וארא: תפילות משה במכות מצרים

פתיחה: מדוע משה טורח כה רבות בתפילתו על פרעה ומצרים ולא ממתין שה' לבדו יסיר את המכה?

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה:
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָֹ-ה
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה:
וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָֹ-ה:  ...



חלק א: ענייני תפילה משותפים לכל המכות

1.בכל המכות בהם ביקש פרעה להתפלל נקט בלשון "העתירו"

א.עתירה- אחד מלשונות התפילה:
ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם. נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין?שמות לב ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': (ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו)

ב.מה משמעות עתר כלשון תפילה?

ב1.עתר- תפילה שהמפכת כקלשון:
א''ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א''ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב''ה ממדת רגזנות למדת רחמנות
(יבמות סד ע"א)

ב2.ריבוי תפילה כמו "עתיר נכסים":
כל לשון עתר הרבות פלל הוא...ואב לכולם העתרתם עלי  (מ) דבריכם (יחזקאל לה, יג.), הרביתם (רש"י,שמות ח,ה)

ב3.ריצוי:

ויעתר....טעמו שרצה השם בדבריהם (אבן עזרא בראשית כה,כא)

2.מדוע רק לאחר חלק מהמכות ביקש פרעה שיתפללו בעדו?

העתירו אל ה'. צריך לדעת למה לא פנה ובא אל ביתו במכה זו כמו שעשה במכת הדם הלא גם את זאת הראוהו חרטומיו כי עשו גם המה. אכן פיו ענה בו טעם הרגשתו בזו וכל כיוצא בה שהורגש וקרא למשה להתפלל בעדו, כי לא היה מתפעל אלא כשאימות מות נפלו עליו, וזה סדר מכותיו, ראשונה מכת דם לא היה לו בה סכנת מות, ומים לצמאו מצאו לו סביבות היאור או היה קונה מישראל לזה לא נרגש ממנה:

ב) מכת צפרדע היו בו שני דברים הא' הרעשת הקול והשני שהיו נכנסים במעיהם דכתיב (לעיל ז' כט) ובכה ובעמך יעלו הצפרדעים, ומכה זו מבהלת הנפש ואין אדם בטוח בחייו, לזה אמר פרעה אל משה וגו' ויסר הצפרדעים ממני פי' מתוך בני מעיו וגו';

ג) מכת כינים כי הגם שיצטער אבל אין שם סכנת מות כצפרדעים שתנקוב בני מעיו וגו' ותעשנו טרפה, ולזה הגם שידע כי אצבע אלהים היא והעידו החרטומים כי אינם יכולים עשות אף על פי כן ויחזק לב וגו':

ד) מכת ערוב אימות שן בהמות ששלח ה' בו בהלוהו וירא עד מאוד ותיכף שלח אחריהם ואמר (פסוק כא) לכו זבחו וגו' אנכי אשלח וגו' העתירו בעדי:

ה) מכת דבר לצד שהיתה במקנה לבד הגם כי שלח וראה מקנה ישראל ולא מת א' אף על פי כן לא שת לבו לבקש רחמים:

ו) מכת שחין לצד שלא היה בו סכנה גם אפשר שנתכבד במכה זו ממה שלא הזכיר ה' בפי' כי גם בו היה שחין ולא אמר אלא (לקמן ט' יא) כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים לזה לא בקש ממשה להתפלל בעדו:

ז) מכת ברד לצד שהרעים ה' משמים ונתן קולות ואש מן השמים נפלה עליהם אימתה ופחד שיעשה להם כמהפכת סדום ועמורה ופחד ורהב (ישעי' ס') לבבו ואמר ה' הצדיק וגו' העתירו אל ה' וגו' (ט' כז):

ח) מכת הארבה פיו ענה בו כי מה שנתרגש הוא לצד שירא יראת מות דכתיב (י' יז) ויסר מעלי רק את המות הזה:

ט) מכת חושך לא ראינו לו שבקש ממשה להתפלל, ואולי כי בג' ימים ראשונים היה מדליק עששיות ופנסות גדולות ויאר את החושך ובג' ימים שניים שהיה חושך ממושש ולא קמו איש מתחתיו לא היה מציאות לו שילך אדם לקרא למשה כי לא קמו איש מתחתיו, ואחר ששלמו שבעת ימי אפילה (ש"ר יד) תכף ומיד שלח אחר משה ואמר אליו שילכו אלא שיתנו בטחון מהם שיחזרו ולא קבל משה, ולצד שכבר פסקה המכה לא הוצרך לומר לו התפלל:

