כי תשא: משה, אהרון והצלת עם ישראל

פתיחה: משה ואהרון מנהיגי האומה מבצעים פעולות קיצוניות - בניית העגל ושבירת לוחות הברית
1.המעשה:
א.חטא העגל:
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות לב,ד)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה (שמות לב,כד)

ב.שבירת לוחות הברית:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (שמות לב,יט)

2.תגובת ה' למעשי משה ואהרון:

א. החטא בגינו נענש אהרון שלא להיכנס לא"י:  חטא העגל!
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים,א,לז)
וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא (דברים ט,כ)

ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. 
לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע.

אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך... 

האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו

 (אברבנאל,שם)

ב. המעשה הגדול ביותר של משה רבנו- שבירת לוחות הברית!
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לד,יב)
לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור  הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו,  (ע) שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):

חלק א: חטא העגל- אהרון ביקש לעכב את המבקשים לחטוא בעגל

1.האדם: ביקש את תכשיטי הנשים

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:(שמות לב,ב)
באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן: (רש"י,שם)

וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי-ה-וָ-ה מָחָר:(שמות לב,ה)

2.המקום: מטרת בניית המזבח

ויבן מזבח. לדחותם: 

 ...ועוד ראה ואמר, אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, 

בין כך ובין כך משה בא:  (רש"י,שם)

3.הזמן: דחייה למחר

ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו.(רש"י,שם)

הראייה דלא כפר ולא חטא:

חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום: (רש"י,שם)

4.אהרון רצה להצילם מכליון ודאי:

שנאמר {שמות לב-ה} וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א''ר בנימין בר יפת א''ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי {איכה ב-כ} אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה(סנהדרין ז,א)

5.טעותו של אהרון: היה צריך להקהיל אליו את שבט לוי כנגד הערב רב
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב,כו)


6.שו"ת: פרוכת שרקום עליה צורת אריות מצדי לוחות שכתוב בהם עשרת הדברות, האם מותר לעשותה, ולתלותה על ארון הקודש מבחוץ. וכן יש לשאול האם מותר להקים על ההיכל של ארון הקדוש מלמעלה צורת אריות מברונזה או שיש וכדומה מצדי לוחות עשרת הדברות, או יש למנוע כל זה מבית הכנסת?
תשובה: 

במסכת עבודה זרה (מ"ג ע"א) דרשו חז"ל מהפסוק (בפרשת יתרו) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום, שהם צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת ארבעה פנים של המרכבה ביחד, שהם: אדם, אריה, שור, נשר. כפי שכתוב בספר יחזקאל בתיאור מעשה המרכבה.
ולמדו בגמרא שם שפרצוף בולט של אדם, אסור אפילו לבדו. ומכל מקום למדנו שצורת אריה או נשר או שור, של כל
אחד מהם לבדו, אין בה שום איסור. וכן כתב להדיא הרשב"א בתשובה חלק א' (סימן קס"ז). וכן מבואר בתוספות (יומא
נ"ד ע"ב). וכן כתב רבינו ירוחם (נתיב י"ז חלק ה'). ואף על פי שהרמב"ן בחידושיו לעבודה זרה (מ"ג ע"ב) כתב, שמה
שאמרו בגמרא כל הפרצופים מותרים חוץ משל אדם, אין זה אלא בשוקע, אבל בבולט אסור. וכן הובא בשו"ת הרדב"ז
חלק ד' (סימן ק"ז). נראה שהעיקר כדברי רוב הראשונים להתיר. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך יורה דעה (סימן קמ"א
סעיף ד') בזו הלשון: אסור לצייר צורות שבמדור השכינה, כגון ארבעה פנים של המרכבה ביחד, שהם אדם שור אריה
נשר. וכן צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשותם אפילו לנוי וליופי,
ואפילו אם עשאם נכרי אסור להשהותם ולקיימם ברשותו ע"כ. ומתבאר שבכל צורה מאלו לחוד אין שום איסור.

