לששון, ולטלה הם מקריבין, ולצורתו הבשריית הם משתחוים, וסומכין עליו את ידיהם ונושקין את ידיהם, ואחרים נושקין ידי הסומכין. כל זה כתוב בספר הנזכר. 
ולכן בעת ההיא רצה אלהינו להשפילם ולהכניעם, ושיקחו להם ויקשרוהו בכרעי מטתם עד יום השחיטה. ואז המית השם את בכוריהם, שבימים ההם הם היותר נכבדים מהם. הם הכהנים העובדים, וכל האנשים והנשים נושקים ידיהם עד אביהם. והיו להם כל החדש ההוא לאלהים, ע"כ: (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב )



4.מה הטעם לשימוש שלנו בשמות חודשים בבליים? 

שמות החודשים - עלו מבבל: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ מִבָּבֶל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף שְׁמוֹת מַלְאָכִים מִיכָאֵל רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל (בראשית רבא,מח,ט)



וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:

וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר''ה א ב, ב''ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד~טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש''י. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה: (רמב"ן,שם)

5.שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:

 שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:

(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)


6.משמעות שמות החודשים:

שמות חודשי השנה הגיעו אלינו מבבל לפני כ-2,500 שנה יחד עם שבי ציון, שחזרומ גלות בבל ליהודה בשנת 538 לפני הספירה. שמות החודשים בלוח העברי אינם שמות עבריים - אלא בבליים, ומקורם בשפה האכדית העתיקה. והנה שמות החודשים ופירושיהם - והמקור שלהם באכדית:

תשרי - פירושו התחלה (במקור, באכדית: teshritu).

מרחשוון - בעברית: הַיֶּרַח, החודש, השמיני. נראה שהשם המקורי היה ירח-שמן - חודש שמיני (באכדית: shaman). משערים שהאות יו"ד (במילה ירח) התחלפה באות מ"ם, וכך הפך ירח-שמן למרח-שמן, ומכאן - למרחשוון. הגדרתו של מרחשוון כחודש שמיני במניין החודשים תואמת את הלוח העברי הקדום (המתחיל בחודש ניסן). בימינו חל שיבוש נוסף - הקידומת "מר" הושמטה והחודש נקרא בקיצור: חשוון.

כסלו - פירושו עבה, שמן, והכוונה ככל הנראה לחודש שהוא "שמן" ומבורך בגשמים (באכדית: kislimu). שם החודש נזכר בספרי התנ"ך המאוחרים, ובהם ספר זכריה(פרק ז פס' 1): "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו". חודש כסלו נזכר גם בפתיחת ספר נחמיה (פרק א פס' 1): "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו… וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה".

טבת - פירושו ששוקעים בו (באכדית: tebitu), והכוונה כנראה לעיצומו של החורף, לחודש שבו הגשמים מציפים את הדרכים והשדות, והולכי רגל ובהמות היו שוקעים בבוץ. בארץ בבל, עם הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, הייתה בעיה קשה של הצפות ובוץ. חודש טבת נזכר באחד מספרי התנ"ך המאוחרים - במגילת אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר פרק בפס' 16).

שבט - הוא חודש הגשם הַמַּכֶּה (באכדית: shabatu), שבו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים, המכים. שם החודש מבוסס על הקשר בין המילה "שֵׁבֶט" (במובן מקל) ובין הכאה - וכך גם בעברית של ימינו. חודש שבט, החודש ה-11 לפי הלוח הקדום, נזכר גם בשמו וגם במספרו בספר זכריה (פרק א פס' 7): "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=לַחֹדֶשׁ ה-11) הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט…"

אדר - הוא חודש הַדַּיִשׁ (באכדית: adaru): התהליך שבו היו מפרידים את הגרגרים מן השיבולים באמצעות חבטות במקל או במורג - לוח עץ ועליו אבנים חדות. בחודש אדר חל חג פורים - והוא נזכר בשמו (ובמספרו) כמה פעמים במגילת אסתר, לדוגמה (פרק ט פס' 1): "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (=בחודש ה-12) הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר..."

ניסן - הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה. חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר (פרק ג פס' 7): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן."

אייר - פירושו אור (באכדית: ayaru), והוא מציין את מזג האוויר האביבי ואת אור השמש.
חודש זה נמנה עם חמשת החודשים ששמותיהם לא נזכרים בספרי התנ"ך: תשרי, מרחשוון, אייר, תמוז ואב.