(אור החיים,שם)

3.בבקשות לתפילה פרעה מתגלה כאגואיסט שדואג רק לעורו ורק אחר כך לעמו:

א.צפרדע:פרעה לא מבקש על עבדיו אבל משה מוסיפם בתשובתו
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי.... 
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ

פרעה מבקש להסיר את המכה רק ממנו ומעמו אף כי היא פגעה גם בעבדיו.במשטר הרודני שהיה נהוג בבית פרעה אין העבדים-השרים- אלא שעירים לעזאזל ודבר זה מאפיין את הערכת פרעה את עבדיו.ישארו הצפרדעים אצל השרים, הן לא עשו מאומה למניעת מכה זו (דיוקים על שמות , הרב פנחס וולף)

ב.ערוב- מבקש רק על עצמו:
 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי: 
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ

פרעה מתפלל על עצמו דווקא:

יש שכתב שבעת צרה שכח פרעה את עבדיו ואת עמו וביקש רק בעד עצמו אולם משה השיב לו וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ (אוצר מפרשי התורה, שמות,שם,  ע"פ אזניים לתורה)

ג.ארבה- פרעה נזעק לקרוא למשה רק כאשר היתה סכנה לגופו:

וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה: 

הרשע הזה כל זמן שהארבה היה אוכל מן השדה שאין המכה נוגעת בעצמו לא הקפיד ולא אמר כלום
אבל כשכילה מן השדה ונכנס לבתים שאז הרשע הזה ראה את ביו שנתמלא מחיל גדול של חגבים סובבים אותו מכל צד ועוקצים ומצערים את גופו עד שאימת מוות נפלה עליו אז מיהר לקרוא למשה ואהרון והראה להם באצבע את הצער הגדול שהיה שרוי בו שאם יתארך יותר יהיה קרוב אל המיתה. והיינו דקאמר בלישנא דא "ויסר מעלי רק את המוות הזה" שאין זה אלא מורה באצבע כמו שפירשנו (ברית עולם, ר' משה דוד וואלי, שם)

4.גדולתו של משה: יוצא מפרעה (סור מרע-פרעה) ומיד מתפלל(ועשה טוב)

ויצא משה מעם פרעה- לאחר שיצא והתרחק מהמשא ומתן  שהיה לו עם פרעה- מעם פרעה-לא היה לו יותר קשר עימו רק אז היה יכול להתפלל- ויעתר אל ה' (רבי איתמר מקונסקוולי, משמרת איתמר, מתוך חומש פניני החסידות, שמות ח,כו)

ויעתר אל ה'- זו גדולתו של משה שעסקו עם פרעה לא הפריע לו מדביקותו כך שלא נזקק להכין עצמו לתפילה אם כי זה עתה יצא מפרעה אלא מיד ויעתר אל ה' (רבי יחיאל איכל ממעליץ,מגיד תהילות, מתוך חמוש פניני החסידות ,שם)



חלק ב: ענייני תפילה מיוחדים לכל מכה

מכת צפרדע:

בקשה לתפילה:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי 

וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַי-ה-וָֹ-ה: 

תגובת משה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:

זמן התפילה ותוכנה:

וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּי-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵינוּ:
וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:  

תפילת משה ותוצאותיה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה:  

וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָֹ-ה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת: 

וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ:  

תגובת פרעה:

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָֹ-ה: (שמות ח,ד-יא)

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ ...

1.מדוע שאל משה את פרעה על העיתוי בו ירצה שיכרתו הצפרדעים ומדוע הם נשארו ביאור?