אולם האור זרוע (מסכת עבודה זרה סימן ר"ג) כתב, מעשה בקולוניא שציירו צורת אריות בחלונות של בית הכנסת,
והורה רבינו אליקים להסירן, שהרי נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכו', ושמא תאמר הואיל ומצאנו שהיו
כרובים בבית המקדש, אף בבית הכנסת נתיר לעשות כן, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב לאסור לעשות כן, וכמו
שדרשו חז"ל במכילתא (בפרשת יתרו), לא תעשו לכם, שלא תאמר הואיל וניתנה רשות לעשות כרובים בבית המקדש,
הרי אני עושה כן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, תלמוד לומר לא תעשו לכם. ואפילו בבית המקדש שנצטוו לעשות
כרובים, אם הוסיף ועשה במקום שנים ארבעה כרובים, הרי הם כאלהי זהב, ומה שאמרו (בעבודה זרה מ"ג ע"ב) כל
הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם, לאו דוקא הוא, שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ +יש
להעיר בזה ממה שכתב הרא"ש (בפרק שבועת הדיינים סימן ה'), שאין לנו לומר אין למדין מן הכללות אפילו במקום
שנאמר בהן חוץ, אלא כשיש הוכחה לכך ממשנה או ברייתא, שאין אנו יכולים לשבש כלל גדול שמסרו לנו חז"ל, ולומר
דלאו דוקא הוא, שאם כן אין לדבר סוף, ולא יהיה אפשר לסמוך על ש"ס ערוך שבידינו שרובו כללות ע"כ. וכן כתב
הרמב"ן בחידושיו לשבועות (מ' ע"א), וכן כתב הר"ן שם. וכיוצא בזה כתב הרמב"ן בחידושיו לפסחים (ז' ע"ב), דהא
דקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת הגר, כלל גדול הוא, ומה שהוסיפו בירושלמי (סוף
ברכות) חוץ מקידושי ביאה, אין לסמוך על זה, הואיל ולא נאמר בש"ס שלנו. וכן כתב הר"ן שם. וראה עוד בחידושי
הרשב"א למנחות (ו' ע"ב). ואם כן הוא הדין כאן שאמרו כל הפרצופים מותרים חוף /חוץ/ מפרצוף אדם, אין לנו לומר
דלאו דוקא הוא וצ"ע.+ ועוד הרי כשמתפלל ושוחה בברכותיו כנגד הצורות האלה, נראה כמי ששוחה לצורות, ואיכא
משום חשדא, וכמו שאמרו (בעבודה זרה יב ע"א) נתפזרו לו מעותיו בפני עבודה זרה, לא ישחה ויטלם, מפני שנראה
כמשתחוה לעבודה זרה. ואפילו כשהצורות לצדדים של בית הכנסת, הרי אמרו (בבבא בתרא כ"ה ע"ב) הרוצה
להחכים ידרים, להעשיר יצפין. ולכן אסור לקיים צורות אלו בבית הכנסת. וכתב על זה האור זרוע, וזכורני שבימי
חרפי ראיתי שהיו מציירים בבית הכנסת עופות ואילנות, ודנתי שאסור לעשות כן, שהרי שנינו באבות (פרק ג' משנה
ז') המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה כמתחייב בנפשו, הרי שמחמת שנותן לבו לאילן יפה אינו מכוין
למשנתו ומפסיק, וכל שכן בתפלה שצריכה כוונה ביותר, שאינו יכול לכוין כשמסתכל בעופות ואילנות המצויירים
בכותל בית הכנסת ע"כ. וכיוצא בזה כתב המהר"ם מרוטנבורג בתוספות יומא (נ"ד ע"א) שהמציירים במחזורים צורות
של חיות ועופות לא יפה עושים, שעל ידי כך המתפללים מסתכלים בצורות אלו ואין מכוונים לבם לאביהם שבשמים
בתפלתם.