סיוון - פירושו סימן (באכדית: siwanu), והוא נזכר, במספרו (החודש השלישי) ובשמו, במגילת אסתר (פרק ח פס' 9): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן… וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי…"

תמוז - נקרא על שמו של הָאֵל הבבלי תמוז, אֵל הפריון והפריחה, שעל פי אמונת הבבלים היה מת בתחילת כל קיץ, עם נבילת הצומח, ושב ומתחדש אחרי הגשמים. הָאֵל תמוז נזכר במקרא (יחזקאל פרק ח פס' 14): "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתָּמוּז."

אב - פירושו קָנִים (באכדית: abu), והוא מציין את הפעולה החקלאית של כריתתקנים שהייתה מקובלת במזרח הקדום בחודש זה. בלוח העברי חודש אב מסמל אתהחורבן הלאומי, ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה - "מנחם אב".

אלול - פירושו טיהור וכפרה (באכדית: elulu). נראה שגם בבבל העתיקה היו בחודש זה מנהגים של חשבון נפש וכפרה על חטאים. ויש הסבורים שאלול פירושוקציר - והוא נקרא כך על שם עונת הקציר שמסתיימת בחודש זה. חודש אלול נזכר בספר נחמיה (ו 15) - בשמו (אך לא במספרו): "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל ."


(ע"פ אתר לקסיקון לתרבות ישראל- http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=932)

7. קידוש החודש- המעבר מעדות ללוח מחושב:

בשנת 359 לספירה קבע הלל בן רבי יהודה הנשיא את כללי לוח השנה העברי הנהוגים עד היום. עיקריו של הלוח שקבע הלל: שבע שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים וכן נוסחה לקביעת ראש השנה (א' בתשרי) באופן שלא יחול לעולם בימים א', ד' או ו'. כללים אלו ביטלו את הצורך לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח כפי שהיה נהוג עד אז. ( מאמר השנה העברית מתוךף אתר השפה העברית, ע"פ רמב"ן ספר הזכות גיטין פרק ד)


חלק ב: ענייני ברכת הלבנה ומהותה

הקדמה: המקור לברכת הלבנה

וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החדש הזה, וכתיב התם זה א-לי ואנוהו, תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים, אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד. מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה ברוך וכו' אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים. (סנהדרין מב א)

1.בין קידוש לחידוש:

א.הקשר הלשוני בין קידוש החודש לברכת הלבנה:

...נשאל על הטעם שקורין ברכת הלבנה בשם קידוש הלבנה שלכאורה אין עניין של קידוש בברכה זו וגם לא מצינו בש"ס וברמב"ם ובשאר ראשונים שיקרו ברכת הלבנה בשם קידוש הלבנה ולכן רצה השואל לומר  שטעות היא ויש לומר חידוש הלבנה ,שמברכים על חידוש הלבנה ונתחלפה אות חי"ת באות קוף?

תשובה: מאחר שמצינו בבית יוסף ורמ"א שכתבו כמה פעמים קידוש לבנה לא מסתבר לומר שטעות סופר היא, וששום אחד מהמחברים במן ההוא עד עתה לא יעירו בטעות כזו...
לכ נראה לומר ששם זה נשתרבב מזמן שבית המקדש היה קיים וקצת אח"כ שהיו בי"ד מקדשים את החודש ונקרא כך עד היום זכר לקידוש החודש שהיה בזמן שהסנהדרין היו סמוכים... (אוצר פלאות התורה ,ע"פ שו"ת מהרש"ג חלק ג סימן ה)


ב.הקשר ההסטורי בין קידוש הלבנה לקידוש החודש: מן הראיות השונות שהובאו לחיזוקה של סברה זו, מצאנו במסכת סופרים(פ"כ ה"ב, מהד' היגער, עמ' 340), אודות הדברים שיש לומר בקידוש הלבנה: "... ואומר שלוש פעמים, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע
בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי. תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע...ואומר לחבירו ג' פעמים שלום, וילך לביתו בלב טוב".מה פשר תפילה זו שאחרים לא יזיקונו? מדוע אומרים את הפסוק "תפול
עליהם אימתה ופחד"? ומה טעם אומרים פסוק זה גם למפרע?