למתי אעתיר לך. למען תכיר רב ההבדל בין פעולת החרטומים לפעולת האלהי, כאמרו למתי, וכאמרו רק ביאור תשארנה. וזה כי אמנם מעשה הכשוף יהיה לזמן מוגבל, וישוב הטבע לאיתנו תיכף כשיבוטל הכשוף, כי אז יסור המעיק לטבע, כאמרם ז''ל (סנהדרין פרק ד' מיתות) למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה. אמנם האל יתברך יצוה לטבע לשבות, ולהשתנות, ולפעול כפי קצתו, או כפי כלו, בזמן אשר יגביל לו, ולא ימרה את דברו: (ספורנו,שם) 

מאחר שהצפרדעים מסרו נפשם ונכנסו לתוך האש, לפיכך ביקש משה שישארו ביאור להורות לדורות מעלת מסירות נפש(באר משה, ר' משה יחיאל מאוז'רוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

2.מדוע אמר משה למתי ולא מתי?

למתי אעתיר לך. את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו,  (י) ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי, משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו... (רש"י,שם)

מכאן שכאשר אדם מתפלל ראוי שיבקש ויגדיר זמן ברור למועד מילוי משאלתו (ענ"ד)

לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ
3.הקשר בין מכת צפרדע לחודש אלול:

לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ- ראשי תיבות אלול.כי לפי החשבון תחילת המכות הינן בחודש אב ומכת צפרדעים היתה בחודש אלול ונקבע לדורות לימי רחמים צפילה ורצון בזכות תפילת משה רבנו (מעשה אבות, מתוך אוצר הפלאות על שמות , ע"מ פא)

וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ:(שמות ח,ו)

4.מדוע לא ביקש פרעה שיכרתו הצפרדעים מיד?

וקשה ולמה לו לצער הזה עד למחר למה לא אמר שיכרתו מיד וי"ל שפרעה היה מחזיק את משה בחזקת מכשף וסבור שיודע לכוין השעות ובודאי עכשיו היא השעה שיכרתו וכשתעבור השעה לא יוכל להסירם ולכן אמר למחר להראות שעל ידי מכשפות הוא עושה כן אבל משה מתי שהתפלל נשמע תפלתו (מהרש"ל ע"פ שפתי חכמים,שם)

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה: (שם,ז,ח)

5.רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה

מדוע דווקא במכת צפרדעים השאיר ה' שריד מן המכה לאחר תפילת משה על הסרתה מה שלא היה כן בערוב,ברד וארבה?

..שאם יאמרו לאחר מכן חרטומי מצרים שהם הסירו אותם ממצרים, יאמרו להם הבה נראה אם יש בכוחכם להסירם מהיאור (ע"פ הרוקח, מתוך חומש מקרא מפורש שמות)

6.מדוע דווקא במכת הצפרדעים צעק משה ובשאר נקט לשון ויעתר(תפילה) ?
א.עוצמת הרעש במכת צפרדעים היתה החזקה ביותר:
(בדם פגע בפה ובריח שהבאיש היאור , בחושך בעיניים)
וַיֵּצֵא משֶׁה וַיִּצְעַק אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, לֹא דַי לָהֶם לַמִּצְרִיִּים הַשְׁחָתַת הַצְפַרְדְּעִים, אֶלָא שֶׁהָיָה קוֹלָן שֶׁל צְפַרְדְּעִים קָשֶׁה לָהֶם מִמַּכָּתָן, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת בְּגוּפָן וְצוֹעֲקִין בְּתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, עַל דִּבּוּר הַצְּפַרְדְּעִים. (שמות רבא,י,ו)

ב.משה היה צריך להשמיע לאזניו את תפילתו:
מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו: (מנחת יהודה ע"פ שפתי חכמים,שם,שם,ו)

להלכה: חייב המתפלל לשמוע את תפילתו

לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו והני מילי בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למטרד צבורא (שו"ע,קא,ב)

ג. מכת צפרדע היחידה שהשאירה חותם ולא הוסרה לגמרי לכן לא שייך בה לשון עתר שהוא היפוך מדין לרחמים גמורים:

ויצעק משה אל ד', מקשים מ"ט בצפרדע כתיב ויצעק ובערוב כתיב ויעתר וי"ל דאחז"ל בפ"ק דסוכות למה נמשלו תפלתן של צדיקים לעתר מה עתר מהפך התבואה אף תפילתן של צדיקים מהפך מדת הדין לרחמים, והנה בצפרדע לא נהפך לרחמים גמורים שהרי מתו הצפרדעים והי' להם למוקש ותבאש הארץ לכן כתיב ויצעק משא"כ בערוב שהלכו להם לגמרי כתיב ויעתר כנלפע"ד נכון בעז"ה:  (תורת משה לחת"ס על שמות פרק ח פסוק ח )

