ואתחנן: כחה של תפילה

פתיחה: מדוע משה רבנו לא נענתה בקשתו למתנת חינם שיזכה להיכנס לא"י בעוד נח מצא חן בעיני ה' וניצל מהמבול למרות שלא התפלל בעדם?

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-ה-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:(דברים ג,כג)

ואתחנן. אין חנון בכל מקום  אלא לשון מתנת חנם, אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג, יט.), אמר לו בלשון ואתחנן (רש"י,שם)

 הקדמה:  חינו של נח וחינו של משה 

נח: מצא חן בעיני ה' ובזכות זה ניצל מעוון הדור

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (בראשית ח,א)

משה: מצא חן בעיני ה' ולכן דרש שילך ה' איתם ולא ע"י מלאך 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם: (שמות לג,יב-יז)

משה רבנו טוען שכיון שהוא מוצא חן בעיני הקב"ה הוא צריך לדעת מי יהיה המלאך. אך היכן המקום בו הקב"ה אמר למשה רבנו שהוא מוצא חן? רק פעם אחת מופיע הביטוי "מצא חן" לפני פרשת כי תשא – אצל נח: "ונח מצא חן". כלומר משה רבנו אומר: כשהייתי נח מצאתי חן, ולכן מגיע לי יחס מועדף. הנשמה של משה רבנו ונח היא נשמה משותפת העוברת במהלך הדורות. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

דע כי נח היה בחינת משה ולא התפלל על דורו, לכן אמר "מחני" - "מי נח" (בהיפוך אותיות) כי הוא גרם לזה, לכן נקרא המבול על שמו. ואף שלא התפלל עליהם, מ"מ בזכותו נתלה להם מאה ועשרים שנה כמנין ימי משה רבנו, וזהו "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ומשה חזר להתפלל עליהם לתקן אשר עיוות, וע"כ אמר מחני לשון מיחוי כמי המבול".(האר"י,ליקוטי תורה פר' כי תשא)






א.כל תפילות משה עד כאן היו לטובת אחרים- ותמיד נענו ע"י ה':

1.תפילה לטובת אהרון שיגאל את העם:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח  (שמות ד,יג)

ביד תשלח. ביד מי שאתה רגיל לשלוח   והוא אהרן.(רש"י,שם)

2.תפילה לטובת פרעה ומצרים שיסיר את הצפרדעים ,הערב,והארבה:
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות ח,ח)
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה(שמות ח,כו)

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה: (שמות ט,לג)

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה (שמות,י,יח)

3.תפילה לטובת ישראל- בכל פעם שחטאו או נזדקקו לזה:
על הים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (שמות יד,טו)
מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי, עלי (י) הדבר תלוי ולא עליך, כמ"ש להלן, על בני ועל פועל ידי תצוני (ישעיה מה, יא.):(רש"י,שם)
במרה:
וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (שם,טו,כג)

אחרי העגל:
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שם,לב,לב)

אחרי חטא המרגלים:

סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: (במדבר יד-יט-כ)

4.תפילה לטובת מרים שתתרפא מצרעתה:

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב,יג)

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. (ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה) (רש"י,שם)

ב.התפילה בתנ"ך - מיוחסת תמיד לנביא- וממילא היא בעוצמה הגבוהה ביותר אצל גדול הנביאים- משה:

1.הראשון להתפלל- מסיבת היותו נביא:
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ (בראשית כ,ז)

2.אפילו איוב מתפלל רק לאחר שה' מתגלה אליו:
...אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. ...
עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.אחרוני הנביאים היו מאנשי כנסת הגדולה שתיקנו את נוסח התפילה לעידן שלאחר הנבואה:

ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב {במדבר ו-כז} ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב''ה שלום שנאמר {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום (מגילה יח,ע"א) 

ג.כחה של תפילה- שאינה שבה ריקם:

1.משה לא נכנס- אבל זכה לראות את הארץ:
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: (דברים ג,כו-כז)

אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ''כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר {דברים ג-כו} אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה (ברכות לב,ע"ב)

והפני יהושע כתב שאין הנידון לענין שכר, כי מצות התפלה אינה יותר מכל מצוה אחרת, [וביותר למ"ד שחיוב תפלה רק מדרבנן], אלא לענין לבטל גזר דין, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואילו בתפלה יכול לבקש מתנת חינם. (חברותא,שם)

2.משה לא נכנס לטובת עם ישראל:
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים א,לז)
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:(שם ג,כו)

2א.תפילת משה לא נענתה- לטובתם של בני ישראל ולכן לא המשיך להתפלל:

גם בי התאנף ה' בגללכם וגו'. קשה והלא לא מצינו שהתאנף ה' על משה בעון המרגלים...

והנכון הוא על פי דבריהם ז''ל (תענית כ''ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י''ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנם משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז''ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק (כלי יקר,שם)

2ב.משה ויתר על המשך תפילתו כי טובת עם ישראל עמדה לנגד עיניו- תרתי משמע:

הדבר נאמר ע"י משה: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם. זה שמשה לא נכנס לארץ זה למען בני ישראל. כאן ה' אומר למשה, אל תוסף דבר אלי עוד. חז"ל אמרו שמשה התפלל "ואתחנן" (בגימטריה 515) תפילות. ה' אומר לו: "אם תתפלל עוד אז אשמע לך, אך אני מבקש שלא תעשה זאת כי זה לא לטובת בני ישראל לטווח הרחוק". רואים שמשה קיבל זאת ואכן לא נכנס לארץ כנען אך בכל זאת ה' נענה לבקשתו "לראות" את הארץ וה' אכן הראה לו את הארץ. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.נשמת משה נכנסת לארץ קמעה קמעה:
משה כן נענה, הוא כן זכה להיכנס לא"י, אבל, בצורה עקיפה. משל למלך שהיה לו אוצר גדול ורצה לשולחו לבנו מעבר לים. המלך חשש לשלוח את זה עם שליח אחד. מה עשה? חילק את האוצר לחלקים קטנים וכל יום היה שולח חלק עם שליח אחד. עד שלבסוף היה לבנו את כל האוצר הגדול. כך הקב"ה לא היה יכול להכניס את משה רבנו לא"י בבת אחת, משום שמדרגתו של משה היתה כזאת שזה היה מביא את גמר התיקון, דבר שהעולם עוד לא יכול היה לסובלו. לכן יש התפשטות של משה בכל דור. הקב"ה חילק את נשמת משה והוא מכניס אותו לאט, לאט, לארץ, עד לביאת משיח, שזה גמר התיקון, שכל נשמת משה תיכנס. כתוב, 'מה שהיה הוא שיהיה', הגואל הראשון הוא הגואל האחרון. בכל דור יש צדיק הדור שבו מתגלה הניצוץ של משה, שאצלו מתגלה כל תורת משה. כתוב בתיקוני זוהר, שלפני ביאת משיח יבוא משה רבנו עוד פעם ויפרש את התורה כולה, בדרך הפנימיות, בדרך הסוד. נשמת משה לא נעלמה מהעולם ותפילתו אכן נענתה (ע"פ הרב מרדכי שיינברגר שליט"א, תלמידו של 'בעל הסולם')