והמרדכי (בפרק ג' דעבודה זרה סימן תת"מ) הביא בקצרה דברי רבינו אליקים, וכתב שרבינו אפרים השיב להתיר
בזה, ודחה ראיות רבינו אליקים. וכן מרן הבית יוסף ביורה דעה (סימן קמ"א), דחה ראיות רבינו אליקים במה שאוסר
בכל הצורות, שאין לאסור אלא צורת אדם בולטת, מה שאין כן אריות ועופות אין לאסור. אולם מרן הבית יוסף
בתשובת אבקת רוכל (סימן ס"ג), נשאל אודות מי שחשב לתת על ההיכל של ארון הקודש אבן שמצוייר בה צורת אריה,
והזכיר תשובת רבי אליהו קפסאלי שהעלה לאסור, ומרן השיב, שבאמת ראוי לכל מי שנגע ה' בלבו למחות בתוקף על
זה, וכמו שכתב רבינו אליקים, ועשה מעשה רב להסיר צורות אריות שבחלונות בית הכנסת, ואף רבינו אפרים
שהתיר, נראה שזהו רק בדיעבד, אבל לכתחלה לצור צורות אלו בבית הכנסת מודה לאסור, שמתוך שמסתכלים באותן
צורות בשעת תפלה, אין מכוונים את לבם לאביהם שבשמים, כמו שכתבו התוספות יומא (נ"ד ע"א). ועוד שלא התיר
רבינו אפרים אלא בצדדי בית הכנסת, אבל אם היתה הצורה בכותל שהקהל מתפלל כנגדו, גם הוא יודה לאסור, מפני
החשד, שרואים שהקהל משתחוה כלפי הצורה. ועוד שבצורת אריה יתכן שגם רבינו אפרים יודה לאסור ע"כ. וכן
הסכים המהר"ם פדואה בתשובתו שהובאה באבקת רוכל (סימן ס"ה). ברם בקושטא מרן בתשובה שבאבקת רוכל (סימן
ס"ו) נראה דעתו דעת עליון שאין בזה איסור משום סרך עבודה זרה, ומ"מ הביא שם תשובת הרמב"ם שאין להתפלל
ולהשתחוות מול בגדים המצויירים אף על פי שאין הצורות בולטות. וכן כתב מרן בבית יוסף אורח חיים (סימן צ')
בשם תשובת הרמב"ם. ושכן הביאה להלכה רבי דוד אבודרהם +והנה מרן סותר עצמו ממה שכתב בבית יוסף להתיר,
למה שכתב בשו"ת אבקת רוכל לאסור. וכבר עמדו על זה האחרונים. ראה בשו"ת מעשה איש (חלק יורה דעה סימן א'),
ובשו"ת חסד לאברהם תאומים מהדורא תנינא (חלק יורה דעה סוף סימן ל"ט), ובשו"ת דבר משה תאומים (סימן ל"ז,
דף מ"ג ע"ד). ובתשובה להגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר שנדפסה בספר נאה משיב (חלק יורה דעה סימן ז'),
ובשו"ת ישכיל עבדי (חלק א' חלק יורה דעה סימן ה', וחלק ב' חלק יורה דעה סימן ט') ע"ש ואכמ"ל. ומה שצידד הדבר
משה תאומים לחלק בזה בין לכתחלה לדיעבד, שבדיעבד אין צריך להסיר הצורות, אין כן דעת כמה אחרונים
שהבאנו בפנים, ומכללם הגאון הראשון לציון מהר"ם סוזין שצוה להרוס המשקוף שציירו עליו צורות כאלה,
ולהסירם כליל. וכן העלה בשו"ת דבר משה בסוף דבריו ע"ש ודו"ק.+ והגאון המבי"ט בתשובותיו חלק א' (סימן ל')
הסכים להלכה לדברי הרב ר' אליהו קפסאלי שהעלה לאסור לתת אבן שיש שמצוייר בה אריה על ההיכל של בית
הכנסת, שאפילו רבינו אפרים אפשר שיודה לאסור בצורת אריה בולטת, וכל שכן בבית הכנסת. ולכן על התורם את
האבן הנ"ל לסלק עצמו מזה, ויקבל שכר על הפרישה, ולא יעשה מצוה הבאה בעבירה, ואם מאן ימאן יש לגעור בו
ולכופו על כך ע"ש. וכן כתב הרדב"ז בחלק ד' (סימן ק"ז) לאסור להעמיד צורת אריה בבית הכנסת, מהטעם הנ"ל, ועוד
טעמים אחרים, וכדברי הרב ר' אליהו קפסאלי ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מהרימ"ט חלק ב' (סימן ל"ה) שכתב לקיים דברי
רבי אליקים לאסור, שסובר כלשון שהביא הר"ן שאף בשאר צורות יש לאסור בבולטות, וניחא בזה קושית מרן הבית
יוסף על רבי אליקים, ועל כל פנים אין רבי אליקים יחיד בדבר, שמצאנו לו חברים מקשיבים לקולו לאסור ע"ש.
ועיין עוד בערך השלחן יורה דעה (סימן קמ"א סק"ה וסק"י).