מכת ערוב:

וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָֹ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב: 

בקשה סמויה לתפילה:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ: 

תגובת משה:

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ: דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ: 

בקשה לתפילה:

{כד} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי: 

זמן התפילה ותוכנה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַי-ה-וָֹ-ה: 

תפילת משה ותוצאותיה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָֹ-ה: 

וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָֹ-ה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד: 

תגובת פרעה:

וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם:

1.פרעה מסכים לשלוח אבל מתנה תנאי השארות בארץ מצרים:
קריאה אל- קריאה בשמו בפניו , קריה ל- בקשה להבאתו לפניו: 

כשהתרצה לשלוח קרא למשה בשמו

אל משה. לא כתיב למשה כמו ולאהרן וכמו לעיל ח' ד' ולהלן ט' כ"ז ויה' ט"ז והוא משום דקריאה משמעו בשני פנים. א' דהוא אינו כאן ושולח לקרוא אותו. ב' דאפילו הוא כאן קוראהו בשם בשביל להראות הסבר פנים של אהבה וכבוד. ובזה האופן כתיב אל כמו ויקרא אל משה מעתה במקו' ששלח אחרי משה ורצה להבטיח שימלא כל בקשת משה לא רצה להחניף כלל אלא להודיע כי ימלא בקשתו. אבל כאן וכן במכת חשך דגם בשעה שהבטיח פרעה בקש שיוותרו מעט ממבוקשת מש"ה בבואו לפניו הראה לו למשה פנים שוחקות בידעו כי הרבה תלוי בו. ומש" לא כתיב אל הארן שהבין שאהרן אינו אלא נביא של משה ואינו תלוי בו ע"כ בבואו לפניו לא קראו בשמו: (העמק דבר על שמות פרק ח פסוק כא)

2.משה מתפלל מיד אבל ה' מוליך את הערוב חזרה במשך יום כפי שהם באו:

ויאמר משה. השיב לו שלא יהיה כאשר חשבת שלא תסור המכה עד שתשלחנו לעבוד ושם נתפלל עליך, לא כן כי אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' תיכף ויסר הערוב מחר, כי כמו שהיה צריך מהלך יום אחד עד שהגיע הערוב מן היערים אל ערי מצרים, כן צריך יום בחזרה עד שיגיעו אל מעונתם, והגם שאני אתפלל תיכף לא יסור מן הארץ עד מחר, כי ישהה יום אחד בהליכתו וגמר ההסרה יגמר מחר, רק אל יוסף פרעה התל, ר"ל שאם יתעכב הערוב עד שתשלח את העם יהיה נראה שאתה שולחם מפני הכרח המכה ובאונס, וה' רוצה לנסות אם תקיים דברך אחר שתסור המכה ולא תוסיף התל כמו שעשית במכת הצפרדעים: (מלבי"ם ,שם)

מכת ברד:

בקשה לתפילה:

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְ-ה-וָֹ-ה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים: 

הַעְתִּירוּ אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱ-לֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד: 

תגובת משה:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְ-ה-וָֹ-ה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַי-ה-וָֹ-ה הָאָרֶץ: וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה: 

תפילת משה ותוצאותיה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה: 

תגובת פרעה:

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו: 

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָֹ-ה בְּיַד מֹשֶׁה:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְ-ה-וָֹ-ה...

1.מדוע לא נאמר לשון העתרה אצל משה אלא פריסת כפיו?

ויפרש כפיו אל ה', מאי שנא בכולהו כתיב ויעתר אל ה', ברם הכא ויפרש כפיו ומיד ויחדלו הקולות והברד, לפי כשראה פרעה שנוי מנהגו שלעולם התחיל משבח ומפאר ואומר ה' הצדיק, ואין הקב"ה חפץ בשבחו שלרשע, לפיכך לא הניח הקב"ה את משה להתפלל אלא כיון שפרש ידו נענו מיד, כדי שלא יאריך אותו רשע בהודייתו. (מדרש הגדול שמות  ט לג)

2.כדי שתפילה תתקבל נדרש לפעמים גם מעשה תשובה לצידה:

הקולות יחדלון- רק כאשר קולם של ישראל הזועקים על קושי השעבוד ייפסק-הקולות יחדלון- אז תקובל תפילתי - והברד לא ייה עוד ( רבי יחיאל איכל ממעליץ, מגיד תהילות, מתוך חומש פניני החסידות,שם)

3.מדוע הפעם משה יצא מן העיר ע"מ להתפלל על הפסקת המכה?