4.המתכון לתפילה שתיענה- 4 מרכיבים לתפילה שאינה שבה ריקם:

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (דברים ג,כג)

עוד נתכוון לדייק ד' תנאים הצריכין לקבלת תפלה, 
אחד שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדרך אומרו(משלי י''ח) תחנונים ידבר רש, 
ב' שיבקש ממקור הרחמים, 
ג' זמן התפלה כדרך אומרו (תהלים ס''ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, 
ד' שתהיה תפלתו מפורשת ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון, וכמעשה שהובא במדרש (אסתר ר' פ''ז כ''ד) בההוא גוי וישראל וכו' וילדה בהמתו של גוי ואנס ישראל להרכיבו על כתפו וכו' ע''כ, 
והוא מה שנתכוון משה במאמרו כאן 
ואתחנן ל' תחנונים זה כנגד תנאי א', 
אל ה'שבקש ממקור הרחמים זה כנגד תנאי ב', 
בעת ההיא פירוש בעת הידועה לקבלת תפלה שהיא עת רצון כי מי יודע עת הרצון כמשה, ואפשר שזה היה בעת אשר אמר לו ה' החל רש ארץ סיחון ועוג, וזה מכוון לדברי רבותינו ז''ל שאמרו לאחר. שכבש ארץ סיחון ועוג וכו' זה כנגד תנאי ג', 
לאמר פירוש פירש אמריו כמצטרך שלא יסבלו דבריו דבר בלתי הגון זה כנגד תנאי ד 
(אור החיים ,שם)

סיום: משה גדול מנח ולכן לא המשיך בתפילתו על עצמו- לטובת עם ישראל:


515 תפילות כמניין ואתחנן- כנגד 6 פעמים א-להים:

 – אם היה משה מבקש עוד פעם אחת, 516 תפילות, הגזירה היתה מתבטלת. הוא מביא שם חשבון, ממה שהגמרא במסכת שבת מביאה, שיש שש בתי דין , תחת השם אלוקים , ושש פעמים אלוקים יוצא 516. ואם היתה מתפלל 516 תפילות, היה מבטל את הגזירה.(ע"פ הפני יהושוע מסכת ברכות לב, ב)

...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

משה קיווה שכמו נח גם הוא ינצל מעוון דורו שלא נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים אך למרות כל תחינותיו - לא נענה! מה שנראה כחיסרון לעומת נח דווקא הוא היתרון של משה על פני נח שכן משה היה מעורב עם עמו והתפלל בעדם ונלחם עבורם פעם  אחר פעם אבל כשהבין שקבלת תפילתו להיכנס תפגע בעם ישראל- חדל מלהתפלל (ענ"ד)


בשולי הדברים: כל תפילה נענית ובלבד שיתמיד בה למשך הזמן שנדרש:

מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו',

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעֶשְׂרִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִדָּנִיֵּאל, דִּכְתִיב (דניאל י, ג): לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וגו' עַד מְלֹאת שְׁלשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דניאל ט, יט): ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה וגו'. וְ

יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלשָׁה יָמִים, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג וגו', וְאַחַר כָּךְ (יונה ב, ב): וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יח, לו): וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו'. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִדָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן.

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. (דברים רבא,ב,יז)

כי תשא: משה, אהרון והצלת עם ישראל

פתיחה: משה ואהרון מנהיגי האומה מבצעים פעולות קיצוניות - בניית העגל ושבירת לוחות הברית
1.המעשה:
א.חטא העגל:
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות לב,ד)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה (שמות לב,כד)

ב.שבירת לוחות הברית:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (שמות לב,יט)

2.תגובת ה' למעשי משה ואהרון:

א. החטא בגינו נענש אהרון שלא להיכנס לא"י:  חטא העגל!
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים,א,לז)
וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא (דברים ט,כ)

ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. 
לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע.

אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך... 

האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו

 (אברבנאל,שם)

ב. המעשה הגדול ביותר של משה רבנו- שבירת לוחות הברית!
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לד,יב)
לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור  הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו,  (ע) שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):

חלק א: חטא העגל- אהרון ביקש לעכב את המבקשים לחטוא בעגל

1.האדם: ביקש את תכשיטי הנשים

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:(שמות לב,ב)
באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן: (רש"י,שם)

וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי-ה-וָ-ה מָחָר:(שמות לב,ה)

2.המקום: מטרת בניית המזבח

ויבן מזבח. לדחותם: 

 ...ועוד ראה ואמר, אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, 

בין כך ובין כך משה בא:  (רש"י,שם)

3.הזמן: דחייה למחר

ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו.(רש"י,שם)

הראייה דלא כפר ולא חטא:

חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום: (רש"י,שם)

4.אהרון רצה להצילם מכליון ודאי:

שנאמר {שמות לב-ה} וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א''ר בנימין בר יפת א''ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי {איכה ב-כ} אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה(סנהדרין ז,א)

5.טעותו של אהרון: היה צריך להקהיל אליו את שבט לוי כנגד הערב רב
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב,כו)


6.שו"ת: פרוכת שרקום עליה צורת אריות מצדי לוחות שכתוב בהם עשרת הדברות, האם מותר לעשותה, ולתלותה על ארון הקודש מבחוץ. וכן יש לשאול האם מותר להקים על ההיכל של ארון הקדוש מלמעלה צורת אריות מברונזה או שיש וכדומה מצדי לוחות עשרת הדברות, או יש למנוע כל זה מבית הכנסת?
תשובה: 

במסכת עבודה זרה (מ"ג ע"א) דרשו חז"ל מהפסוק (בפרשת יתרו) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום, שהם צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת ארבעה פנים של המרכבה ביחד, שהם: אדם, אריה, שור, נשר. כפי שכתוב בספר יחזקאל בתיאור מעשה המרכבה.
ולמדו בגמרא שם שפרצוף בולט של אדם, אסור אפילו לבדו. ומכל מקום למדנו שצורת אריה או נשר או שור, של כל
אחד מהם לבדו, אין בה שום איסור. וכן כתב להדיא הרשב"א בתשובה חלק א' (סימן קס"ז). וכן מבואר בתוספות (יומא
נ"ד ע"ב). וכן כתב רבינו ירוחם (נתיב י"ז חלק ה'). ואף על פי שהרמב"ן בחידושיו לעבודה זרה (מ"ג ע"ב) כתב, שמה
שאמרו בגמרא כל הפרצופים מותרים חוץ משל אדם, אין זה אלא בשוקע, אבל בבולט אסור. וכן הובא בשו"ת הרדב"ז
חלק ד' (סימן ק"ז). נראה שהעיקר כדברי רוב הראשונים להתיר. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך יורה דעה (סימן קמ"א
סעיף ד') בזו הלשון: אסור לצייר צורות שבמדור השכינה, כגון ארבעה פנים של המרכבה ביחד, שהם אדם שור אריה
נשר. וכן צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשותם אפילו לנוי וליופי,
ואפילו אם עשאם נכרי אסור להשהותם ולקיימם ברשותו ע"כ. ומתבאר שבכל צורה מאלו לחוד אין שום איסור.