והנה מרן החיד"א בשיורי ברכה יורה דעה (סימן קמ"א אות ג') הביא בשם הגאון רבי דוד קרינלדי בהגהותיו כת"י,
שהדבר פשוט שבבית הכנסת או בבית המדרש שמתפללים שם בקביעות, אסור להשהות שם צורות אריות, וכדומה,
וכדברי רבי אליקים שאוסר, והמורה להתיר בזה עתיד ליתן את הדין ע"כ. וכן כתב החכמת אדם (כלל פ"ה סימן ז')
שבבית הכנסת ראוי להחמיר כדברי רבי אליקים מפני שנראה כמשתחוה לצורה ע"ש. וכן כתב בספר בית לחם יהודה
(סימן קמ"א) ע"ש. והגאון רבי שמואל הלר ז"ל, דיין ומורה צדק בעיה"ק צפת, האריך בקונטרס טהרת הקודש, אודות
חדשים מקרוב באו מערי אשכנז ואירופה, ורצו לפאר ולרומם את בית אלהינו, מקדש מעט, בית הכנסת של האר"י ז"ל,
וציירו בדלתות ארון הקודש צורות בולטות של אריה וצבי ושאר צורות, ואחר שהאריך למעניתו בדברי הפוסקים,
העלה שהעיקר כדברי רבי אליקים לאסור בזה בבית הכנסת, ובפרט שכן פשט המנהג בארץ ישראל בכל בתי הכנסת
הספרדים להחמיר שלא יהיו שם צורות כלל ועיקר, ואף הבאים מחוץ לארץ מערי אשכנז ואירופה שלא נהגו לאסור,
חייבים להתנהג כמנהג ארץ ישראל, ולהמנע לגמרי מעשיית צורות בבית הכנסת. ושלח תשובתו להגאון הראשון
לציון חד בדרא, רבי דוד חזן ז"ל, והשיב בספרו ישרי לב (חלק אורח חיים מערכת צ', דף ט' ע"ד), שהוא מסכים לכל
דברי הרב הפוסק מהר"ש הלר הנ"ל, ויפה דן ויפה הורה לאסור לעשות שום צורה בולטת בבית הכנסת, ואין שום
היתר בזה בשום צד שבעולם. וכל שכן בארצנו הקדושה שיש לנו להזהר בקדושה יתרה, ובפרט שיש לחוש לחילול ה',
כי היינו חרפה לשכננו הגוים אשר ילעגו לנו על הצורות שאנו משתחוים למולם בבית הכנסת. ועובדא ידענא כי זה
מספר שנים בעת שבנו בית כנסת פעה"ק ירושלים ת"ו, והגוי הבנאי עשה מעצמו בלתי כוונה מיוחדת וצייר במשקוף
של פתח בית הכנסת דמות שני אריות, בנוי לתלפיות, והיו בולטות, ליופי ולהדר לבית אלהינו, ובה שעתא כארי
יתנשא רבינו הגדול הגאון הראשון לציון רבי משה סוזין וצווח ככרוכיא להרוס את כל המשקוף, והכי אמר מר, לא
יעשה כן במקומינו על ארצנו ועל נחלת אבותינו, והגם אם המצא ימצא מי שמקלו יגיד לו בחוץ לארץ, לא זו הדרך
בעיר עוז לנו ירושלם דדהבא אשר עיני ה' אלהינו בה, וכן עשו מעשה, והסירו הצורות מבית הכנסת. ואם במשקוף של
בית הכנסת החמיר כל כך, קל וחומר שאסור לעשות כן על היכל הקודש, ולהעמיד צלם בהיכל, ולכן אף ידינו תכון
עם הרב הפוסק שדבריו נאמנו מאוד, והנני קורא הסירו את אלהי הנכר ממקדש מעט, ואל תפנו אל האלילים, ובפרט
בארץ ישראל המקודשת עכת"ד. (וכן הובא בקיצור בשדי חמד מערכת בית הכנסת אות י"א). וכן הסכים עמו הגאון
רבי משה תאומים בשו"ת דבר משה (סימן ל"ז - ל"ח), שחלילה לעשות צורות בבית הכנסת, ובפרט בארץ ישראל, שהרי
גדולי הפוסקים חוששים בזה לסרך עבודה זרה, וכתב הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות עבודה זרה ה"א), שבארץ ישראל יש
מצוה מיוחדת לרדוף ולבדוק אחר עבודה זרה עד שנאבד אותה ונבער אותה כליל מכל ארצנו, שנאמר ואבדתם את
שמם מן המקום ההוא. ומה גם שיש כמה בתי כנסת של אשכנזים בארץ ישראל וכולם נהגו לאסור בזה מכמה דורות,
ולכן אין לחדש דבר בזה ולעשות מצוה הבאה בעבירה ע"ש. גם בשו"ת חסד לאברהם (חלק יורה דעה סימן ל"ט) כתב,
שאף שיש קהלות באשכנז שנהגו להקל בזה, ויש ללמד זכות עליהם, אולם בארץ ישראל שנהגו כל הספרדים מכמה
דורות להחמיר כתשובת מרן הבית יוסף באבקת רוכל (סימן ס"ג), וכן נהגו שם גם בבתי הכנסת של האשכנזים, פשוט
מאוד שאף בדיעבד שבנו צורות בבתי הכנסת בהיכל בית הכנסת צריך להסירם, ואין בזה איסור משום השחתה, שאין
זה אלא דרך תיקון שלא להקל בדבר שהרבה מרבותינו הגדולים ראשונים ואחרונים אוסרים אותו ע"ש. גם בשו"ת
נטע שורק (חלק יורה דעה סימן מ"ו) בתשובתו לחברי בית הדין במונקאטש, העלה להסכים לדעתם לאסור להניח
אריות על גבי ההיכל של ארון הקודש. וכן כתב הגאון רבי אהרן בן שמעון בנהר מצרים (דף פ"ט ע"א). גם הגאון בעל
דרכי תשובה בשו"ת צבי תפארת (סימן ל"ו), התרעם מאוד על המציירים ורוקמים צורות אריות בחוטי כסף וזהב
ומשי על מעילי הספר תורה, שיש בזה איסור שמץ עבודה זרה, שהטווי נחשב כצורה בולטת שאסור ע"ש.