לסברתם ביארו, כי יודעים אנו שבתקופת האמוראים, במאות השלישית והרביעית,מצוות קידוש החודש קוימה מתוך קשיים לא מעטים. ראשי הכנסיה הנוצרית הערימו קשיים על חכמי בית הדין וניסו בכל דרך אפשרית לשבש ולפגוע בסדרי המועדים של עם ישראל ובסמכות חכמיו, זאת נוסף לקשיים טכניים שונים, בעקבות המרידות והמלחמות שהיו בא"י ובסביבתה, אשר סיכנו את הולכי הדרכים והכבידו על הגעת עדים לבית הדין כמו ליציאת שלוחים מביה"ד כדי לפרסם את החלטותיו.על יסוד זה טענו חוקרים, כי כנראה כבר באותם ימים במעמד קידוש החודש נאמרו תפילות אלו, הנזכרות במסכת סופרים, ע"מ שיגן הקב"ה עליהם ויצילם מן האויבים והמציקים, וכשנתקן קידוש הלבנה במקום קידוש החודש, נשמרו בו תפילות אלו. אפשר גם
שבאותם ימים טרופים נולד המנהג המשונה להפוך את הפסוק "תפול עליהם  אימתה ופחד" כדי שלא יכירו במשמעותו האויבים והמציקים, וגם מנהג זה נשתמר מאוחר יותר, בזכר שנעשה לו בקידוש הלבנה. לאור החששות והפחדים שהיו באותם ימים, מובנת גם שאילת שלום לחברו, וההדגשה שילך לביתו בלב טוב 
.
(מאמר החודש הזה לכם, קידוש החודש וקידוש הלבנה בועז שפיגל)

2.מדוע אין מברכין שהחיינו על ברכת לבנה:
כתב כנסת גדולה הא דאין מברכין זמן משום שהוא פחות מ-ל' יום עכ"ל. 
אבל מצאתי בספר תניא שאין צריך לברך זמן שהרי מברכים על חידושה (אליה רבה, סימן תכו, אות א)

3.ראוי לקוראה מתוך הכתוב:
אשרי אדם שומע מה שכתב הרב מחצית השקל סימן ק' דבא באזהרה דיומר ברכת הלבנה מתוך הספר והוא טוב מאוד לעורר הכוונה וראוי לאב להזהיר בניו הקטנין שיקחו בידם הסידור כדי לומר ברכת הלבנה מתוך הספר וכם יעשה אדם דידע איניש שאינה שגורה בפיו ולא יחוש שבושת הא לו מאחרים הרואים אותו עם הספר בידו ואם בציבור יסמוך על הש"צ על כל פנין כשהוא ביחיד יקל הספר בידו (כף החיים סימן לה סעיף ד)


4.אין להרבות להביט בלבנה:
ובשל"ה והגהת י"נ שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה ( מגן אברהם על או"ח סימן תכו)

5.מתי זמנה של קידוש הלבנה?
א.במקור- היו מברכים אותה עם המולד:
הרואה את הלבנה בחידושה אומר: ברוך מחדש חודשים (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב)

ב.3 ימים או שבעה ימים:
לדעת הרבה ראשונים, זמן ברכת הלבנה מתחיל מהיום הראשון לראייתה, וככל שיקדים לברך מוטב (רמב"ם ברכות י, יז, רא"ש ועוד). אולם לדעת כמה פוסקים, מן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה. יש אומרים שיש להמתין עד שיעברו עליה שלושה ימים שלמים, שאז אפשר להתחיל ליהנות מאורה (רס"ג, תר"י). ויש אומרים עד שיעברו עליה שבעה ימים, שאז כבר ממש אפשר ליהנות מאורה (שו"ת רמ"ע מפאנו ע"ח). ולדעת כמה מגדולי המקובלים, ובראשם רבי יוסף ג'יקטיליא, על פי הקבלה יש להמתין שבעה ימים, וביארו שאור הלבנה המתחדש רומז להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין שבעה ימים, כשבעת ימי בראשית, שאז כבר יתייצב האור, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה.
(פניני הלכה > > זמנים > > א - ראש חודש > > יח – זמן ברכת הלבנה)

ג.באשכנז כנראה חששו שאם ימתינו בגלל העננות יפסידו את המצווה:

אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים מהמולד. וכן מנהגינו להקפיד בזה בדרך כלל. ומכל מקום אם חסרות כמה שעות במוצאי שבת להשלמת שבעה ימים שלמים מעת לעת, אין צריך להחמיר בזה, וכן ראוי להורות בפרט בימי החורף ובעונת הגשמים. ובמדינות שעננים מצויים שם ברוב ימי החדש, ויש חשש שאם ימתינו להשלמת שבעה ימים מהמולד יפסידו ברכת הלבנה מכל וכל, יש להורות להם שיברכו ברכת הלבנה מיד לאחר שלשה ימים, כדברי התלמוד והפוסקים. [שו''ת יביע אומר חלק ו' סימן לח אות א'. ושו''ת יחוה דעת חלק ב סימן כד].