אולם האור זרוע (מסכת עבודה זרה סימן ר"ג) כתב, מעשה בקולוניא שציירו צורת אריות בחלונות של בית הכנסת,
והורה רבינו אליקים להסירן, שהרי נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכו', ושמא תאמר הואיל ומצאנו שהיו
כרובים בבית המקדש, אף בבית הכנסת נתיר לעשות כן, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב לאסור לעשות כן, וכמו
שדרשו חז"ל במכילתא (בפרשת יתרו), לא תעשו לכם, שלא תאמר הואיל וניתנה רשות לעשות כרובים בבית המקדש,
הרי אני עושה כן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר לא תעשו לכם. ואפילו בבית המקדש שנצטוו לעשות
כרובים, אם הוסיף ועשה במקום שנים ארבעה כרובים, הרי הם כאלהי זהב, ומה שאמרו (בעבודה זרה מ"ג ע"ב) כל
הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם, לאו דוקא הוא, שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ +יש
להעיר בזה ממה שכתב הרא"ש (בפרק שבועת הדיינים סימן ה'), שאין לנו לומר אין למדין מן הכללות אפילו במקום
שנאמר בהן חוץ, אלא כשיש הוכחה לכך ממשנה או ברייתא, שאין אנו יכולים לשבש כלל גדול שמסרו לנו חז"ל, ולומר
דלאו דוקא הוא, שאם כן אין לדבר סוף, ולא יהיה אפשר לסמוך על ש"ס ערוך שבידינו שרובו כללות ע"כ. וכן כתב
הרמב"ן בחידושיו לשבועות (מ' ע"א), וכן כתב הר"ן שם. וכיוצא בזה כתב הרמב"ן בחידושיו לפסחים (ז' ע"ב), דהא
דקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת הגר, כלל גדול הוא, ומה שהוסיפו בירושלמי (סוף
ברכות) חוץ מקידושי ביאה, אין לסמוך על זה, הואיל ולא נאמר בש"ס שלנו. וכן כתב הר"ן שם. וראה עוד בחידושי
הרשב"א למנחות (ו' ע"ב). ואם כן הוא הדין כאן שאמרו כל הפרצופים מותרים חוף /חוץ/ מפרצוף אדם, אין לנו לומר
דלאו דוקא הוא וצ"ע.+ ועוד הרי כשמתפלל ושוחה בברכותיו כנגד הצורות האלה, נראה כמי ששוחה לצורות, ואיכא
משום חשדא, וכמו שאמרו (בעבודה זרה יב ע"א) נתפזרו לו מעותיו בפני עבודה זרה, לא ישחה ויטלם, מפני שנראה
כמשתחוה לעבודה זרה. ואפילו כשהצורות לצדדים של בית הכנסת, הרי אמרו (בבבא בתרא כ"ה ע"ב) הרוצה
להחכים ידרים, להעשיר יצפין. ולכן אסור לקיים צורות אלו בבית הכנסת. וכתב על זה האור זרוע, וזכורני שבימי
חרפי ראיתי שהיו מציירים בבית הכנסת עופות ואילנות, ודנתי שאסור לעשות כן, שהרי שנינו באבות (פרק ג' משנה
ז') המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה כמתחייב בנפשו, הרי שמחמת שנותן לבו לאילן יפה אינו מכוין
למשנתו ומפסיק, וכל שכן בתפלה שצריכה כוונה ביותר, שאינו יכול לכוין כשמסתכל בעופות ואילנות המצויירים
בכותל בית הכנסת ע"כ. וכיוצא בזה כתב המהר"ם מרוטנבורג בתוספות יומא (נ"ד ע"א) שהמציירים במחזורים צורות
של חיות ועופות לא יפה עושים, שעל ידי כך המתפללים מסתכלים בצורות אלו ואין מכוונים לבם לאביהם שבשמים
בתפלתם.


