פרשת נח: המבול ומגדל בבל - התפילה שלא היתה

פתיחה:  מדוע המבול מתחיל ביום בו מתחילים להתפלל ולהתענות על מחסור בגשמים?

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ (בראשית ז,יא)

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: (משנה תענית ב,ד)

יום זה היה יכול להיות תחילת גשמי הברכה. גם היום כך הוא...להלכה י"ז במרחשוון הוא הנקרא "זמן הגשמים". לאדם שנודר לא לאכול פרי מסוים "עד הגשמים". אומרת הגמרא שהוא אסור עד שבעה עשר בחשוון שזהו עת הגשמים. (הרב שמואל אליהו שליט"א,מאמר "פרשת נח - תפילת הגשם")
הקדמה- זמן המבול- אורכה של תפילה ארוכה:
מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו',(דברים רבא,ב,יז)

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

חלק א: אחריות הצדיק להתפלל על דורו:

1.חטאו של נח- שלא התפלל על דורו:

א.תפילה צריכה לבוא בזמנה:
תנו רבנן: מה השיב הקב"ה לנח, כשיצא מן התיבה וראה העולם חרב, התחיל לבכות - ריבונו של עולם! נקראת 'רחום' - היה לך לרחם על בריותך!... השיבו הקב"ה: רעיא שטיא, עכשיו אמרת זאת, ולא בזמן שאמרת לך: 'ואני הנני מביא מבול', וכאשר שמעת שתינצל אתה בתיבה, לא עלה בלבך רעתו של עולם!... כיוון שראה נח כן, הקריב עולות וקרבנות" (ילקוט ראובני, נח)

ב.תפילה צריכה להיעשות גם אם אין זכות אבות:
 אמר רבי יהודה, אף על גב דזכאה הוה נח, לאו איהו כדאי (בגין) דקב"ה יגין על עלמא בגיניה, תא חזי, משה לא תלה מלה בזכותיה אלא בזכות אבהן קדמאי, אבל נח לא הוה ליה במאן דיתלי בזכותא כמשה. אמר רבי יצחק, ועם כל דא כיון דאמר ליה קב"ה והקימותי את בריתי אתך, הוה ליה למבעי רחמי עלייהו". (זוהר, בראשית א, עמ' שעד)

2.התירוצים להתנהגותו של נח:

א.לכאורה על חטאים בין אדם לחברו לא היתה מועילה תפילתו:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו,יג)
כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם  (מ) אלא על הגזל (סנהדרין קח.): (רש"י,שם)
והטעם דלכאורה קשה כמו שהקשו מפרשים למה לא התפלל נח עליהם ויש לומר דלא מהני תפילת צדיק רק על חטא שבין אדם למקום אבל מה שבין אדם לחברו הלא גם יוה"כ אינו מכפר וצריך דווקא לרצות ולזה לא מהני תפלה הצדיק ולכן על זה דווקא נחתם גזר הדין (מעגלי צדק)

ב.לא האמין שהמבול יתרחש בפועל:

מסביר הרב (בשם הר"ח שמואלביץ זצ"ל) לנח לא היו ספקות לגבי ה"יכולת" של הקב"ה להביא מבול לעולם – מי שברא את העולם יש מאין יש בכוחו להחריבו. אלא שנח לא האמין שה' ישתמש במידת דין נוראה כל כך. הוא הבין שחסד ה' הוא כל כך גדול, עד כדי כך שלא ייתכן שיעניש את בריותיו בעונש חמור שכזה, להשמיד את כל הבריות מעל פני האדמה! נח חשב שהקב"ה רק מאיים כדי שיחזרו למוטב אבל בפועל הוא לא יגיע לביצוע עונש חמור כ"כ. מחשבה כזו נובעת דווקא מתוך גדלות באמונה בה', בחסד ה'.