ד.הקבלה ליעקב הביאה להמתנה של 7 ימים: 
....כי יש בזה סוד הלבנה ושואלים למה אמר יעקב ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וזה כיוון שמברכים הלבנה אחרי שבעה ימים (ע"פ הזוהר והאר"י)

6.מדוע אומרים שלום עליכם בקידוש הלבנה?
....כי היה קטרוג  מצד הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים השמש והירחלמלוך ועל כן אמר לה הקב"V לכי מעטי את עצמך לכן אנו מברכים על פגמתנ וכך יהיה אור הלבנה כאור החנה ויהיה שלום בינהם ושלוש םעמים שאומרים שלום עליכם הווי חזקה (ספר מטעמים החדש)

7.מדוע אומרים ברוך יוצרך ברוך עושך?
הטעם כי יש בפסוק זה ראשי תיבות יעקב שהעולם ומלואו נברא בשביל יעקב לכן ישראל מונים ללבנה והם משלים על 4 עולמות אצילה בריאה יצירה ועשייה (ספר טעמי הבש"ם , עמ 115, ע"פ עבודת הקודש)

8.מדוע דווקא תחת כיפת השמים?
אין מקדשין הלבנה תחת הגג(רמ"א,סימן תכו סעיף ד)

ע"ש שאמרו שדומה קידוש הלבנה להקבלת פני השכינה לכן יוצאין מתחת לגג לתוך הרחוב כשרך שיוצאים לקבל פנמי המלךם שיוצאיםן לקראתו (ב"ח תכו ד"ה תנא)

9.מדוע אומרים הללו אל בקודשו?
משום שבמזמור זה י"ב פעם הללו כנגד י"ב חודשי השנה  (ענף יוסף,שם)

10.מדוע מזכירים את מלכות דוד?

ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלש פעמים: סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה - ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר: כשם שאני רוקד כו' ואומר: תפול עליהם וגו' ולמפרע: כאבן ידמו כו' ג' פעמים, ויאמר לחבירו ג"פ: שלום עליך, ומשיב הוי כשואל (טור). ונוהגין לומר: דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשלה ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה, דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר: שמש ומגן ה'(תהילים פד, יב) ולכך עושין שמחות ורקודין בקידוש החדש דוגמת שמחת נשואין. (בחיי פרשת וישב וד"ע): 

(שו"ע אורח חיים - סימן תכו ד,רמ"א)

כשם שהלבנה הולכת ומתמעטת אחרי ט"ו ימים כך שנתמעטה מלכות בית דוד בימי צדקיהו כך נתמעטה מלכת בית דוד בימי צדקיהו אחרי שמלכו 15 מלכים וכשם שהלבנה מתחדשת כך תתחדש מלכות בית דוד (מהרש"א סנהדרין לח)

11.הקבלה בין הלבנה לעם ישראל:

א.ישראל מלכות הירח, הגויים מלכות השמש:
שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַלְּבָנָה, גָּזַר עַל הַשֶּׁמֶשׁ לִהְיוֹת שִׁלְטוֹן שֶׁל עֵשָׂו, וְעַל הַלְּבָנָה לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׁלְטוֹן שֶׁל יַעֲקֹב, וּמִנָּה עֲלֵיהֶם גְּדוֹלִים וְתַקִּיפִים עַד שֶׁיָּבאוּ שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת הַלָּלוּ, וְאוֹתוֹ גָדוֹל שֶׁהִתְמַנָּה עַל הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל הָאֻמָּה שֶׁל יַעֲקֹב, רָצָה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּנָּתֵן שִׁלְטוֹן לַלְּבָנָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר לָאֻמָּה שֶׁל יַעֲקֹב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכִי מָה אֲנִי צָרִיךְ אֻמָּה שֶׁל יַעֲקֹב (חסר כאן). אֶלָּא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְלִשְׁלֹט בָּהֶם עַל כָּל הָאֻמּוֹת, אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ וְהִשְׁתַּעְבְּדִי בַּגָּלוּת לְזַכּוֹת אוֹתָךְ לָעוֹלָם הַבָּא (זוהר בראשית ט"ז,ע"ב)

ב.עם ישראל חי -כמו הלבנה- גם בעליות וגם בירידות:

יש להוסיף, כי גם כאשר הלבנה נעלמת מעינינו, הרי שבמסתרים היא נשארת שלימה, אלא שכל האור שהיא קולטת מהשמש מופנה כלפי השמש ואינו ניכר בעולם. וכך עם ישראל, גם בעת נפילתו, בפנימיותו אינו נפגם, "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ". (פניני הלכה > > זמנים > > א - ראש חודש > > טו – משמעות ברכת הלבנה, הערה 21)

12.צדדים של שמחת חתן וכלה בקידוש הלבנה:

הלבנה רומזת לכנסת ישראל, וכנסת ישראל נחשבת ככלה לפני הקב"ה, ובכל חודש כנסת ישראל מתחדשת ומיטהרת ככלה לפני בעלה, ועל ידי כך מתווספת דבקות בין כנסת ישראל לקב"ה. וכשהעולם יתוקן מכל חסרונותיו, יתגלה לעיני כל הקשר שבין ישראל לקב"ה, וכמו שנאמר (ישעיהו סב, ה): "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלוֹהָיִךְ". ולכן נוהגים לרקוד ולשיר אחר קידוש הלבנה. כרמז לזה נוהגים גם להתרומם מעט בעת שאומרים "כשם שאני רוקד" (רמ"א תכו, ב).
(פניני הלכה > > זמנים > > א - ראש חודש > > טז – דיני אמירתה בשמחה)

סיום: 2 הנהגות המציאות

 1.תשרי וניסן- הנהגה טבעית מול הנהגה נסית:

ידוע שחודש תשרי הוא ראש השנה להנהגה הטבעית שבה נברא העולם.ואילו חודש ניסן הוא ראש השנה להנהגה הנסית שמיוחדת לבני ישראל.
הבדל זה מצבטא גם בכך שחודש תשרי הוא זמן התחלת החרישה והזריעה ואילו חודש ניסן הוא זמן התחל הקצירה
ע"פ דרך הטבע הסדר הוא שתחילה יש צורך בחרישה וזריעה ורק לאחר מכן כתוצה מהחרישהוזריעה אלו- באה הקצירה. ולכן, מנוקדת המבט של הנהגה על טבעית , התחלת השנה היא בחודש תשרי- זמן התחלת החרישה והזריעה.
לעומת זאת, כאשר מדובר בדרך הנהגה נסית שלמעלה מהטבע- אין הכרח בחרישה ובזריעה אלא ניתן לפתוח מיד בקצירה.ולכן מנקודת המבט של הנהגה ניסית התחלת השנה היא בניסן - זמן התחלת הקצירה.
ענין זה מתבטא גם בחג הפסח, שחל בחודש ניסן. יציאתם של בני ישראל ממצרים בחג הפסח לא היתה בזכות עבודה קודמת  שלהם אלא היא באה כמתנת חינם מהקב"ה- בדומה לקצירה הבאה ללא חרישה וזריעה ( תורת מנחם חלק כז ע"מ 488)

2.בין קידוש החודש להנהגה הניסית והגאולה השלמה:
הלכות קידוש הלבנה מידי חודש בחודשו נלמדו דווקא מר"ח ניסן היות והצפייה המתחדשת היא לשלמות שעדיין לא באה(כמצו מצב הלבנה בתחילת החודש)- שלמות ניסית -שתשלים את המהלך הגאולי הראשון- יציאת מצרים ותביא עד לגאולה השלמה:

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: (ישעיהו ל' , כ"ו)
(ענ"ד)

בשולי הדברים: כשהאדם הגיע לירח

שאלה מעניינת התעוררה כאשר האדם הראשון צעד על הירח. בטקסט הברכה נאמר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך". האם העובדה שהאדם הצליח להגיע אל הירח אומרת כי ברכה זו לא מדוייקת, חלילה?

עבור אלו שהנחיתה על הירח עוררה ספיקות באמונה, הסביר הרבי מליובאוויטש זצ"ל בפשטות: הברכה לא אומרת שאי-אפשר להגיע לירח, אלא שבעת אמירת הברכה האדם העומד על כדור הארץ לא יכול לגעת בירח. מה שכן, תתעורר שאלה הלכתית האם אסטרונאוט הנמצא על הירח יכול לומר קטע זה מן הברכה...
(מאמר קידוש לבנה (או ברכת הלבנה): כל מה שרציתם לדעת, אתר בית חבד)



_________________________________________________________________________


https://toravoda.org.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%90%D7%92%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%98/

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shmini/shpigel.html

http://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99/

https://www.safa-ivrit.org/timesplaces/hebrew.php

https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium-1.3085473

תאריך עברי ותאריך לועזי:

http://tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/tarik1.html