והמרדכי (בפרק ג' דעבודה זרה סימן תת"מ) הביא בקצרה דברי רבינו אליקים, וכתב שרבינו אפרים השיב להתיר
בזה, ודחה ראיות רבינו אליקים. וכן מרן הבית יוסף ביורה דעה (סימן קמ"א), דחה ראיות רבינו אליקים במה שאוסר
בכל הצורות, שאין לאסור אלא צורת אדם בולטת, מה שאין כן אריות ועופות אין לאסור. אולם מרן הבית יוסף
בתשובת אבקת רוכל (סימן ס"ג), נשאל אודות מי שחשב לתת על ההיכל של ארון הקודש אבן שמצוייר בה צורת אריה,
והזכיר תשובת רבי אליהו קפסאלי שהעלה לאסור, ומרן השיב, שבאמת ראוי לכל מי שנגע ה' בלבו למחות בתוקף על
זה, וכמו שכתב רבינו אליקים, ועשה מעשה רב להסיר צורות אריות שבחלונות בית הכנסת, ואף רבינו אפרים
שהתיר, נראה שזהו רק בדיעבד, אבל לכתחלה לצור צורות אלו בבית הכנסת מודה לאסור, שמתוך שמסתכלים באותן
צורות בשעת תפלה, אין מכוונים את לבם לאביהם שבשמים, כמו שכתבו התוספות יומא (נ"ד ע"א). ועוד שלא התיר
רבינו אפרים אלא בצדדי בית הכנסת, אבל אם היתה הצורה בכותל שהקהל מתפלל כנגדו, גם הוא יודה לאסור, מפני
החשד, שרואים שהקהל משתחוה כלפי הצורה. ועוד שבצורת אריה יתכן שגם רבינו אפרים יודה לאסור ע"כ. וכן
הסכים המהר"ם פדואה בתשובתו שהובאה באבקת רוכל (סימן ס"ה). ברם בקושטא מרן בתשובה שבאבקת רוכל (סימן
ס"ו) נראה דעתו דעת עליון שאין בזה איסור משום סרך עבודה זרה, ומ"מ הביא שם תשובת הרמב"ם שאין להתפלל
ולהשתחוות מול בגדים המצויירים אף על פי שאין הצורות בולטות. וכן כתב מרן בבית יוסף אורח חיים (סימן צ')
בשם תשובת הרמב"ם. ושכן הביאה להלכה רבי דוד אבודרהם +והנה מרן סותר עצמו ממה שכתב בבית יוסף להתיר,
למה שכתב בשו"ת אבקת רוכל לאסור. וכבר עמדו על זה האחרונים. ראה בשו"ת מעשה איש (חלק יורה דעה סימן א'),
ובשו"ת חסד לאברהם תאומים מהדורא תנינא (חלק יורה דעה סוף סימן ל"ט), ובשו"ת דבר משה תאומים (סימן ל"ז,
דף מ"ג ע"ד). ובתשובה להגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר שנדפסה בספר נאה משיב (חלק יורה דעה סימן ז'),
ובשו"ת ישכיל עבדי (חלק א' חלק יורה דעה סימן ה', וחלק ב' חלק יורה דעה סימן ט') ע"ש ואכמ"ל. ומה שצידד הדבר
משה תאומים לחלק בזה בין לכתחלה לדיעבד, שבדיעבד אין צריך להסיר הצורות, אין כן דעת כמה אחרונים
שהבאנו בפנים, ומכללם הגאון הראשון לציון מהר"ם סוזין שצוה להרוס המשקוף שציירו עליו צורות כאלה,
ולהסירם כליל. וכן העלה בשו"ת דבר משה בסוף דבריו ע"ש ודו"ק.+ והגאון המבי"ט בתשובותיו חלק א' (סימן ל')
הסכים להלכה לדברי הרב ר' אליהו קפסאלי שהעלה לאסור לתת אבן שיש שמצוייר בה אריה על ההיכל של בית
הכנסת, שאפילו רבינו אפרים אפשר שיודה לאסור בצורת אריה בולטת, וכל שכן בבית הכנסת. ולכן על התורם את
האבן הנ"ל לסלק עצמו מזה, ויקבל שכר על הפרישה, ולא יעשה מצוה הבאה בעבירה, ואם מאן ימאן יש לגעור בו
ולכופו על כך ע"ש. וכן כתב הרדב"ז בחלק ד' (סימן ק"ז) לאסור להעמיד צורת אריה בבית הכנסת, מהטעם הנ"ל, ועוד
טעמים אחרים, וכדברי הרב ר' אליהו קפסאלי ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מהרימ"ט חלק ב' (סימן ל"ה) שכתב לקיים דברי
רבי אליקים לאסור, שסובר כלשון שהביא הר"ן שאף בשאר צורות יש לאסור בבולטות, וניחא בזה קושית מרן הבית
יוסף על רבי אליקים, ועל כל פנים אין רבי אליקים יחיד בדבר, שמצאנו לו חברים מקשיבים לקולו לאסור ע"ש.
ועיין עוד בערך השלחן יורה דעה (סימן קמ"א סק"ה וסק"י).


והנה מרן החיד"א בשיורי ברכה יורה דעה (סימן קמ"א אות ג') הביא בשם הגאון רבי דוד קרינלדי בהגהותיו כת"י,
שהדבר פשוט שבבית הכנסת או בבית המדרש שמתפללים שם בקביעות, אסור להשהות שם צורות אריות, וכדומה,
וכדברי רבי אליקים שאוסר, והמורה להתיר בזה עתיד ליתן את הדין ע"כ. וכן כתב החכמת אדם (כלל פ"ה סימן ז')
שבבית הכנסת ראוי להחמיר כדברי רבי אליקים מפני שנראה כמשתחוה לצורה ע"ש. וכן כתב בספר בית לחם יהודה
(סימן קמ"א) ע"ש. והגאון רבי שמואל הלר ז"ל, דיין ומורה צדק בעיה"ק צפת, האריך בקונטרס טהרת הקודש, אודות
חדשים מקרוב באו מערי אשכנז ואירופה, ורצו לפאר ולרומם את בית אלהינו, מקדש מעט, בית הכנסת של האר"י ז"ל,
וציירו בדלתות ארון הקודש צורות בולטות של אריה וצבי ושאר צורות, ואחר שהאריך למעניתו בדברי הפוסקים,
העלה שהעיקר כדברי רבי אליקים לאסור בזה בבית הכנסת, ובפרט שכן פשט המנהג בארץ ישראל בכל בתי הכנסת
הספרדים להחמיר שלא יהיו שם צורות כלל ועיקר, ואף הבאים מחוץ לארץ מערי אשכנז ואירופה שלא נהגו לאסור,
חייבים להתנהג כמנהג ארץ ישראל, ולהמנע לגמרי מעשיית צורות בבית הכנסת. ושלח תשובתו להגאון הראשון
לציון חד בדרא, רבי דוד חזן ז"ל, והשיב בספרו ישרי לב (חלק אורח חיים מערכת צ', דף ט' ע"ד), שהוא מסכים לכל
דברי הרב הפוסק מהר"ש הלר הנ"ל, ויפה דן ויפה הורה לאסור לעשות שום צורה בולטת בבית הכנסת, ואין שום
היתר בזה בשום צד שבעולם. וכל שכן בארצנו הקדושה שיש לנו להזהר בקדושה יתרה, ובפרט שיש לחוש לחילול ה',
כי היינו חרפה לשכננו הגוים אשר ילעגו לנו על הצורות שאנו משתחוים למולם בבית הכנסת. ועובדא ידענא כי זה
מספר שנים בעת שבנו בית כנסת פעה"ק ירושלים ת"ו, והגוי הבנאי עשה מעצמו בלתי כוונה מיוחדת וצייר במשקוף
של פתח בית הכנסת דמות שני אריות, בנוי לתלפיות, והיו בולטות, ליופי ולהדר לבית אלהינו, ובה שעתא כארי
יתנשא רבינו הגדול הגאון הראשון לציון רבי משה סוזין וצווח ככרוכיא להרוס את כל המשקוף, והכי אמר מר, לא
יעשה כן במקומינו על ארצנו ועל נחלת אבותינו, והגם אם המצא ימצא מי שמקלו יגיד לו בחוץ לארץ, לא זו הדרך
בעיר עוז לנו ירושלם דדהבא אשר עיני ה' אלהינו בה, וכן עשו מעשה, והסירו הצורות מבית הכנסת. ואם במשקוף של
בית הכנסת החמיר כל כך, קל וחומר שאסור לעשות כן על היכל הקודש, ולהעמיד צלם בהיכל, ולכן אף ידינו תכון
עם הרב הפוסק שדבריו נאמנו מאוד, והנני קורא הסירו את אלהי הנכר ממקדש מעט, ואל תפנו אל האלילים, ובפרט
בארץ ישראל המקודשת עכת"ד. (וכן הובא בקיצור בשדי חמד מערכת בית הכנסת אות י"א). וכן הסכים עמו הגאון
רבי משה תאומים בשו"ת דבר משה (סימן ל"ז - ל"ח), שחלילה לעשות צורות בבית הכנסת, ובפרט בארץ ישראל, שהרי
גדולי הפוסקים חוששים בזה לסרך עבודה זרה, וכתב הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות עבודה זרה ה"א), שבארץ ישראל יש
מצוה מיוחדת לרדוף ולבדוק אחר עבודה זרה עד שנאבד אותה ונבער אותה כליל מכל ארצנו, שנאמר ואבדתם את
שמם מן המקום ההוא. ומה גם שיש כמה בתי כנסת של אשכנזים בארץ ישראל וכולם נהגו לאסור בזה מכמה דורות,
ולכן אין לחדש דבר בזה ולעשות מצוה הבאה בעבירה ע"ש. גם בשו"ת חסד לאברהם (חלק יורה דעה סימן ל"ט) כתב,
שאף שיש קהלות באשכנז שנהגו להקל בזה, ויש ללמד זכות עליהם, אולם בארץ ישראל שנהגו כל הספרדים מכמה
דורות להחמיר כתשובת מרן הבית יוסף באבקת רוכל (סימן ס"ג), וכן נהגו שם גם בבתי הכנסת של האשכנזים, פשוט
מאוד שאף בדיעבד שבנו צורות בבתי הכנסת בהיכל בית הכנסת צריך להסירם, ואין בזה איסור משום השחתה, שאין
זה אלא דרך תיקון שלא להקל בדבר שהרבה מרבותינו הגדולים ראשונים ואחרונים אוסרים אותו ע"ש. גם בשו"ת
נטע שורק (חלק יורה דעה סימן מ"ו) בתשובתו לחברי בית הדין במונקאטש, העלה להסכים לדעתם לאסור להניח
אריות על גבי ההיכל של ארון הקודש. וכן כתב הגאון רבי אהרן בן שמעון בנהר מצרים (דף פ"ט ע"א). גם הגאון בעל
דרכי תשובה בשו"ת צבי תפארת (סימן ל"ו), התרעם מאוד על המציירים ורוקמים צורות אריות בחוטי כסף וזהב
ומשי על מעילי הספר תורה, שיש בזה איסור שמץ עבודה זרה, שהטווי נחשב כצורה בולטת שאסור ע"ש.