ע"פ זה אפשר להבין למה הוא לא התפלל לפני המבול: משום שלא האמין שיהיה מבול בפועל. על סכנה שהאדם צופה שעלולה לבוא סביר להניח שיתפלל; אבל על סכנה שהוא לא מאמין שתגיע, למה שיתפלל? רק אחרי שנח ראה שהעולם אכן נחרב וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו מתו, רק אז בכה והתפלל אבל עד אז הייתה כל כך מושרשת בו האמונה בחסדי ה' שלא ראה צורך להתפלל. (ע"פ הרב אביגדור נבנצאל)

3.בניית התיבה נמשכה 120 שנה - בזמן זה יכול היה נח להתפלל על דורו ולהוכיחם  ולא עשה כן:

מאה ועשרים שנה. שבין כך היה נח עושה התיבה ומוכיח אותם ומתרה בם כדברי רבותינו ז''ל:(ספורנו,שם)

התפילה כולה מילות ברכה- נח פתח פיו לראשונה במילת ארור ומנגד קבע את הביטוי ברוך ה':
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (בראשית ט,כה-כו)

4.נח היה צריך להתפלל עליהם שישובו בתשובה מרשעתם:
הנהו בריוני, דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא; הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו; אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך, משום דכתיב יתמו חטאים - מי כתיב 'חוֹטאים'? 'חטאים' כתיב! ועוד: שפיל לסיפיה דקרא:ורשעים עוד אינם: כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם! אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה – ורשעים עוד אינם! בעא רחמי עלויהו - והדרו בתשובה ( ברכות י א).

5.מילת צדיק רומזת לכל מרכיבי התפילה הנדרשים מכל אדם:

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:(בראשית ו,ט)
נח הוא האדם היחיד שהתורה מכנה אותו בתואר צדיק(וישלחהו מעמק חברון, הרב אליעזר ולדמן, ע"מ 30)

הקשר בין צדיק לתפילה:
צריך האדם בכל יום להשלים בתפלות וברכות מידת צדיק שהוא נוטריון צ(90) אמנים, ד(4) קדושות י,(10) קדישים, ק(100) ברכות (האר"י)

6.התיקון- נח מלמד אותנו על התפילה:

 א.תחילת התיקון:
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית ח,ו)
אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה- דור המבול גרם במעשיו הרעים לסתום את פתחי התפילה והתשובה לפיכך תיקן נח ופתח במעשיו הטובים את הדרך לתשובה ותפילה (ע"פ רבי מאיר מאפטא,אור לשמים, מתוך  אוצר פניני החסידות בראשית)

ב.נח הוא הראשון בתורה להביא קרבן(עולה) -קין והבל הביאו מנחה:
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-הֹ-וָ-ה: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְ-הֹ-וָ-ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ:(בראשית ד,ג-ד)

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַ-י-הֹ-וָ-ה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ (בראשית ח,כ)


ג.ריח הניחוח של הקרבנות החל אצל נח:

ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה וגו'. כשיצא נח מן התיבה פתח עיניו וראה עולם חרב התחיל ובכה אמר רשב"ע אם בשביל חטאת אדם או בשביל השוטים יאבד עולמך לא תברי אינש או לא תברי עלמא העלה עולות והתפלל, אמר ר' שלשה ריחות עולות לפניו ריח עולתו ריח תפלתו ריח מעשיו, לפיכך צוה הקב"ה ריח נחחי תשמרו כלומר כריח שהקריב נח לפני עולתו וריח תפלתו וריח מעשיו:
(ילקוט ראובני על התורה - פרשת נח אות קד)

ד.המתכון לתפילה המושלמת- נח בוחר את הקרבן הראוי , בזמן הראוי ובמקום הראוי:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה, פרק ב,הלכה א)

ה.סימן לדורות : הופעת הקשת מרמזת לצדיק להתפלל על דורו
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ (בראשית ט,יג)