א.כדי לראות את עוצמת הנזק דווקא בשדה וכך לכוון לדיוק תפילתו:

לפי הפשט מכת ברד ניכרת בשדה יותר מבעיר,לכך אמר כצאתי את העיר ואראה בשדה השחתת הברד ואתפלל לפי הצורך (חזקוני,שם)

ב.להתרחק מהגלולים:

כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה  (כ) גלולים (שם יב, ז.): (רש"י,שם) 

מדוע לא אמר כן קודם לכן במכת ערוב וצפרדע?

ב1. בכל הפעמים יצא ממצרים אבל כאן היה פרעה בהול שיתפלל מיד ולכן גילה שהוא צריך לצאת מהעיר:

(נח"י) אע"פ שגם בזמן מכת הצפרדעים ומכת ערוב היתה ג"כ מלאה גלולים וא"כ מסתמא לא היה מתפלל בתוך העיר והל"ל שם כצאתי את העיר י"ל דשם היה מתפלל על למחר והיה לו שהות להתפלל ולא היה צריך לגלות לפרעה כצאתי את העיר אבל כאן שאמר פרעה ורב מהיות קולות והיה מבקש שהברד לא יתך ארצה והיה רוצה שלא להתמהמהות לכן הוצרך לגלות כצאתי את העיר ולא בתוך העיר:(שפתי חכמים,שם)

ב2.דווקא במכת הברד נתמלאה העיר גילולים:

...לפי שעל מכת הברד כתיב הירא וגו׳ ונתמלאה כל העיר באותה שעה גלולים ממצרים שהיו עובדים לבהמות ולכך  יצא מן העיר (דעת זקנים,שם)

 גילולים-ע"ז,אלילים.ונקראו גילולים על שם שהם מאוסים כגללים(שי למורא, שם)

 להלכה: להתפלל במקום נקי

היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה או שהוא סומא

 (שו"ע,או"ח,עט,א)

4.המקום בו התפלל משה מזוהה עד היום כבית כנסת ששרד עד היום
... וצוען מצרים אינה מצרים הישנה הראשונה שהיתה בימי יוסף הצדיק ואבותינו, אלא שניה לבנינה. וממצרים הישנה שהיא מצ״ר אל עתיק״א למצרים הקדומה שהיתה בימי אבותינו היא מעבר הנהר שני פרסאות, והיא חרבה, ומקום בנין 115 החומות והבתים נראים עד היום הזה, וגם כן אוצרות של יוסף הצדיק שם. והיה בה חוץ לעיר בית הכנסת אחד ומכנין אותה בית הכנסת של משה רבינו עליו וגם כן הישמעאלים מכנין אותו כניס״ת מוס״א. ובזמן הנגידים אשר השלום,(דברי יוסף,ר' יוסף סמברי , סימן לח)

מכת ארבה: בהילות ומהירות בדברי פרעה ומעשי משה

 וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: 
בקשה בהולה לתפילה:

וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם:  

וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַי-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה:  

תגובת משה המהירה ותוצאותיה:

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָֹ-ה:  

וַיַּהֲפֹךְ יְ-ה-וָֹ-ה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:

תגובת פרעה:

וַיְחַזֵּק יְ-ה-וָֹ-ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

החיפזון של פרעה והבהילות של משה:

1.פרעה ממהר לפני שלא ישאר מזון מן הצומח במצרים:

וימהר פרעה. בטרם יאכל הארבה את שרשי החטה והכסמת ושאר העשבים: (ספורנו,שם)

2.וְעַתָּה- מהר 

שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם- מתנצל בפני משה (ענ"ד)