והגאון רבי אברהם נסים אשכנזי בשו"ת מעשה אברהם (חלק יורה דעה סימן ל"ה), הביא תשובת מר אביו הגאון רבי
רפאל אשכנזי, שאסר לתלות פרוכת שמצוייר עליה צורת אריות על ארון הקודש מבחוץ, וכמו שכתב מרן באבקת
רוכל (סימן ס"ג). וכן פסק הגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר בתשובה שהובאה בספר נאה משיב (חלק יורה דעה
סימן ז'). וכן הסכים הרב המחבר שם. וכן בשו"ת מים חיים משאש (סימן פ') העיד, שבא מעשה לפני מר אביו הגאון ז"ל,
שתלו כמה פרוכות על כותלי בית הכנסת, והיו שם צורות מיני עופות, וחרה אפו על השמשים שעשו כן, וציוה להסירם
תיכף ומיד, וכן עשו ע"ש. וכן פסק הגאון רבי יהודה ליב צירלסון בשו"ת מערכי לב (חלק אורח חיים סימן ט'), לאסור
לעשות צורות אריות על גבי ההיכל של ארון הקודש, בצדי לוחות של עשרת הדברות, ובשו"ת נהרי אפרסמון (חלק
יורה דעה סימן קי"ח) השיב על זה (בבדיחותא), כי לא האריות צריכים להחזיק את עשרת הדברות, אלא בעלי הבתים
הם שצריכים לקיים ולהחזיק את עשרת הדברות. גם בשו"ת פרי השדה חלק א' (סימן ס') קרא תגר על אלה שציירו
בכותל בית הכנסת צורת י"ב מזלות טלה שור תאומים וכו', שהוא מעשה מכוער, ואסור לקיימו ע"ש. ומכאן שאסור גם
כן לצייר סמלי י"ב שבטים אריה נחש צבי וזאב וכיוצא בזה. וראה עוד בשו"ת דברי יוסף אירגאס (חלק יורה דעה
סימן ח'), ובשו"ת זרע אמת חלק ג' (סימן ק"ה), ובשו"ת מחנה חיים (חלק ב' מיורה דעה סימן כ"ט, וחלק ג' מאורח חיים
סימן ט"ו), ובשו"ת משיב דברים (סימן ק"ה), ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ו' (סימן ב'), וישכיל עבדי (חלק א' חלק יורה
דעה סימן ה', וחלק ב' סימן ט') ושאר אחרונים ואכמ"ל.

בסיכום: יש לאסור לתלות פרוכת שמצוייר בה אריות על ההיכל של ארון הקודש מבחוץ, וכן יש לאסור להקים צורת אריות מברונזא או שיש וכיוצא בזה מעל לארון הקודש. ורבני ישראל שליט"א נקראים לדרוש ברבים על כך, ולדבר על לב גבאי בית הכנסת בכל אתר ואתר, במתק שפתים, להסיר צורות אלו מבתי הכנסת, ולפרסם ברבים שלא יוסיפו להקדיש פרוכות כאלה לבית הכנסת, ויש לעשות הכל בחכמה ובתבונה בשלום ובמישור, ולא לגרום ח"ו למחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

(שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סב)

חלק ב: שבירת הלוחות- ההקרבה המוחלטת של משה למען עם ישראל


1.מטרת שבירת הלוחות:

א.לשבור את ליבם את ישראל לחזור בתשובה:

ושני לוחות העדות בידו. כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה: (ספורנו,שם,יח)

רצה משה לשבר הלוחות לעיני בני ישראל כדי להרבות עגמת נפשם(אברבאנל,מתוך חומש מפרשי הפשט)

ב.לא היה למי לתתם- קל וחומר מפסח:
וישלך מידו וגו'. אמר, מה פסח שהוא אחד מן המצות, אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וכל ישראל מומרים ואתננה להם:(רש"י,שם)

ג.ה' ביקש לקחתם חזרה לשמים ומש ההעדיף לשברם:

ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן - הלוחות היו אורכן ו' טפחים ורחבן ג', והיה משה תפיש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר - ולכל היד החזקה, ייא שלמא על ידא דגברת עליה מינאי (ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה)

תיאור זה הופך את התמונה. משה לא התכוון להשחית את הלוחות אלא להיצלם. הכתוב בפרשת עקב:
וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם (דברים ט,יז)
מתאים לכך. משמע הוא עסוק בתפיסה כדי שהלוחות לא ילקחו מידיו לשמים. אך אם רצה משה להגן על הלוחות מדוע בכל זאת שברם? 