והיתה לאות ברית. בהיות הקשת כפולה כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת השנית אשר הוא על הפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת והיא תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב כאמרם כלום נראתה הקשת מימיך ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם (ספורנו ,שם)

אחרית דבר: גורלו של משה רבנו המתפלל על עמו לעומת נח איש צדיק שנמנע מלעשות כן:


...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)


חלק ב: תיבת נח והתפילה:

1.התיבה כבית הכנסת של העולם כולו:

א.בתוך התיבה- 2 עזרות- גברים לחוד ונשים לחוד:

וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז,ז)
נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה,  (מ) מפני שהעולם שרוי בצער(רש"י,שם)

מאחר ונשים חייבות בתפלה, לכן התקינו בכל בית כנסת יציע מיוחד לנשים [עזרת נשים], ואמנם אין הנשים חייבות בתפלה בצבור, שהרי אינן מצטרפות למנין, מכל מקום יש להן שכר על מה שעונות אמן אחר השליח צבור, או אחר האומר קדיש, ושומעות קריאת התורה. (קיצור ילקוט יוסף,קו,ג)

ב.אם יושבי התיבה היו מונים מניין אולי היו מצילים את העולם מכליון:
אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש  (נ) ולא מצא (רש"י,בראשית,יח,לב)

2.מידות התיבה הן לש"ן ומרמזות על המשמעות השניה של התיבה- המילה הנאמרת ע"י הלשון:
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ (בראשית ו,טו)
מספרן של מידות התיבה הוא כמנין לש"ן להורות לנו שרק אותו הצדיק הזהיר בלשונו ראוי להינצל בתיבה (רבי דב בער ממזריטש,עבודת ישראל)

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ (בראשית ו,טז)

3.התפילה כצהר התיבה:

א.צֹהַר תַּעֲשֶׂה-הארה:
ראה שמעשיך יאירו ויצהירו ואז ממילא יאירו גם התיבות התפילה היוצאות מפיך (רבי משה אליקום בריעה מקוזני'ץ,דעת משה)

ב.צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה- מבט על: 
תיבות התורה והתפילה צריכות לשמש לך חלון וצוהר שדרכו תוכל לראות מסוף העולם ועד סופו (רבי ישראל בעש"ט,ספר בעל שם טוב)

ג.הארת מילות התפילה: 
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ (בראשית ו,טז)

צהר.  (צ) יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם (ב"ר לא, יא.):(רש"י,שם)

אבן טובה המאירה- עליך לראות שאותיות התורה והתפילה הנקראות "אבנים" יאירו כאבן טובה (רבי ראובן מז'רנובצה,דודאים בשדה

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה(בראשית ז,א)

4.על מה ראוי להתפלל? 
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה- יש ועליך להתפלל לא רק על הרוחניות אלא - וכל ביתך- על כל צרכיך הגשמיים (ע"פ רבי מאיר מאפטא,אור לשמים, מתוך  אוצר פניני החסידות בראשית)

5.כינוס כוחות בזמן התפילה: 
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה- התפלל בכל כוחך עד שתחדור בכל גופך וכל ביתך- לתיבות התפילה (ע"פ ישראל בעש"ט,ספר בעל שם טוב, מתוך  אוצר פניני החסידות בראשית)

6.תפילתו של מי מתקבלת? 
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת (בראשית ו,כ)
מהעוף למינהו. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו,  (ז) וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה (סנהדרין קח:):(רש"י,שם)

וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה- כמים הפנים לפנים,רק זה החפץ להידבק בתיבות התורה והתפילה -התיבה קולטתו-והוא בלבד ראוי להיכנסז בה (ע"פ רבי יעקב יוסף מפולנאה, תולדות יעקב יוסף, מתוך  אוצר פניני החסידות בראשית)

7.מחשבות בזמן התפילה:

בצדה תשים. שלא יפלו הגשמים  (ר) בה:(רש"י,שם)

שלא יפלו הגשמים  בה-שמור מכל משמר על תיבות התפילה שלא יתערבו בהם מחשבות גשמיות (ע"פ רבי ישראל ממודז'יץ ,דברי ישראל,מתוך  אוצר פניני החסידות בראשית)

8.התלהבות בתפילה: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר (בראשית ו,יד)

תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר- שומה עליך להתפלל ולומר את תיבות התפילה בהתלהבות כמו אש גופרית (רבי יהושע מז'יקוב ,עטרת ישועה)

אחרית דבר: התפילה צריכה משכן בארץ  כדי לעלות לשמים:
קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה-עשה לשכינה קן ודירה בעולם באמצעות תיבות התפילה (רבי לוי יצחק מברדיטשוב,קדושת לוי)

חלק ג- התפילה ומגדל בבל:


1.תפילה בשפת הקודש:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(בראשית יא,א)
שפה אחת. לשון  הקודש(רש"י,שם)
 דאי לשון אחר היה לא היה שפה אחד, דהא הכל מודים דבלשון הקודש נברא העולם כדפירש רש"י בפרשת בראשית בפסוק ויאמר האדם זאת הפעם וגו' (לעיל ב' כ"ג), אם כן על כרחך היה לשון הקודש אותו לשון וק"ל (שפתי חכמים,שם)

והמעיין שם בגמרא יראה להדיא דלא קאי התפילה הקבועה שקבעו אנשי כנסת הגדולה, דמי יעיז פניו לשנות דברים העומדים ברומו של עולם ללשון לעז? והעושה כן אינו אלא מעשה רשע...(ערוך השולחן סימן קא)

2.קריאת שמע ,עלינו לשבח  ומגדל בבל:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-הֹ-וָ-ה אֶחָד (דברים ו,ד)
וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְ-ה-וָ-ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד(זכריה יד,ט)
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(בראשית יא,א)
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:(בראשית יא,ו)

וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים עַל (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, ... וְעַל ה' אֱלֹהֵינוּ אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ, וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ, וּתְהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה.  (בראשית רבא,לח,ו)


חטאם של בוני המגדל היה בע"ז, כך ע"פ חז"ל. המציאות בעולם היא דואלית(לכן מתחילה התורה ב-ב) ואילו הם חשבו שהם עם אחד ושפה אחת וממילא יכולים - ע"י טכנולוגיית המגדל הגבוה- להיות חלופה לקב"ה שהוא אחד. כנגד החשיבה שהם ה"אחד" אנו קוראים בכל יום פעמיים(ועוד אחת לפני השינה)- קריאת שמע ישראל שמשיעה לאזננו את ההכרה שרק ה' הוא אחד.הפסוק החותם את עלינו לשבח ואת התפילות כולן  בא להזכיר שהכרה זו שהנסיון המרכזי לערערה היה בבנית מגדל בבל- תהיה הכרה כלל עולמית לעתיד לבוא (ענ"ד)


3.המגדל התפילה והשמים:

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (בראשית יא,ד)

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: כַּאֲשֶׁר מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה בַּצִּבּוּר לִקְרֹא בוֹ, נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם שֶׁל רַחֲמִים וּמְעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה לְמַעְלָה (זוהר ויקהל דף רו)

בוני המגדל ביקשו להגיע עם האלילות שלהם עד לשמים, כלומר שבמקום שהתפילה תגיע לשמים הם ביקשו שהאלילות תהיה בשמים וכביכול תחליף או תחסום את התפילות שאמורות להגיע לשם (ענ"ד)


4.בני עדות שונות המתפללים ביחד:

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:(בראשית יא,ז)

במקומות רבים מתפללים בני כל העדות ביחד. כך מקובל בישיבות רבות, כדי שלא ליצור פירוד יום-יומי בין התלמידים. וכך מקובל בישובים קטנים, שאין בהם מספיק אנשים כדי להקים לכל עדה מניין גדול המקיים תפילות ושיעורי תורה.

אמנם בעבר, כדי שלא לשבש את סדרי התפילה, ולא ליצור מנהגים חלוקים בתוך אותו בית כנסת, היו קובעים נוסח אחד לפי הרוב (ע' אג"מ או"ח ד, לד). אולם בציבור שלנו, שרגיל ומכיר את המנהגים השונים, במקומות רבים נוהגים כיום לתת לכל עדה ביטוי בסדרי התפילה. ובדרך כלל הולכים אחר החזן. אם החזן ספרדי, יתפלל בנוסח ספרדי. ואם אשכנזי, יתפלל בנוסח אשכנז. ויש מקומות שאפילו אם החזן תימני, למרות שהגייתו שונה מאוד מהמקובל, הוא מתפלל כדרכו בהגייה תימנית. וכיוון שכל המנהגים כשרים ומוכרים לכל, אין בזה חשש "לא תתגודדו", ואין הדבר עלול לגרום למחלוקת.

וכך נוהגים אצלנו בהר-ברכה. וכשיש הבדלים גדולים בין המנהגים, מנהגינו לילך אחר המקצרים. למשל, בימי צומות בה"ב, שהאשכנזים נוהגים לומר בהם סליחות, אין אומרים סליחות בציבור. וכן אין אומרים בקול את שיר-השירים לפני קבלת שבת, כפי שנוהגים רבים מהספרדים. וכן אין אומרים בקול רם ובציבור את כל סדר הקורבנות, והרוצים לאומרם מקדימים לאומרם לפני התפילה. אמנם כאשר אין מדובר באריכות מכבידה, כמו בסיום התפילה, שהספרדים מאריכים בשיר של יום ופיטום הקטורת, או בתחנונים של שני וחמישי – הולכים אחר החזן.

ולמרות שהמנהג הספרדי הוא, שהחזן אומר בקול רם את כל המזמורים וברכות קריאת שמע, כדי להוציא את מי שאינו יודע לקרוא. המנהג הרווח שגם החזנים הספרדים אומרים בקול רם את סיום המזמורים והברכות בלבד. וזאת מפני שהכל יודעים לקרוא, והאמירה בקול מאריכה את משך התפילה, ומפריעה לכוונת חלק מהמתפללים.

וככלל, בדברים שבקול רם הולכים אחר מנהג החזן, ובדברים שאומרים בשקט כל אחד מתפלל כמנהגו. ואין מדקדקים בזה, והרוצה להתפלל בנוסח החזן רשאי, שכן דעת חלק מהפוסקים. והרוצה לומר גם את החלקים הנאמרים בקול כנוסח עדתו – רשאי, ובתנאי שיאמרם בשקט, כדי שלא יפריע לציבור ולא יבליט את ההבדלים בינו לחזן.

וכאשר חזן ספרדי אומר בתחנונים של שני וחמישי שלוש פעמים י"ג מידות רחמים, ראוי שגם האשכנזים יפסיקו ויצטרפו לענות אחריו י"ג מידות רחמים.

ובכל העניינים הללו, שבהם נשקלת טובת הקהילה וסידור התפילה מול שמירת הנוסחים, צריך רב המקום לפסוק(פניני הלכה תפילה ,פרק ו )

סיום: המבול והפלגה - כתיקון התפילה הראשון
נח חטא שלא התפלל על דורו ,
דורו חטא שלא התפלל על עצמו, 
דור הפלגה חטא שביקש להחליף התפילה במגדל בשמים
המבול והתיבה היו בכללותם הוויה  של תפילה ארוכה- תפילת העולם כנגד תפילת האדם שנחסרה.לכן  נקודת המוצא של זמן המבול נקבעה לדורות כזמן בו מתחילים להתפלל ולהתענות על מחסור בגשמים- המבטאים את התגשמות השמים אל הארץ, כמו המענה של ה' לתפילת האדם (ענ"ד)