והגאון רבי אברהם נסים אשכנזי בשו"ת מעשה אברהם (חלק יורה דעה סימן ל"ה), הביא תשובת מר אביו הגאון רבי
רפאל אשכנזי, שאסר לתלות פרוכת שמצוייר עליה צורת אריות על ארון הקודש מבחוץ, וכמו שכתב מרן באבקת
רוכל (סימן ס"ג). וכן פסק הגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר בתשובה שהובאה בספר נאה משיב (חלק יורה דעה
סימן ז'). וכן הסכים הרב המחבר שם. וכן בשו"ת מים חיים משאש (סימן פ') העיד, שבא מעשה לפני מר אביו הגאון ז"ל,
שתלו כמה פרוכות על כותלי בית הכנסת, והיו שם צורות מיני עופות, וחרה אפו על השמשים שעשו כן, וציוה להסירם
תיכף ומיד, וכן עשו ע"ש. וכן פסק הגאון רבי יהודה ליב צירלסון בשו"ת מערכי לב (חלק אורח חיים סימן ט'), לאסור
לעשות צורות אריות על גבי ההיכל של ארון הקודש, בצדי לוחות של עשרת הדברות, ובשו"ת נהרי אפרסמון (חלק
יורה דעה סימן קי"ח) השיב על זה (בבדיחותא), כי לא האריות צריכים להחזיק את עשרת הדברות, אלא בעלי הבתים
הם שצריכים לקיים ולהחזיק את עשרת הדברות. גם בשו"ת פרי השדה חלק א' (סימן ס') קרא תגר על אלה שציירו
בכותל בית הכנסת צורת י"ב מזלות טלה שור תאומים וכו', שהוא מעשה מכוער, ואסור לקיימו ע"ש. ומכאן שאסור גם
כן לצייר סמלי י"ב שבטים אריה נחש צבי וזאב וכיוצא בזה. וראה עוד בשו"ת דברי יוסף אירגאס (חלק יורה דעה
סימן ח'), ובשו"ת זרע אמת חלק ג' (סימן ק"ה), ובשו"ת מחנה חיים (חלק ב' מיורה דעה סימן כ"ט, וחלק ג' מאורח חיים
סימן ט"ו), ובשו"ת משיב דברים (סימן ק"ה), ובשו"ת דברי מלכיאל חלק ו' (סימן ב'), וישכיל עבדי (חלק א' חלק יורה
דעה סימן ה', וחלק ב' סימן ט') ושאר אחרונים ואכמ"ל.