נראה שכברירית מחדל הוא ניתץ אותם אל הקרקע ובכך הוא הצליח לכל הפחות להשאיר אותם בארץ. שבורים, אבל עדיין כאן ("כיצד הרהיב משה עוז לשבור את הלוחות",הרב עמיהוד סלומון)

ד.להציל את עם ישראל- לבטל ההסכם:

שבר את הלוחות כיצד?... נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה, כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' (שמ' כ, ג). חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות. חזק כוחו של משה מכולן שנא' (דברים ל"ד) 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וקדשה. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזנתה תחת אחר. מיד היה דן קו"ח מעצמו ואמר אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבה מיתה אלא אקרע את כתובתה ואפטרנה מאדוני לשלום. כך היה משה הצדיק דן קו"ח מעצמו. אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה שכך כתוב בהן: 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו' (שמות כ"ב, יט) אלא אאחוז ואשברם..." (אבות דרבי נתן פ"ב).

שלכשיבוא הקב"ה להיפרע מהם על חטא העגל וירצה להראותם השטר שבינו לבינם אלו הלוחות,יהיה השטר כקורע (צרור המור,שם, מתוך חומש מפרשי הפשט)

וי"א שלכך שברם, לפי שהיו כמו שטר חוב על ישראל ושטר חוב שנקרע אין לתובע במה לתובעם, כך לוחות אלו היו עדות על ישראל שקבלו התורה. (כלי יקר,שם)

ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב: (אבן עזרא,שם)

ה.אין קדושה בחומר- מכובד משקלם- כשאיבדו את האותיות:

שבירת הלוחות למשה רבינו היה מפני שראה שפרח הכתוב מן הלוחות כשנתקרב בגבול העגל במקום הטומאה והחטא, וכל מה שהעם נוהגים כבוד בכתבו של מלך אינו אלא מפני החותם, וכיון שפרח הכתוב בכאן נסתלק חותמו של מלך:
וידוע כי היה הכתב בלוחות דוגמת הנפש בגוף, ובהסתלק הכתב נשארו הלוחות גוף בלא נפש וגוף בלא נפש ראוי לקברו תחת הקרקע, ועל כן הסכימה דעתו לשבר אותם תחת ההר.(רבנו בחיי,שם,טז)

אמר ר' מאיר כיון שראה משה מה שעשו ישראל, מיד הביט בלוחות וראה שפרח הכתב מהן והשליכן לארץ, משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה בידו נר וכבה כיון שראה שכבה הנר, אמר וזה למה בידי? מיד השליכו מידו. כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה פרח הכתב מן הלוחות. אמר משה אלו למה לי, מיד 'ויחר אף משה'. (מדרש הגדול, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, שמות כי תשא ל"ב, יט, עה"פ "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות")

ו.להצטרף עימם בחטא:

וי"א ששברם, כדי להצטרף גם את עצמו עמהם בחטא וישראל גרמו שפרחו האותיות ומשה שבר הלוחות וכדי שלא יוכל הקב"ה לומר אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, שהרי הושוו בחטא. ועל זה אמר משה ועתה אם תשא חטאתם, רוצה לומר ועתה נתחדש דבר שגם אני חוטא כמותם וא"כ אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו אזי גם לי לא תשא וא"כ מחני נא מספרך. (כלי יקר,שם)

ז.ה' ציווה אותו:
רבי יהודה בן בתירא אומר: לא שבר משה את הלוחות, אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר 'פה אל פה אדבר בו' (במ' י"ב, ח), פה אל פה אמרתי לו שבור את הלוחות. ויש אומרים לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה... (אבות דרבי נתן פ"ב).

2.מה ההלכה במקרה של נפילת ספר תורה?

עלה בידנו מיסודתם של ראשונים ואחרונים דהרואה באונס ספר תורה שהוראה ספר תורה שנשרף באונס אינו חייב לקרוע ...ואם כן נראה דהוא הדין הרואה ספר תורה שנפל אינו חייב להתענות כיוון דנפל מיד הנושא באונס ושלא מדעת. ונהי דמי שנפל מידו אף שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים טוב שיתענה ומה גם דהמנהג להתענות אפילו נפלו תפילין מידיו אבל הרואה ספר תורה דנפל אין לחייבו תענית וכל זה אני אומר מן הדין אבל ודאי המחמיר-ומצטער על כבוד התורה תבוא עליו ברכה (החיד"א,שו"ת חיים שאל ,חלק א,יב)

הוראה חינוכית במקרה של נפילת ס"ת:
נפל ספר תורה אחד בעוונותינו הרבים מארון הקודש, בשעת הוצאת או הכנסת ספר תורה, והתבוננתי שסיבת הדבר היה מפני שארון הקודש קטן מהכיל, וספרי התורה עומדים צפופים. על כן, צויתי שזאת תהיה עיקר התשובה, להסיר הסיבה הגורמת המכשול, להתנדב לעשות ארון הקודש גדול ויפה לכבודה של תורתנו הקדושה ( אגרות הראיה ח"א אגרת י.) 3.תפילת משה על ישראל עוד בטרם שבירת הלוחות ובטרם האולטימטום שימחה אותו מהתורה:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: {י} וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: {יא} וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָֹה- אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְ-ה-וָֹ-ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: {יב} לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: {יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם: {יד} וַיִּנָּחֶם יְ-ה-וָֹ-ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: (שמות לב,ט-יב)וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: {לב} וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ: {לג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי: {לד} וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם: {לה} וַיִּגֹּף יְ-ה-וָֹ-ה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן:(שמות לב,לא-לה)
סיום: משה הקריב את כל עולמו בשביל עם ישראל וכדי ללמד שעם ישראל נמצא אפילו מעל תורת ישראל

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך)  (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.),  (ו) ובשביל ישרים שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.). (רש"י,בראשית,א,א)

בתפילתו על ישראל ובשוברו את הלוחות משה עשה מה שהיה מצופה ממנו וכיוון לדעתו של ה' והציל את עם ישראל מכליון (ענ"ד)

יתרו: קדושת בית הכנסת

פתיחה:לאור עוצמתו של מעמד הר סיני- מה היה שורש טעותם של החוטאים בעגל? 
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:...וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ-לֹהִים פֶּן נָמוּת:
(שמות כ,א-טו;טז) 


1.קדושת המקום:

א.מה הביא לכך שהר סיני התקדש?
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: (שמות יט,יב)

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: (שמות יח,ה)
וַאֲתָא יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ לְוָת משֶׁה לְמַדְבְּרָא דִי הוּא שָׁרֵי תַמָן לְטוּרָא דְאִתְגְלֵי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְ-יָ
(אונקלוס,שם)