3.עדיין מבקש משניהם להתפלל-

העתירו לה' אלוקיכם- כי ידע שטובים השניים מן האחד דעדיף זכותייהו (ברית עולם, ר' משה דוד וואלי)

4.גם משה מזדרז להתפלל:

ויצא מעם פרעה-  ואהרן בהדיה, ולמה לא נאמר ויצא משה, לפי שיצא נחוץ ולא השיבו לדבריו כפעם בפעם (שכל טוב,שם)

סיכום: משה מתפלל בעיקר כדי  שיהיה עם ישראל ראוי לצאת ויתהפך(ע.ת.ר) מצבו

שאלה: האם משה חוזר ומתפלל אל ה' להסיר המכה כי אכן האמין לפרעה שישלח את העם?
כן,כי הבטיח "ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם" (שמות ג,כ)
רק שלא ברור לו מתי תבוא המכה המובטחת "הנה אנוכי הורג את בנך בכורך(שמות ד,כג)משה עושה את שליחותו בנאמנות ובצייתנות בלי להוסיף מימד של ביקרתיות (תורה ככתבה, ע"מ 116)


בכל פעם שהתפלל בכל כוחו קיווה שזו המכה האחרונה ושתפילתו גם תעורר זכות על ישראל וממילא תתקיים הבטחה להוציא אותם מהכוח אל הפועל 
לכן גם שייך לשון ויעתר בתפילותיו ולא רק מצד לשון בקשתו של פרעה כי עתר הוא  מלשון להפוך דווקא בתפילות משה שכן הוא ביקש דרך תפילותיו לרצות את פרעה ולהפוך את מצבו של העם מעבדים לחופשיים
(ענ"ד)

_________________________________________________________________________

ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה, הנה מצרים לקו באצבע גמטרי' קס"ג שהוא שם אהו"ה במילוי יודי"ן כזה אל"ף ה"י וי"ו ה"י, והוא כמו גמטרי' שנותיהם של אהרן ומשה זה פ' וזה פ"ג גמטרי' קס"ג, ושנותיה של מרים אז היתה פ"ו שנה מיום שמררו חיי ישראל פ"ו שנה שע"כ נקראת מרים ע"ש מרירות [כילק"ש ר"פ שמות]. פ"ו גמטרי' אלקים, והיינו אצבע אלקים, שנות משה ואהרן ומרים. [תקצ"ב]: ((2) חתם סופר על שמות פרק ז פסוק ז )

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר....

אמר פרעה הרשע ה' הצדיק העתירו אל ה' ואני משלחן א"ל משה כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם למתי אעתיר לך ולעבדיך השיבו פרעה חטאתי לה' אלהיכם ולכם עכשיו אני משלחן כששמע משה כך ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה' (מדרש תנחומא וארא פרק טז )

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51266&st=&pgnum=142

עבודה שבלב- תפילה:

מצוות התפילה אינה כשאר המצוות שנאמר: בהן 'מצוות אינן צריכות כוונה'. בשאר המצוות הוא יוצא ידי חובת עשיית המצווה, בעשות אותה אפילו בלא כוונה, כיוון שעושה מעשה המצווה כהוגן. אבל התפילה... צריך לכוון בה, כי עיקרה היא כוונת הלב. ואף על פי שאינה מתבצעת אלא בדיבור ... העיקר היא הכוונה. ופירוש המושג הכוונה: לדבק מחשבתו במה שמוציא בשפתיו".(המבי"ט-ר' משה מטראני זצ"ל, בית אלוקים, שער התפילה, פרק 3)

 מאחר והתפילה היא חיבור בין האדם לבין קונו הרי שיש צורך בשני תנאים שיתקיימו:

1.שיוציא מפיו את כוונתו על מנת שיהיה בה ממש

2.שהסביבה בה הוא נמצא תהיה ברמת קדושה בסיסית("והיה מחניך קדוש")

על כן יש חשיבות להשמיע לאזניו את תפילתו ולא להתפלל בסמוך (4 אמות) לכל מה שאין בו קדושה אלא היפך הדבר( כגון גילולים או גללים).עם קיומם של שני תנאים אלו יכולים להיווצר התנאים הבסיסיים לתפילה ע"מ שתצא מן הלב ותעלה עד לכסא הכבוד ותעשה את פעולתה הנדרשת (ענ"ד)