וירא: שחרית - אין יאוש בתפילה כלל

פתיחה: מדוע אברהם תיקן את תפילת שחרית דווקא מתוך חורבנה של סדום 

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: (בראשית יט,כז-כח)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (שם,כא,יד)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:(שם,כב,ג)

אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמד פינחס ויפלל  (ברכות כו,ע"ב) 

חלק א: קירבת אלוקים וצירופי מניין

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: 

אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: 

אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר 

אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה 

אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי 

אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם 

אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: וַיֵּלֶךְ יְ-הֹ-וָ-ה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:

1.ויגש- אחד מלשונות התפילה:

ויגש אברהם. מצינו הגשה למלחמה ויגש יואב וגו' (שמואל-ב י, יג.), הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה,  (ה) והגשה לתפלה ויגש אליהו הנביא (מלכים-א יח, לו.), ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות ולפיוס ולתפלה (רש"י,שם)

2.תפילה מצריכה קירבה:

ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו ית', צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע ואם לא יתעוררו לא ימשך להם (דרך ה' לרמח"ל ,ח"ד פ"ה, א).

3.מדוע לא ביקש אברהם על פחות מעשרה צדיקים:

אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש  (נ) ולא מצא: (בראשית ,יב,לח)

4.מהלכות תפילה במנין:

ח אם היו עשרה והתחיל השליח צבור לומר את החזרה, ויצאו מקצתן, ימשיך לומר את החזרה כולה אפילו שאין שם מנין. ואפילו אם יצאו מקצתן קודם הקדושה, ימשיך באמירת החזרה והקדושה. אבל קדיש תתקבל אינו אומר. [ולדעת הרמ''א יש להם לומר גם קדיש תתקבל]. והוא שישאר רוב מנין. ומכל מקום עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל אם נשארו עשרה מותר לצאת. [מרדכי פ''ב דמגילה, רמ''א]. ואם יצאו מקצת מהעשרה אחר שהתחילו יוצר, לא יאמרו חזרה. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' נה הע' ח' עמוד שס].
ט מי שהוא שיכור, אף על פי שאינו רשאי להתפלל, ותפלת שיכור תועבה מכל מקום מצטרף למנין עשרה לאמירת דברים שבקדושה, ואפילו אינו יכול לדבר לפני המלך, ורק אם הוא שיכור כלוט, שעושה ואינו יודע מה עושה, דינו כשוטה, ואינו מצטרף למנין, ופטור מן המצוות. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' נה הע' ט' עמוד שס].
יא אין לצרף למנין לומר חזרה מי שמחלל שבת בפרהסיא, כגון שעושה מלאכה שאסורה מן התורה בפני עשרה מישראל ביחד. ובכלל זה מי שנוהג במכונית בשבת ברשות הרבים. ויש שמקילים בזה בשעת הדחק, ובפרט בתפלת ערבית שאין בה חזרה. [והמקילים בזה בשעת הדחק יש להם על מה שיסמוכו]. ומכל מקום אם האומרים קדיש הם בחזקת מחללי שבת בפרהסיא, ודאי שצריך השליח צבור או ישראל כשר אחר לומר עמהם הקדיש, כדי שיצאו הרבים ידי חובתם. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' נה הע' יא עמוד שסב. שאר''י ח''ב עמ' ק]. 

(קיצור ילקוט יוסף ,סימן נה,סעיפים ח-יא)

חלק ב: דע לפני מי אתה עומד

1.הראשון להתפלל- נביא:

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ (בראשית כ,ז) 

כי נביא הוא ובזה יתפלל בעדך ותועיל תפלתו והוא אומרו וחיה: (אור החיים,שם) 

כי נביא הוא - לשון ניב שפתים, רגיל אצלי ומדבר את דברי, ואני אוהב את דבריו ושומע תפלתו. (רשבם,שם)

2.הרבה מפעולות אברהם הן פעולות של תפילה:

א.התפלל שיבואו אורחים ומיד נענה:
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה (בראשית יח,ב)
יש לפרש בדרך רמז שכאשר ראה אברהם אבינו שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים נשא אברהם אבינו את עיניו למרום והתפלל לפני השם ישתברך שיזכהו באורחים.וזהו שאמר הכתוב "וישא עיניו"- נשא עיניו לשמים בתפילה שיבואו אורחים והשם יתברך שמע תפילתו ולכ "וירא והנה שלשה אנשים ניצבים לקראתו" ( תורת הפרשה, הרב אהרון זכאי פרשת וירא)

ב.כל קריאה בשם ה' היא בתרגום- תפילה:

אחרי ההבטחה הראשונה על ירושת הארץ לבניו:
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי-הֹ-וָ-ה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה (בראשית יב ח)
וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְטוּרָא מִמַדְנַח לְבֵית אֵל וּפְרַס מַשְׁכְּנֵהּ בֵּית אֵל מִמַּעַרְבָא וְעַי מִמָּדִינְחָא וּבְנָא תַמָּן מִדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּיְ-יָ (אונקלוס,שם)

אחרי חזרתו ממצרים:

אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה (שם יג,ד)
לַאֲתַר מַדְבְּחָא דִּי עֲבַד תַּמָּן בְּקַדְמֵיתָא וְצַלֵּי תַמָּן אַבְרָם בִּשְׁמָא דַּיְ-יָ:(אונקלוס,שם)

גם הגר מתפללת- אחרי התגלות המלאך אליה:

וַתִּקְרָא שֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי (שם טז,יג)

וְצַלִיאַת בִּשְׁמָא דַיְ-יָ דְמִתְמַלֵל עִמַהּ אֲמַרַת אַתְּ הוּא אֱלָהָא דְחָזֵי כֹלָא אֲרֵי אֲמַרַת הַבְרַם הָכָא (נ''א הַאַף אֲנָא) שָּׁרֵיתִי חַזְיָא בָּתַר דְאִתְגְלִי לִי: (אונקלוס,שם)

אחרי כריתת הברית עם אבימלך:
וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה אֵל עוֹלָם (בראשית כב,יד)
וּנְצִיב נִצְבָּא (נ''י אִילָנָא) בִּבְאֵר שָׁבַע וְצַלִּי תַמָּן בִּשְׁמָא דַּיְיָ אֱלָהָא דְעַלְמָא (אונקלוס, שם)

3.רק הנביא יודע לפני מי הוא עומד:
...אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. ...
עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו. (ע"פ הרב אורי שרקי)

4.המתפלל על חברו נענה תחילה:

וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו, ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה  (ת) תחלה, שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך (בבא קמא צב.):

והקשה הרא"ם עוד, דהרי כבר בשרה הקב"ה שתלד (לעיל יח, י), ואם כן בלאו הכי היתה יולדת, ואין לומר דלזה מהני שהיתה מתעברת מיד, אבל אם לא היה מתפלל על אבימלך היה עוד ממתין לה זמן מה, ואפשר לקיים ההבטחה אחר כך, אין זה כן, דהא בפסח נולד יצחק (רש"י לעיל יח, י), ואי אפשר להיות ממשיך הזמן, דהא כבר הבטיחו הקב"ה 'למועד הזה בשנה האחרת' (לעיל יז, כא)...  לא קשיא, שהשם יתברך סבב ענין זה של אבימלך כדי שיתפלל אברהם על אבימלך ויהיה נענה תחלה, ואם לא כן יקשה שראוי שלא יהיה אירע מעשה אבימלך לשרה, שהרי ליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה (רש"י להלן כה, יט), ולמה נתן הוא יתברך פתחון פה לחוטאים, אלא השם יתברך היה מסבב זה כדי שיתפלל אברהם על אבימלך, ויהיה נענה תחילה. והשתא לא קשיא, דזה בעצמו הוא ההבטחה (גור אריה, שם)

5.סודה של התפילה- הקב"ה לא משתנה בעקבות התפילה אלא האדם משתנה וממילא הוא אדם אחר ומה שנגזר עליו כבר לא תקף:

אין התפילה חפצה לשנות שום דבר בא-להות שהיא מקור הנצחיות ואינה בגדר ההשתנות, אלא להתעלות עם כל השנויים החלים על הנפש, ועל כל העולם כולו במודה שהנפש קשורה בו, אל הרוממות האלהית  (עולת ראיה,עניני תפילה, הדרכת התפילה וחלקיה, א)

6.משל התנור:

...אין התפילה משנה את גזר דינו של בורא עולם, אלא משנה את מצבו של האדם המתפלל, וממילא, הוא נכנס למציאות אחרת בה אינן תקפות הגזרות שנגזרו עליו בימים נוראים. כדי להסביר את הדבר, נשתמש במשל: ביום קר רצה האדם להתחמם, הוא ראה לפניו תנור חימום בו גוף החימום היה לוהט והקרין חום גדול. אולם, משעה שרצה להתקרב לעבר התנור, ציווה עליו בעל התנור שישב במרחק עשרים מטר מן התנור. ביושבו שם, אין חום התנור מגיע אליו כלל וכלל, הוא מרגיש שכל גופו מתחיל לקפוא, ואם כך ימשך המצב, לא יארך הזמן והוא ימות, ועד אז, ימשיך לסבול ולהתייסר. ואז, פתח במאמצים להתקרב לתנור. כשהתקרב חמישה מטרים, התחיל להרגיש טוב יותר, עדיין קר לו אבל מכלל סכנת קפיאה ומוות כבר יצא. הוא לא הסתפק בכך, וחתר להתקרב יותר. ככל שהתקרב אל מקור החום, כך נהיה לו טוב יותר ונעים יותר. הרי לנו, שמקור החום לא השתנה כלל וכלל, אלא שהאדם שינה את מצבו ביחס למקור החום. (ע"פ הרב יוסף צ. בן-פורת)

חלק ג: מוטיבי התפילה בפרשת העקידה

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: {ב} וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: {ג} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: {ד} בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: {ה} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם: {ו} וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: {ז} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: {ח} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: {ט} וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: {י} וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: {יא} וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: {יב} וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: {יג} וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: {יד} וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-הֹ-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-הֹ-וָ-ה יֵרָאֶה: (בראית כב,א-יד)

הקדמה: אף על פי שלא נאמר במפורש בכתוב הרי שברמז אברהם התפלל לבטל את הגזירה של העקידה (ענ"ד)

1.תפילת אברהם נתקבעה לדורות כברכה הפותחת להוספות בזמן תענית על גשמים:
על הראשונה הוא אומר, מי שענה את אברהם  בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל.(תענית פרק ב, משנה ד)

 גואל ישראל. בירושלמי פריך ולא יצחק נגאל שענייתו של א"א בהר המוריה על הצלתו של יצחק הוא השיבו שמכיון שנגאל יצחק הרי הוא כמי שנגאלו כל ישראל. הר"נ:(תוספות יום טוב, שם)

2.פרשת העקידה נקראת בתחילת תפילת שחרית:
א.מוסר העקידה לענייני התפילה:
קוראים את פרשת העקידה כדי להזכיר את זכות האבות לפני הקב"ה וגם להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק את נפשו (בית יוסף בס' א ד"ה וטוב)

ב.העקידה כמנוף לסלחנות ה' כלפינו בתפילה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו מֵעַל בֶּן יְחִידוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ (הקדמה לקריאת העקידה)

3.מקום העקידה- הר הבית- בית הכנסת הגדול של כל ההוויה:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה, פרק ב,הלכה א)

4.וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר- לשחרית:
כבר ביארנו בראש דברינו שלשון זו מלמדת על השכמתו של אברהם לקיום דבר ה' ולקיום תפילת שחרית וודאי שגם בהשכמתו לקיום מצוות העקידה - השכים קום  לתפילה (ענ"ד)

5.לפני התקרבות ותפילה לה'- הסרת המעכבים:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה-

אברהם אבינו תלה סיבת ריחוק הקב"ה ממנו בהליכת הנערים עמו לפיכך אמר להם: שבן לכם פה (עבודת יצחק, ר' ישראל מקוז'ניק, ע"פ חומש פניני החסידות)

5.נשתחווה ונשובה - תפילה-נבואה-תקווה שרק נשתחווה(נתפלל) ואז נשובה:
א.השתחוויה - סממן של תפילה:
א1.לאורך ההסטוריה: אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְאַבְרָהָם לֹא חָזַר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וגו' וַיִקְדּוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. חַנָּה לֹא נִפְקְדָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, כח): וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה': הַגָּלֻיּוֹת אֵינָן מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ט): רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. הַמֵּתִים אֵינָן חַיִּין אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צה, ו): בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ (ב"ר,נו,ב)

א2.ההשתחוויה היא תפילה לביטול הגזרה:
... יש לפרש מ"ש ונשתחוה היינו לשון תפילה, כמ"ש חז"ל אין השתחוויה אלא לשון תפילה, והיינו דאמר ונתפלל שם אשר נשובה אליכם, כדאיתא במדרש [ב"ר נו] שהתפללו שיבטל ה' את הגזירה, והטעם שהרי כבר הבטיח לו הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא סבר שמא גרם החטא, כמ"ש חז"ל [ברכות ד.] גבי יעקב, והתפללו ע"ז לבטל הגזירה, ואין לדקדק בוי"ו של ונשובה, שכן מצינו בכמה מקומות כדכתיב [שמות י, יז] העתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי וגו', שהוא כמו אשר יסר:

(ספר פנים יפות על בראשית פרק כב פסוק ה )

ב.ונשובה - משאלת הלב ותפילתו הכמוסה של אברהם היתה לשוב עם יצחק:
ונשובה. נתנבא שישובו שניהם: (רש"י)

7.הדרך הנכונה להתפלל- עין במר בוכה ולב שמח:
וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, הוּא שׁוֹלֵחַ יָד לִטֹּל אֶת הַסַּכִּין וְעֵינָיו מוֹרִידוֹת דְמָעוֹת וְנוֹפְלוֹת דְּמָעוֹת לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק מֵרַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְאַף עַל פִּי כֵן הַלֵּב שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ (בראשית רבר, נו,ח)

8.הקרבת האיל- סימן לדורות על מהות הקרבנות(וכיום התפילות) כתחליף להקרבת האדם עצמו:

ויִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ (בראשית כב,יג)

תחת בנו. מאחר שכתוב ויעלהו לעולה לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו, היה מתפלל ואומר, יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו בני מופשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן (רש"י,שם)

9.תגובת אברהם להצלת יצחק- תפילה והודאה לה':

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-הֹ-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-הֹ-וָ-ה יֵרָאֶה (בראשית כב,יד)
וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם תַּמָּן בְּאַתְרָא הַהוּא וַאֲמַר קֳדָם יְיָ הָכָא יְהוֹן פַּלְחַן דָּרַיָּא בְּכֵן יִתְאֲמַר בְּיוֹמָא הָדֵין בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ פְּלָח (אונקלוס,שם)


10.התפילה האידאלית - גם דבר ה' התקיים וגם תפילת אברהם הכמוסה נענתה :
וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

כי עתה ידעתי. אמר רבי אבא, אמר לו אברהם, אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, אמר לו הקב"ה, לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה אחתיה: (בראשית רבא,נו,ח)

חלק ד: אין תפילה חוזרת ריקם

1.אברהם תיקן את תפילת שחרית- אחרי חורבנה של סדום:

איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמד פינחס ויפלל  (ברכות כו,ע"ב) 

וכל תפילה פועלת ומשפיעה, וכן אמר רבי חנינא: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב, ב). אלא שלפעמים השפעתה מיידית, ולפעמים לטווח ארוך, לפעמים היא נענית לגמרי, ולפעמים באופן חלקי, וכמו שאמרו (דב"ר ח, א): "גדולה היא התפילה לפני הקב"ה. אמר רבי אלעזר: רצונך לידע כוחה של תפילה – אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה". והקב"ה הוא היודע כיצד לעזור ולסייע לאדם, ולעיתים, מסיבות שונות, הצרה היא לטובתו, ולכן אין הקב"ה מקבל את תפילתו, ואע"פ כן מועילה לו תפילתו, וברכתה תתגלה באופן זה או אחר. (פניני הלכה > > תפילה > > פרק א - יסודות הלכות תפילה > > ג – פעולתה של התפילה)

2.תפילה שלא נענתה:
סיפר הגאון הצדיק רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל: כשהשתלטו הגרמנים על הונגריה, ריכזו את היהודים בגטאות לקראת שילוחם לאושוויץ. גילו שהוא יליד ארץ ישראל ונושא דרכון בריטי, ואסרוהו בכלא כנתין ארץ אויב. הוא עדיין לא ידע את המשמעות האמתית של הגטו, ולכן ניסה בכל כוחותיו להשתדל לשכנעם להביאו עם כל היהודים אל הגטו, בטענה שאף הגטו כמו בית כלא ענק. אך ללא הועיל, כלא זה כלא. 
ניסה להפעיל שתדלנות, שלפחות יִשָּלַח לבית הכלא המרכזי לנתיני מדינות אויב, שהיה תחת פיקוח בינלאומי וזכה לתנאים משופרים, ולשווא. הוא נותר בכלא עד לשחרור. 
או אז התברר לו מה עלה בגורלם של יושבי הגטו: מאלפי יהודי עירו - ניצלו ארבעה עשר בלבד. ולא די בכך, בגיחת מטוסי בעלות הברית הופצץ בטעות בית הכלא לאסירים ביטחוניים, וכולם נקברו חיים. "כמה דמעות שפכתי לחילוצי מהכלא", סיפר הרב, "וכמה הודיתי כשתפילתי לא נענתה!"... (מעיין המועד פורים שיג)

3.התפילה - היא המטרה ולאו דווקא האמצעי:

אומר המבי"ט: "...כי לא הייתה תכלית התפילה כדי שייענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך. ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה העניין, וסוף השכר לבוא. אבל לא שתהיה התפילה לתכלית השגת המבוקש, שנראה, חס וחלילה, שאם יהיה ידוע שלא יהיה נענה באותה התפילה, לא היה אומר אותה". (מתוך בית אלוקים למבי"ט)

סיום: אברהם לא התייאש מכך שלא נענתה תפילתו על סדום כי משם נולד המשיח ולכן קבע את תפילת שחרית דווקא אז :

(בראשית יט, טו): וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת וגו', אָמַר רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מָצָאתִי אוֹתוֹ בִּסְדוֹם (בראשית רבא,פרשה נ,סימן י)

לוט רצה לתקן את סדום, הוא האמין בכל ליבו שהוא מסוגל להמשיך את שליחותו של אברהם אבינו שבא לתקן את העולם כולו. ואף על פי שהוא נכשל במשימתו, בכל זאת אנו רואים שמתוך התהליך הזה יצאה אישיות חיובית – הלא היא דוד המלך: "א"ר יצחק: 'מצאתי דוד עבדי' – היכן מצאתיו? בסדום!" (ב"ר פרשה מ'). וזאת מתי? "וכמו השחר עלה ויחיזקו האנשים בלוט" (בראשית י"ט, טו) – השחר בלשון חז"ל מסמל את הגאולה. כלומר, הרעיון שאפשר להגיע לגאולה שלמה, לחברה המושלמת – התחיל בסדום. סדום זהו אמנם המקום הנמוך בעולם – מבחינה גיאוגרפית ומוסרית כאחד, אך דווקא משם הועלה איזשהו ניצוץ דרך בנותיו של לוט. וזהו האתגר, להעלות את הניצוצות דווקא מן הקצוות היותר נמוכים.

גם אברהם הרגיש שיש משהו שאפשר להציל מתוך סדום. אלא שאצלו זה עוד יותר קיצוני; המדרש שם בפיו של אברהם ביטוי קשה ביותר: "'השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!' – א"ר יצחק: אם עולם אתה מבקש – אין דין. ואם דין אתה מבקש – אין עולם!" (ב"ר מ"ט). כלומר, אברהם מתנגד בשלב הראשון לעצם הרעיון של עשיית דין ברשעים. לנו זה נראה תמוה, שכן סדום היא חברה מושחתת ביותר שאם לא תושמד – היא תמשיך להזיק. האם אברהם מוכן לקחת על עצמו את האחריות לכל הרשע שיתפשט בעולם? ודאי שלא. אלא מאי, אברהם מחפש מה כן אפשר להציל מסדום, כדי לשכנע את מידת הדין שלא לצאת בכל תוקפה. בסופו של התהליך, אל לנו לשכוח שאברהם קיבל את הדין ושב למקומו. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

גאולתן של ישראל- באיילת השחר:

רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (ירושלמי פרק א, הלכה א, דף ב עמוד א)

בשולי הדברים: אנשי סדום חטאו בהטרמת הרעיון המשיחי של מציאות מושלמת כשבפועל הקדימו את זמנם ולכן יצרו חברה מעוותת חברתית

במה שעולה מן פרשת "וירא", מספר יחזקאל ומן המדרשים השונים אנו למדים שהיתה בסדום התנגדות אידיאולוגית-משפטית למעשה הצדקה: יש חוק בסדום האוסר לתת צדקה. השאלה היא: כיצד חברה מגיעה למצב שכזה? אין זה אלא מפני שאנו רואים שסדום היתה כולה עשירה, שנאמר: "כולה משקה… כגן ה' כארץ מצרים" (בראשית י"ג, י). בסדום הופיע לראשונה באנושות הרעיון לבנות חברה שבה לא חסר דבר. למעשה, זוהי הטרמה של הרעיון של חברה משיחית, של עולם מושלם. על רקע זה מובן כי בחברה שכזו, ברגע שאדם נותן צדקה הוא חושף את העובדה שיש עדיין חסרון בעולם. אנשי סדום החליטו שהואיל והם הגיעו לעולם משיחי מבחינה מסוימת, עליהם להתנתק משאר העולם (שבו עדיין קיים החסרון). זו היתה הבעיה המוסרית השורשית שלהם. אחת מהנגזרות של הגישה הזו היתה שהם סברו שהואיל והעולם מושלם מבחינתם, אין צורך להביא ילדים לעולם. בפועל, היצרים עדיין היו קיימים אצלם – ובעקבות כך הם הגיעו לקלקול של משכב זכור, של ההִמשכות אחר הדומה ולא אחר השונה, של ההשארות בתוך המסגרת האישית. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

_________________________________________________________________________

המתפלל על חברו:

http://emuna.info/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%90-%E2%80%93%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A4%D7%9C%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94

http://milatova.org.il/show.asp?mador=4855&id=58543#.WfTqhI8aaUk

תפילה משנה את מצבו של המתפלל ולא את החלטת הקב"ה:

http://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F-%D7%94/

תפילות אבות תיקנום:

http://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%9D/

עקידת יצחק ותפילה:

http://etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%90-%E2%80%93-%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C

מי שענה את אברהם בהר המוריה:

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%91_%D7%93

תפילה שלא נענתה:

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=832

פעולתה של תפילה:

http://ph.yhb.org.il/02-01-03/

לך לך: מהלכי התפילה של אברהם

פתיחה:  בניגוד לנח, כיצד היתה לאברהם זכות אבות בתפילתו ?

 אמר רבי יהודה, אף על גב דזכאה הוה נח, לאו איהו כדאי (בגין) דקב"ה יגין על עלמא בגיניה, תא חזי, משה לא תלה מלה בזכותיה אלא בזכות אבהן קדמאי, אבל נח לא הוה ליה במאן דיתלי בזכותא כמשה. אמר רבי יצחק, ועם כל דא כיון דאמר ליה קב"ה והקימותי את בריתי אתך, הוה ליה למבעי רחמי עלייהו". (זוהר, בראשית א, עמ' שעד)

חלק א- שכר פסיעות:

1.שכר על הדרך:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

אשר אראך. לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה  (ו) בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק (בראשית כב, ב.), כיוצא בועל אחד ההרים אשר אומר אליך (שם), ...:(רש"י,שם)

בפירוש "מתנות כהונה" על המדרש פירש, אם היה מגלה לו היכן המקום היה אברהם מזדרז למחוז חפצו בדרך הקצרה ביותר, כדי לקיים רצון ה'  אך מאחר שלא ידע המקום היכן הוא, הלך בדרך ארוכה וע"י זה קיבל שכר על כל פסיעה שהוסיף בדרכו. (ע"פ הרב איתי בן אהרון)

2.שכר פסיעות:

גם מי שיש לו בית כנסת בשכונתו, רשאי ללכת להתפלל בבית כנסת המרוחק מביתו, ואין בזה משום ''אין מעבירין על המצות'', אלא אדרבה יש לו שכר פסיעות. ואף על פי שאין לו טעם מיוחד במה שמעדיף ללכת אל בית הכנסת הרחוק מביתו. ומכל מקום תלמיד חכם השוקד על לימודו, נכון יותר שיתפלל בבית הכנסת הסמוך לביתו, כדי שלא יתבטל מלימודו, שלימוד תורה חשוב הרבה יותר משכר פסיעות בעלמא. וכבר אמרו במשנה (פאה פרק א' משנה א', ושבת קכז.)''ותלמוד תורה כנגד כולם''... 

לג יש אומרים שאין שכר פסיעות אלא כשהולך רגלי, ולא כשנוסע ברכב. ולכן הנוסע ברכב לבית הכנסת, נכון שיחנה במקום קצת מרוחק מבית הכנסת, כדי שילך מעט לבית הכנסת. [כמבואר לעיל סעיף כ' אודות שכר ריצה לבית הכנסת]. אך בן ישיבה או תלמיד חכם שהליכתו ברגל גורמת לו לביטול תורה, אין לו להקפיד בזה. [שארית יוסף ח''ב עמ' שיח. ילקוט יוסף, מהדורת תשס''ד, סימן צ, הערה לג, תפלה כרך א', עמוד רב]. 

(קיצור ילקוט יוסף, סימן צ, סעיפים לב-לג)

3.פסיעות לפני ואחרי תפילת שמונה עשרה:

הפסיעות שלפני התפילה, קדימה או אחורה ושוב קדימה, אינן מעיקר הדין. בגמרא (יומא נג ע"ב) הוזכרו רק הפסיעות שאחרי התפילה, כעין פרידה מלפני המלך, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תפילה פ"ט הלכה ב-ג) ובשולחן ערוך (סי' צה וקכג). לפי מה שראיתי זהו מנהג תימן, שלא לפסוע כלל לפני התפילה (הרב דוד משרקי, תכלאל עם ביאור 'באר מרים', עמ' עב). 
2. הרמ"א (סי' צה ס"א) כתב בשם הרוקח שיש לפסוע גם לפני התפילה שלוש פסיעות קדימה, בתור הכנה לתפילה, והוסיף לכך רמז משלוש פעמים שנזכרה לשון גישה לתפילה (אצל אברהם אבינו, יהודה, על פי מדרשים ש"ויגש אליו יהודה" היה לתפילה לפני ה', ואליהו הנביא). באליה רבה (סי' צה סק"ג) כתב שיתכן שהעניין לפסוע שלוש פסיעות לפניו נועד עבור מי שלא הלך במיוחד לתפילה, כגון שהתפלל בביתו, ולכן עליו לעשות מעשה של התקרבות, אבל כאשר הולכים לבית הכנסת לתפילה אין צורך במעשה נוסף של התקרבות.
3. באשר לפסיעות אחורה ושוב קדימה כתב באליה רבה: "גם נראה שאין צריך לחזור לאחוריו כדי לילך לפניו, דהיינו כשעומד אצל הכותל". נראה מדבריו שהיה פשוט לו שאין שום עניין עצמי בהליכה לאחוריו, והיא נועדה רק לצורך טכני, לאפשר לאלו העומדים ליד הקיר את הפסיעות שלפניו, ועל כך כתב שעניין הפסיעות שלפניו אינו חשוב כל כך, כאמור, ולכן אין צורך לטרוח ללכת לאחוריו כדי להתקדם אחר כך שלוש פסיעות (ואולי היקל בזה לא רק בגלל הטרחה אלא בגלל המוזרות שבדבר). במשנה ברורה (סי' צה סק"ג) כתב בשם המגן-גיבורים שמנהג העולם ללכת לאחוריו, ולא הסבירו טעמו של דבר, ונראה שכוונתם לומר שמנהג העולם להחמיר בעניין הפסיעות קדימה, שגם כאשר יש מחיצה לפני המתפלל המונעת את הפסיעה קדימה הולכים תחילה אחורה כדי לאפשר את ההליכה קדימה. אם כן, גם לדעתם אין שום עניין עצמי בפסיעות אחורה. וכך נהגו כמה גדולים, לפסוע קדימה אך לא לפסוע לפני כן אחורה (הובאו בשו"ת רבבות אפרים, לרב אפרים גרינבלט זצ"ל שנפטר בשבוע שעבר, ח"ז סי' כט). (שו"ת ע"פ הרב עזריה אריאל)

חלק ב- הפתיח של שמונה עשרה- ברכת מגן אברהם:

1.אברהם- מקור הברכות:  וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (בראשית יב,ב)

והיה ברכה. הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. ב"ר (שם). דבר אחר ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך, זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלהי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך (ה) חותמין ולא בהם (רש"י,שם)

והיה בגימטריא שם של ד', כלומר בך יהא החתימה שאומרים ברוך אתה ה' מגן אברהם. (מהרש"ל,שם): 

וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי-הֹ-וָ-ה הַנִּרְאֶה אֵלָיו (בראשית יב,ז)
וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה: (יג יח)

2.ברוך,אתה,ה':

"בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם. אֱ-לֹהֵי יִצְחָק. וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב".

המילים הראשונות של התפילה לכאורה קשות מאוד להבנה. אנחנו אומרים: 'ברוך אתה ה''. נראה שאם ניקח את הדברים לפי ההבנה ההמונית, הם יהיו קרובים לכפירה חס ושלום. שהרי לברך מישהו משמעותו להעניק לו דבר שהוא זקוק לו. אם כן לכאורה, הביטוי 'ברוךאתה ה'' בא לומר, שאנחנו נותנים לרבונו של עולם משהו שחס וחלילה הוא חסר.
הציל אותנו מן הטעות הזאת רבינו חיים מוולוז'ין בספרו 'נפש החיים' (שער ב). שם הוא מבאר שהמילה 'ברוך' שונה מן המילה 'מבוֹרך'. כשם שלמשל המילה 'רחום' שונה מן המילה 'מרחם' - אדם המרחם הוא מי שמתעורר לרחמים כאשר הוא רואה מחזה עגום, והרי הוא מתפעל. ההתפעלות שלו מצביעה על רוך מסוים בנפשו שמראה גם על חולשה, על שיעבוד מסוים של נפשו כלפי החוץ. מה שאין כן 'רחום', הוא מי שאף על פי שאין לו התפעלות פנימית, מאתו נובעים רחמים. כמו כן גם המילה 'ברוך', יש להבין אותה כמו "מעַיין ברוך". לא שהמעיין בעצמו מקבל ברכה, אלא שהוא נותן ברכות. אם כן "ברוך אתה ה' " פירושו: "מקור הברכות אתה". אמירתנו 'ברוך' באה לפתח בנו את ההכרה שרבונו של עולם הוא המקור האמיתי לכל הברכות. אנחנו מזכירים את זה כדי לפתוח בנפשנו את צינורות השפע. המילה השנית 'אתה', גם היא קשה במידת מה. 
כיצד ניתן לפנות אל הבורא בביטוי כל כך מצמצם? כאשר אנחנו אומרים 'אתה', אנחנו ממקדים בנקודה ספציפית של הכרתנו, את מי שאנחנו פונים אליו. ואילו רבונו של עולם הוא אין סוף? כיצד ניתן לפנות אליו בתור דבר ספציפי, בתור אישיות מסוימת? אלא שצריך שוב לזכור מה השורש הדקדוקי של המילה 'אַתָּה' בעברית. המילה 'אתה' בתור פועל "לאתות" פירושה: לבוא. כמו בפסוק בפרשת "וזאת הברכה": "ה' מסיני בא...ואתה מרבבות קודש" (דברים לג, ב). כמו כן גם בארמית הפועל 'אתא' פרושו לבוא. אם כן כאשר אנחנו אומרים לרבונו של עולם 'אתה', לא אנחנו פונים אליו אלא אנחנו מציינים את העובדה שהוא בא אלינו. אם כן, "ברוך אתה" משמעותו: מקור הברכות הבא אלינו. 
המילה השלישית - ה', הוי"ה, גם היא זקוקה לפירוש. והלא לרבונו של עולם יש תארים רבים: נקרא ה', נקרא א-להים, נקרא ש-די, צ-באות, רחום וחנון. מדוע בחרו אנשי כנסת הגדולה, מחברי התפילה, להשתמש דוקא בשם הוי"ה בלבד בכל התפילות כולן, ולא בשאר השמות? זאת משום ששם 'הויה' מציין את מדת הרחמים, כלומר מי שמשנה את סדרי הטבע. וכאשר אנחנו באים להתפלל לפני רבונו של עולם, אנחנו באים לבקש ממנו שישנה את סדרי העולם. אם היינו מבקשים ממנו שיתמידו סדרי העולם היינו פונים אליו בשם 'א-להים', בתור מי שברא את הטבע. אבל אנחנו מבקשים שיֵעָנֶה למבוקשנו, שירפא את החולים, שיתיר את האסורים ויחיה את המתים. אם כן אנחנו פונים למי שמשדד את מערכות הטבע, ומתעלה על גביהן מתוך מידת הרחמים. לכן נוכל לסכם כעת "ברוך אתה ה'" - מקור הברכות הבא אלינו בתור מידת הרחמים, הוא א-להינו וא-להי אבותינו, א-להי אברהם, א-להי יצחק, וא-להי יעקב (מאמר שמונה עשרה - ברכת אבות ,ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

3.המשותף לברכת אבות וקריאת שמע:

יכוין בברכות פירוש המלות, וכשיזכיר שם ה' יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל. ויכוין בכתיבתו ביו''ד ה''א שהיה הוה ויהיה, ובהזכירו אלוקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. ובהזכירו אלהינו יכוין שהוא אלוה שלנו שהוא תקיף ובעל היכולת. ויש אומרים שכל זה אינו אלא בהזכרת שם ה' שבברכות, אבל בשאר הזכרות שם ה' שבפסוקים וכדו' אין צריך לכוין כנז'. ויש חולקים ואומרים דבכל הזכרת שם ה' צריך לכוין כנז'. ולכתחלה נכון לכוין כנז' בכל הזכרת שם ה'. ובפרט יש לכוין כן בברכת אבות שבשמונה עשרה, ובהזכרת שם ה' שבפסוק שמע ישראל. [ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תנט. שאר''י חלק א' עמוד לז]. (קיצור ילקוט יוסף ,סימן ה שעיף א) 

4.אם לא כיוון באבות- צריך לחזור:
אם טעה בתפלתו ונסתפק בדבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אם יצא ידי חובת תפלה או לא, ולא הוכרע הענין בהלכה, יחזור ויתפלל בתורת תנאי של נדבה, ואם אירע בשבת לא יחזור להתפלל, מפני שאין תפלת נדבה בשבת. ובדבר שדעת מרן השלחן ערוך לחזור ולהתפלל, אף שמצינו לכמה פוסקים שחולקים על זה, מכל מקום יכול לחזור להתפלל גם בשבת בתנאי של נדבה, שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כמאן דאמר שמותר להתפלל תפלת נדבה בשבת, בצירוף דעת מרן. [וכגון אדם הרגיל לכוין תמיד בברכת אבות, ויקר מקרהו שלא כיון בברכת אבות בתפלות שבת, שדעת מרן שצריך לחזור ולהתפלל ולכוין באבות, אף על פי שיש חולקים, מכל מקום בתנאי של נדבה מהני לחזור אפילו בשבת, וכנזכר]. [שאר''י ח''ג עמו' סג. ילקו''י סי' קז הערה ה', שם, עמוד תקלא]. (קיצור ילקוט יוסף קז,ה)

5.מדוע משתחווים דווקא בברכת אבות?
עיקר ההכנעה והביטול העצמי צריך האדם להראות במקום הראוי ביותר, והיינו בהעריכו עצמו נגד מי שגדול ממנו, אז יכיר שהשגתו בגדולת השם ית' כאין נחשבת לעומת השגת הגדולים. ע"כ באבות, שמצייר השגת האבות בגדולת השם ית' וכבודו, ראוי שיראה האדם אפיסת כחו המשיג וביטולו, בין מצד הערתם הטבעית ברגשי לבבם הטהור שהוא נעלה מכוחותינו, ובזה רומז השחי' דתחלה, שהדבר הטבעי בא בתחלת ההתרגשות, ובין השגתם המדעית שהיתה נפלאה מאתנו ואין ציורינו מגיע לה. ע"כ כשנרצה להראות שאנו חפצים לצייר עכ"פ מעט מהרבה מציוריהם הרמים כדי לכבד את מלך הכבוד ית' ע"פ מדותיהם הם ע"ה, צריך מאתנו שחי' והכנעה גדולה בתחלה ובסוף (עין איה, ברכות ה קיב)

חלק ג- הכנת הגוף לתפילת שמונה עשרה :

1.מדוע אברהם לא נדרש להתפלל על פרעה ?
וַיְנַגַּע יְ-הֹ-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ (בראשית יב,יז-יט)

2.מדוע אברהם לא מתפלל על עקרותה של שרה?
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (בראשית כה,כא)

3.אברהם יכול היה להיות במדרגת מתפלל  רק לאחר שעבר ברית מילה (ענ"ד)

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: (בראשית יז,א-ג)

א.על מנת להתהלך לפני ה' כלומר להתפלל עליו להיות תמים(נימול):

התהלך לפני. כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי: 
היה תמים. אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי. (ת) ולפי מדרשו, התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.... : (רש"י,שם)

ב.לפני שנימול המפגש עם ה' היה במדרגה חלשה יותר של נפילה:

ויפל אברם על פניו. ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח  (ג) לעמוד ורוח הקדש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם נופל וגלוי עינים, בברייתא דר"א מצאתי כן (פרקי דר"א פכ"ט): (רש"י,שם)

ג.ההתגלות שלאחר המילה היתה במדרגה אחרת לגמרי:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (בראשית יח,א)
וזה היה עניין אברהם ומדרגת שלמותו אחרי שנמול, שהרושם ההוא אשר שם בבשרו העירו לדבקו בשם הנכבד. ולזה נאמר כאן וירא אליו ה' באלוני ממרא, כי הנה קודם זה בהיותו ערל בשר לא היה מגיע אליו רוח נבואה, אלא במקום מיוחד ומוכן, ובהכנות ידועות, ובביטול החושים במראות או בחידות. אמנם אחר שנמול, היה כ"כ דבק באלהיו, שבהיותו באלוני ממרא מקום עסקיו ומושבו, ובהיותו יושב פתח האהל שיעברו אצלו אנשי העיר ויראוהו ויראה אותם, וכל שכן שהיה כחום היום בבוקר כשהתחיל היום להתחמם, שאז עת המיית אדם שיצא כל איש לפועלו ולעבודתו, ושיסובבו עיר לענייני עסקיהם. אז באתהו הנבואה, יען וביען הסיבות ההן שיעיקו כל אדם מהדבקות לא היו מפסיקים דבקות פרטי. (אברבנאל, תחילת פרשת וירא)

4.נקיות הגוף בעת התפילה:
המתפלל צריך ליזהר שיהיה גופו נקי, לפיכך אם היה נצרך לנקביו, אף שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור פרסה, לכתחלה לא יתפלל תפלת שמונה עשרה עד שיתפנה לנקביו. ואם עבר והתפלל והיה צריך לגדולים, ומשער שיכול היה להעמיד עצמו עד שיעור הליכת פרסה [שבעים ושתים דקות], יצא בדיעבד, ואינו חוזר להתפלל. אבל אם משער שלא היה יכול להעמיד עצמו עד כשיעור זה, הרי תפלתו נחשבת לתפלת תועבה, וחוזר ומתפלל. ואם הזמן קצר ואם ימתין להתפלל עד שיתפנה יעבור זמן תפלה, או קריאת שמע, מותר לו לכתחלה להתפלל, כל שיכול להעמיד עצמו כשיעור פרסה. והנצרך לנקביו קטנים והתפלל תפלתו תפלה, אפילו אם לא היה יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה, ואין צריך לחזור ולהתפלל. ואם ירצה רשאי לחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה. אבל לכתחלה אפילו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה, כיון שמרגיש שהוא נצרך לנקביו לא יתפלל. [שארית יוסף ח''ב עמו' שעא. ילקו''י סי' צב הערה א', במהדורת תשס''ד תפלה כרך א' עמו' שכג]. (ילקוט יוסף צב,א) 


חלק ד: זכות אבות ההולכת ונבנית באברהם

1.תפילה וזכות אבות:

דהנה יש שהוא צדיק מחמת זכות אבותיו או מחמת שהוא תמיד בין הצדיקים. אבל באמת צריך האדם שלא להשגיח על זה הן הצדיק בן צדיק לא ישגיח על זכות אבותיו לאמר שזכות אבות יעמוד לו ולא יתאמץ בעבודת הבורא מחמת זה לא ישגיח על זה רק צריך אימוץ וחיזוק גדול בעבודתו יתברך והן הצדיק שאינו בן צדיק אל יתיאש עצמו לאמר מאחר שאין לו זכות אבות לסייע לא יוכל להגיע לעבודת הבורא יתברך אל יאמר כן רק יעבוד השם יתברך באמת והבא לטהר מסייעין לו מן השמים רק לחשוב שהשם יתברך עושה לו כל זאת שמסייע לו (נעם אלימלך פרשת לך לך).

2.רבי עקיבא לא מונה במקום רבן גמליאל בגלל שלא היתה לו זכות אבות:

את מי נעמיד במקומו?
נעמיד את רבי יהושע? בעל מעשה הוא;
נעמיד את רבי עקיבא? שמא יעניש אותו שאין לו זכות אבות;
אלא נעמיד את רבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא.
הוא חכם - שאם יקשו לו, הוא יפרק את הקושיות.
והוא עשיר - שאם יהא עליו לעבוד את בית הקיסר, הוא ילך ויעבוד.
והוא עשירי לעזרא - שיש לו אבות, ולא יוכל רבן גמליאל להעניש אותו'. [ברכות כ"ז ע"ב - כ"ח ע"א. מתורגם]

3.התפילה מעוררת את זכות האבות:

ובגמרא מסכת שבת (דף נ"ה): "תמה זכות אבות מימות הושע בן בארי. ויש אומרים מימות אליהו, ע"ש. ובתוס' שם בשם ר"ת מובא שזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה. דהא כתיב "וזכרתי את בריתי יעקב..." ועל זה אנו סומכים להזכיר זכות אבות. אמנם זה שאנו מזכירים בתפילה ברית אבות, אף לאחר שתמה זכות אבות יש מן הראשונים שביארו בצורה שונה, עיין בספר אור זרוע הלכות תפילה בשם מורו רבי יונתן, דתמה זכות אבות, שאינה עומדת מעצמה, אבל כשאנו מתפללים שיעמוד לנו זכות אבות אינה תמה, וכוונתו לומר, שע"י צירוף הבקשה והתפילה, כשאדם מביע את רצונו ושאיפתו להיכלל בזכות האבות, אזי זכותם עומדת לו, וכאמור, שע"י פעולת התפילה, העבודה שבלב, היא כשאדם מזדהה ומשתף עצמו ומבין את הצורך של הדבר, ואת החיבור שיש לו עם האבות, ועומדת לו זכותם. (הגאון רבי אברהם שפירא,תיךה וזכות אבות)

סיום: זכות אבות - מלשון זיכוך:

דריש ר''ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן (סוטה יז,ע"א)

ובשם הסבא מקעלם זצוק ״ל מובא שביאר : ״זכו ״ הוא מלשון זיכוך , והיינו שאם זיככו עצמם ומידותיהם כראו י אז
שכינה שורה ביניהם , ״לא זכ ו ״ היינו שלא זיככו מידותיהם אז אש אוכלתן . (ישמח לב, נישואין באגדה,סימן כו)


אברהם אבינו לא נזקק לזכות אבות ביולוגיים כי הוא אבי האומה וראיתי שפירשו זכות מלשון זכות(מלשון זך) וממילא מהותו שלו היא הזכות שבגינה יכול היה להתפלל ועדיין- לזכות שלמה הגיע רק לאחר מהלך ארוך (גם כפשוטו) שהחל בהליכה לארץ כנען, ירידה למצרים, היפרדות מלוט ונסיון העקרות  שהגיע לשיאו בברית המילה ואז הוא הגיע למעלת הזיכוך הגבוהה ולכן רק לאחר ברית המילה הוא עומד לפני ה',מתפלל על סדום ועל אבימלך וזוכה לבסוף גם לבן משרה (ענ"ד)




_________________________________________________________________________
רמז לקרבנות:
 וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל


אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה (בראשית יג,ד)

https://www.bmj.org.il/assets/files/1161326266758.pdf