ב.הלכה- מתי 'אסור' להיכנס לבית הכנסת? 
היו לבית הכנסת שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בית הכנסת מותר וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו מותר לעשותו דרך וכשנכנס בו להתפלל מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר:(שו"ע,או"ח,קנא,ה)

ג.אם בכל זאת צריך להיכנס:
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת (א) רֹאשׁ כְּגוֹן: שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵין אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בָּהֶם וְלֹא מִתְקַשְּׁטִין בָּהֶם וְלֹא מְטַיְּלִין בָּהֶם וְלֹא נִכְנָסִים בָּהֶם בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶם, (ב) מִדֹּחַק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדֹּחַק שָׁרֵי (רַ''ן פ' בְּנֵי הָעִיר). וְאֵין מְחַשְּׁבִים בָּהֶם חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן: קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאֵין מַסְפִּידִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה הַהֶסְפֵּד לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי (ג) הָעִיר, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְהַסְפִּידוֹ; וְאִם צָרִיךְ לִכָּנֵס בָּהֶם לְצָרְכּוֹ, כְּגוֹן לִקְרֹא לְאָדָם, יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר דְּבַר (ד) שְׁמוּעָה, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָאֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִכְנָס לְצָרְכּוֹ; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא לִקְרוֹת וְלֹא לִשְׁנוֹת, יֹאמַר לְאֶחָד מֵהַתִּינוֹקוֹת: קְרָא לִי פָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא, שֶׁהַיְשִׁיבָה בָּהֶם מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (תְּהִלִּים פד, ה).... (שם,שם,א)

2.תורה ותפילה- במקום גבוהה?

א. מדוע ניתנה תורה על הר נמוך ולא בעמק? 
לכן ניתנה על הר סיני דמכיך שהוא עניין השפלות שאינו מגביה את עצמוץ. אך צריך לברר אם כן למה היה שום הר שהרי הר סיני הוא גם הר על כל פנים שהוא עניין הגבהה רק שאינו גבוה כ"כ.אבל הענין אם באמת שצריך היות כל האדם שפל במאוד מכל מקום צריך התחזקות וקצת הגבהה כמו שנאמר ויגבה לבו בדרכי ה' כי אם לא יהיה בבחינתצ הגבהה כלל לא יערב לבו לגשת אל העבודה באומרו מי אנוכי ומה עבודתי לכן צריך לו הגבהת הלב.... (לקוטי תורה במדבר - שניאור זלמן בן ברוך)

ב.מהו המיקום הטיפוגרפי הראוי לבית הכנסת?כיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, ובו שורה השכינה, קבעו חז"ל שצריך לקבוע את מקומו בגובהה של עיר. כלומר, יש לבנותו על המקום הגבוה ביותר שבאותו ישוב, כדי להמחיש לעיני כל שזה הבניין המכובד והחשוב ביותר. ואם בונים כמה בתי כנסיות, צריך לבנות כל בית כנסת על המקום הגבוה ביותר שבאזור הסמוך אליו....

ה'מאירי', שהיה אחד מגדולי הראשונים, כתב בפירושו למסכת מגילה, שכל האיסור לבנות בתים שיהיו גבוהים מבית הכנסת, הוא דווקא כאשר בתים אלו נבנו לשם פאר וכבוד, שאז ישנה פגיעה בכבודו של בית הכנסת, אבל אם הסיבה לבניין הבתים הגבוהים היא כדי לאפשר איכלוס משפחות רבות יותר, אין בזה שום פגיעה בכבוד בית הכנסת, והדבר מותר לכתחילה. ונראה שגם ה'ערוך' והר"ן והרמב"ם הסכימו לעיקרון שבסברתו, וכן כמה אחרונים הזכירו את ה'מאירי' להלכה. לפיכך, אין כיום איסור לבנות בית גבוה מבית הכנסת, אם מטרת בניינו היא לאפשר בניית דירות רבות או משרדים לצורך עבודה

(פניני הלכה > > ליקוטים א > > ו - הלכות בית כנסת > > ד – מיקומו של בית הכנסת)

3.קדושה ונקיות- מה קודם למה?
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם (שמות יט,י)

א.מדוע סדר הדברים הוא קודם להתקדש ורק אז לכבס בגדיהם ולכאורה הכיבוס והנקיות קודמים לקדושה?
לימדה תורה שלא יהא אדם זהיר בחיצוניות בלבד כגון כיבוס ורחיצה ולבישת לבנים ויזניח את הפנימיות: נקיות כפיים וברת לב אלא לעולם יהא תוכו כברו : נקי וטהור מבפנים ומבחוץ ולא עוד אלא שיקדים את הקדושה והטהרה לכיבוס ולרחיצה החיצונית "וקדשתם היום ומחר" ואחר כך "וכבסו שמלותם" (מתוך אוצר הפלאות,שם, ע"פ האלשיך ואמרות חכמה)

ב.נקיות בבית הכנסת:
טִיט שֶׁעַל רַגְלָיו, רָאוּי לְקַנְּחוֹ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְהִתְפַּלֵּל; וְרָאוּי שֶׁלֹּא יְהֵא עָלָיו וְלֹא עַל בְּגָדָיו שׁוּם לִכְלוּךְ. (אורח חיים קנא, ח)

4.המקצר והמאריך בקדושה:

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: 
(שמות כ,כב)

א.שורש מהותו של מזבח:
ותחללה. הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך (מדות פ"ג מ"ד). ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל, והרי דברים קל וחומר,  (ע) ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחבירו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות (רש"י, שם)

ב.הכנסת כלי נשק לבית הכנסת:
מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ וּבַאֲפוּנְדָתוֹ (פי' מִינֵי כִּיסִים תַּרְגּוּם וּבְיַלְקוּט וּבְתַרְמִילֵיהּ), וְיֵשׁ אוֹסְרִים לִכָּנֵס בּוֹ בְּסַכִּין אָרֹךְ אוֹ בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה. (אורח חיים קנא, ו)

5.ערכה של האחדות:
א.שתי קומות של אחדות:
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (שמות יט,ב)
ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם): (רש"י,שם)


יש לפרש ששני הביטויים- "כאיש אחד" ו"בלב אחד"- מתייחסים לשתי דרגות של אחדות בבני ישראל: 
א.כאיש אחד - כל בני ישראל נחשבים כגוף אחד(קומה אחת שלמה)אמנם ישנם הבדלים בין יהודי אחד לחברו כשם שישנם הבדלים בין אברי הגוף השונים.אך כולם משלימים זה את זה ומהווים יחד גוף שלם אחד, כשם שהראש והרגל מהווים יחד גוף אחד 
ב.בלב אחד- בליבו של כל אחד מישראל שוכנת נשמה אלוקית שהיא חלק אלוק ממעל ממש. מנקודת מבט זו בני ישראל כלל אינם מתחלקים לסוגים שונים אלא הם שווים לחלוטים שכן הנשמה האלוקית שווה בכולם (ליקוטי שיחות חלק א ע"מ 72 והילך)

ב.אחדות ישראל בבית הכנסת:

כידוע ישנה מצווה לבנות בית כנסת, אלא שלעיתים מתעוררת שאלה, כאשר ישנו בית כנסת אחד באזור, ומקצת מן הקהל רוצים להקים לעצמם בית כנסת אחר, האם גם במקרה כזה ישנה מצווה להקים בית כנסת, או שמא המצווה היא דווקא להישאר ולהתפלל ביחד?