בסיכום: יש לאסור לתלות פרוכת שמצוייר בה אריות על ההיכל של ארון הקודש מבחוץ, וכן יש לאסור להקים צורת אריות מברונזא או שיש וכיוצא בזה מעל לארון הקודש. ורבני ישראל שליט"א נקראים לדרוש ברבים על כך, ולדבר על לב גבאי בית הכנסת בכל אתר ואתר, במתק שפתים, להסיר צורות אלו מבתי הכנסת, ולפרסם ברבים שלא יוסיפו להקדיש פרוכות כאלה לבית הכנסת, ויש לעשות הכל בחכמה ובתבונה בשלום ובמישור, ולא לגרום ח"ו למחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

(שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן סב)

חלק ב: שבירת הלוחות- ההקרבה המוחלטת של משה למען עם ישראל


1.מטרת שבירת הלוחות:

א.לשבור את ליבם את ישראל לחזור בתשובה:

ושני לוחות העדות בידו. כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה: (ספורנו,שם,יח)

רצה משה לשבר הלוחות לעיני בני ישראל כדי להרבות עגמת נפשם(אברבאנל,מתוך חומש מפרשי הפשט)

ב.לא היה למי לתתם- קל וחומר מפסח:
וישלך מידו וגו'. אמר, מה פסח שהוא אחד מן המצות, אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וכל ישראל מומרים ואתננה להם:(רש"י,שם)

ג.ה' ביקש לקחתם חזרה לשמים ומש ההעדיף לשברם:

ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן - הלוחות היו אורכן ו' טפחים ורחבן ג', והיה משה תפיש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר - ולכל היד החזקה, ייא שלמא על ידא דגברת עליה מינאי (ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה)

תיאור זה הופך את התמונה. משה לא התכוון להשחית את הלוחות אלא להיצלם. הכתוב בפרשת עקב:
וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם (דברים ט,יז)
מתאים לכך. משמע הוא עסוק בתפיסה כדי שהלוחות לא ילקחו מידיו לשמים. אך אם רצה משה להגן על הלוחות מדוע בכל זאת שברם? 

נראה שכברירית מחדל הוא ניתץ אותם אל הקרקע ובכך הוא הצליח לכל הפחות להשאיר אותם בארץ. שבורים, אבל עדיין כאן ("כיצד הרהיב משה עוז לשבור את הלוחות",הרב עמיהוד סלומון)

ד.להציל את עם ישראל- לבטל ההסכם:

שבר את הלוחות כיצד?... נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה, כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' (שמ' כ, ג). חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות. חזק כוחו של משה מכולן שנא' (דברים ל"ד) 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וקדשה. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזנתה תחת אחר. מיד היה דן קו"ח מעצמו ואמר אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבה מיתה אלא אקרע את כתובתה ואפטרנה מאדוני לשלום. כך היה משה הצדיק דן קו"ח מעצמו. אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה שכך כתוב בהן: 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו' (שמות כ"ב, יט) אלא אאחוז ואשברם..." (אבות דרבי נתן פ"ב).

שלכשיבוא הקב"ה להיפרע מהם על חטא העגל וירצה להראותם השטר שבינו לבינם אלו הלוחות,יהיה השטר כקורע (צרור המור,שם, מתוך חומש מפרשי הפשט)

וי"א שלכך שברם, לפי שהיו כמו שטר חוב על ישראל ושטר חוב שנקרע אין לתובע במה לתובעם, כך לוחות אלו היו עדות על ישראל שקבלו התורה. (כלי יקר,שם)

ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב: (אבן עזרא,שם)

ה.אין קדושה בחומר- מכובד משקלם- כשאיבדו את האותיות:

שבירת הלוחות למשה רבינו היה מפני שראה שפרח הכתוב מן הלוחות כשנתקרב בגבול העגל במקום הטומאה והחטא, וכל מה שהעם נוהגים כבוד בכתבו של מלך אינו אלא מפני החותם, וכיון שפרח הכתוב בכאן נסתלק חותמו של מלך:
וידוע כי היה הכתב בלוחות דוגמת הנפש בגוף, ובהסתלק הכתב נשארו הלוחות גוף בלא נפש וגוף בלא נפש ראוי לקברו תחת הקרקע, ועל כן הסכימה דעתו לשבר אותם תחת ההר.(רבנו בחיי,שם,טז)

אמר ר' מאיר כיון שראה משה מה שעשו ישראל, מיד הביט בלוחות וראה שפרח הכתב מהן והשליכן לארץ, משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה בידו נר וכבה כיון שראה שכבה הנר, אמר וזה למה בידי? מיד השליכו מידו. כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה פרח הכתב מן הלוחות. אמר משה אלו למה לי, מיד 'ויחר אף משה'. (מדרש הגדול, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, שמות כי תשא ל"ב, יט, עה"פ "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות")

ו.להצטרף עימם בחטא:

וי"א ששברם, כדי להצטרף גם את עצמו עמהם בחטא וישראל גרמו שפרחו האותיות ומשה שבר הלוחות וכדי שלא יוכל הקב"ה לומר אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, שהרי הושוו בחטא. ועל זה אמר משה ועתה אם תשא חטאתם, רוצה לומר ועתה נתחדש דבר שגם אני חוטא כמותם וא"כ אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו אזי גם לי לא תשא וא"כ מחני נא מספרך. (כלי יקר,שם)

ז.ה' ציווה אותו:
רבי יהודה בן בתירא אומר: לא שבר משה את הלוחות, אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר 'פה אל פה אדבר בו' (במ' י"ב, ח), פה אל פה אמרתי לו שבור את הלוחות. ויש אומרים לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה... (אבות דרבי נתן פ"ב).

2.מה ההלכה במקרה של נפילת ספר תורה?

עלה בידנו מיסודתם של ראשונים ואחרונים דהרואה באונס ספר תורה שהוראה ספר תורה שנשרף באונס אינו חייב לקרוע ...ואם כן נראה דהוא הדין הרואה ספר תורה שנפל אינו חייב להתענות כיוון דנפל מיד הנושא באונס ושלא מדעת. ונהי דמי שנפל מידו אף שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים טוב שיתענה ומה גם דהמנהג להתענות אפילו נפלו תפילין מידיו אבל הרואה ספר תורה דנפל אין לחייבו תענית וכל זה אני אומר מן הדין אבל ודאי המחמיר-ומצטער על כבוד התורה תבוא עליו ברכה (החיד"א,שו"ת חיים שאל ,חלק א,יב)

הוראה חינוכית במקרה של נפילת ס"ת:
נפל ספר תורה אחד בעוונותינו הרבים מארון הקודש, בשעת הוצאת או הכנסת ספר תורה, והתבוננתי שסיבת הדבר היה מפני שארון הקודש קטן מהכיל, וספרי התורה עומדים צפופים. על כן, צויתי שזאת תהיה עיקר התשובה, להסיר הסיבה הגורמת המכשול, להתנדב לעשות ארון הקודש גדול ויפה לכבודה של תורתנו הקדושה ( אגרות הראיה ח"א אגרת י.) 3.תפילת משה על ישראל עוד בטרם שבירת הלוחות ובטרם האולטימטום שימחה אותו מהתורה:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: {י} וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: {יא} וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָֹה- אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְ-ה-וָֹ-ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: {יב} לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: {יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם: {יד} וַיִּנָּחֶם יְ-ה-וָֹ-ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: (שמות לב,ט-יב)וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: {לב} וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ: {לג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי: {לד} וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם: {לה} וַיִּגֹּף יְ-ה-וָֹ-ה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן:(שמות לב,לא-לה)
סיום: משה הקריב את כל עולמו בשביל עם ישראל וכדי ללמד שעם ישראל נמצא אפילו מעל תורת ישראל

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך)  (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.),  (ו) ובשביל ישרים שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.). (רש"י,בראשית,א,א)

בתפילתו על ישראל ובשוברו את הלוחות משה עשה מה שהיה מצופה ממנו וכיוון לדעתו של ה' והציל את עם ישראל מכליון (ענ"ד)