תשובה: אם בית הכנסת הקיים צר מלהכיל את כל המתפללים, ולא ניתן להרחיבו, ודאי שיש מצווה להקים בית כנסת נוסף. אבל אם יש מקום בבית הכנסת לכל תושבי האיזור, אזי ברור שעדיף להישאר ביחד, שכן ככל שיגדל מספר המתפללים בבית הכנסת, כך תהא התפילה מהודרת ומכובדת יותר, שנאמר (משלי יד, כח): "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". בנוסף לכך האחדות היא ערך עליון, וכפי שאמרו חז"ל, שבזמן שישראל מאוחדים אפילו אם יש בהם חטאים, הקב"ה מסייע בידם לנצח את אויביהם, אבל כשיש ביניהם פירוד, מחלוקת ולשון הרע, אף שיש בידם מצוות רבות, אין הקב"ה מסייע בידם, והם ניגפים לפני אויביהם (עי' דברים רבה ה, ו).

לכן, למרות שיתכן שחלק מן האנשים ירגישו נוח יותר להתפלל במניין קטן שינהג בדיוק לפני נטיית רוחם, מכל מקום עדיף שכל אחד יוותר מעט כדי לשמור על אחדות הקהילה (מ"א קנד, כג, בשם רא"ם ומשפטי שמואל). כאן המקום לציין, שעיקר שמו של בית הכנסת נקרא על שם האחדות, שהוא מכנס את כולם יחד.

אבל אם המציאות היא, שלא ניתן להתגבר על הבדלי ההשקפות והנטיות, ופעמים רבות בני הקהילה אינם מסוגלים להשאיר את המחלוקות מחוץ לבית הכנסת, והריב מגיע עד לתוך הקודש פנימה, ומפעם לפעם פורצות קטטות אודות כיבודים ועלבונות, במצב כזה עדיף שייפרדו ויקימו בית כנסת נוסף (מ"ב קנ, ב, עפ"י רדב"ז ח"ג תע"ב).

עוד חשוב להדגיש, שלפעמים מבחינה עניינית ראוי להקים כמה מניינים באותו בית כנסת. מניין אחד למאריכים ואחד למקצרים, אחד לאלו שרוצים שכל החזנים יהיו זקנים ומנוסים, ואחד לאלו שרוצים לשתף את הנוער בתפילה. במקרים כאלו אין להתנגד להקמת מניינים נוספים, אלא שיש לשקוד על קיום תפילות ואירועים כלליים שבהם כל הציבור יתאחד. וכדי שהדברים יסודרו כהלכה, רצוי מאוד שהרב המקומי יהיה שותף מלא בעיצוב המניינים השונים, תוך הדגשת האחדות היסודית שבין כל חברי הקהילה (פניני הלכה > > ליקוטים א > > ו - הלכות בית כנסת > > ב – אחדות ישראל בבית הכנסת)

ג.שני אופני לימוד תורה- היחיד והיחד:
אָנֹכִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות כ,ב)

ישנם שני הסברים מנוגדים לכך שעשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד:
א.משום שהתורה ניתנה לכל ישראל כאחד
ב.משום שהתורה ניתנה לכל אחד צישראל בפני עצמו.

ויש לומר ששני ההסברים אלו הם בהתאם לשני העניינים שניתנו במתן תורה- לימוד התורה וקיום המצוות:
קיום המצוות- שווים בו כל ישראל שהרי כולם מקיימים את המצוות באותה צורה ומנקודת מבט זו נחשבים כל ישראל כמציאות אחת והתורה ניתנה להם כאחד
ואילו לימוד תורה- שונה בין אדם לחברו, בהתאם לרמת יכולת הלימוד ומידת ההבנה של כל אחד ומנקודת מבט זו כל אחד מישראל עומד בפני עצמו והתורה ניתנה כיחיד (ליקוטי שיחות חלק ד עמ"מ 191 ואילך)

6.פסל ומסכה :

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: 
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ (שמות כ,ג-ד)

שאלה:
האם מותר ליהודי להיכנס לכנסייה? האם יש מקרים שבהם ניתן להתיר? (לצורך לימוד וכד’).

תשובה:
אסור להרהר ולחשוב בעבודה זרה, ולא לקרוא בספרים שחיברו עובדיה על דרכיה ומשפטיה. ואפילו להסתכל בדמות צורת צלם ובנוי שלו אסור, שנאמר: אל תפנו אל האלילים. וצריך להתרחק מן הבית שיש בו צלם, וכל שכן מן הצלם עצמו ארבע אמות, שלא לעבור שם. 
ואסור לשמוע כלי שיר שמזמרים לו, או להריח בריח שלהם. ואם שומע כלי השיר, יאטום אוזניו. 
וכן אם מריח ריחם יכוין שלא ליהנות ממנו. 
וכן בית תפלה של נוצרים הנקראת כנסיה אסור לנו כמעט לראותה וכל שכן להתקרב אליה קל וחומר להיכנס לתוכה, כי היא בית עבודה זרה גמורה הואיל וצורת שתי וערב שם. והנכנס הוא בכנפי סטרא אחרא, ומטמאים אותו מעט מעט, ולא ידע כי בנפשו הוא. וצריך כפרה גדולה. ואין מקום להתיר להיכנס לשם זולתי במקום פיקוח נפש, ואף באופן זה יש מחמירים.
(שו"ת אתר ישיבה, הרב רואי מרגלית.)
סיכום: אין קדושה בחומר 

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ  מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (שמות לב,יט)

 וישלך מידיו - כי ראה טעותם שיש קדושה בדבר מחמת עצמו, ובאמת אין קדושה בעולם, רק השי"ת שמו קדוש ומציאותו, ולו נאוה תהלה ועבודה, והקדושות רק מצד שציוה לבנות משכן וכו' ולזבח בו, וכן בכרובים אין קדושה ועשאם רק לסימן להודיע אם ישראל עושים רצונו של מקום שאז פניהם איש אל אחיו, ואם היה מביא הלוחות היו מחליפים העגל בלוחות, ובשבירתם הראה שאין בהם קדושה מחמת עצמם, רק מצד שמירת ישראל התורה... (משך חכמה,שם)

_____________________________________________________________________



צניעות בבית הכנסת:

וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו: