וישלח: תפילה מדוייקת ומכוונת

פתיחה: למה האריך כ"כ יעקב בתפילתו?

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 
וַיֹּאמֶר: 
אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב :
אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: 
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 
הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: 
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב


(בראשית לב,ח-ט)

הקדמה:


אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י,ע"א)

חלק א: יעקב מדייק במילותיו

והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו.  
התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. 
לדורון, ותעבור המנחה על פניו. 
לתפלה, אלהי אבי אברהם. 
למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה:(רש"י,שם) 

1.מלאכי יעקב מייצגים את תפילותיו:

א.גם במלאכים ששלח יעקב היה בהם מרכיב, דורון, תפילה ומלחמה:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (בראשית לב,ד)

מלחמה:
לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

דורון:
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ (בראשית לב,ו)

תפילה:
הסבירו רבותינו :"אין פגיעה אלא תפילה(ברכות כו,ע"ב)...ולכן מותר לנו לשער שמשמעות הפסוק ויפגעו בו מלאכי א-לוהים(לב,ב) היא שבפגישתם איתו המלאכים ביקשו ממנו בלשון תפילה ותחינה שישתמש בהם לכל שליחות שהוא זקוק לה ולכן הרגיש שיכול להשתמש בהם (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 179)

שלושת הדברים אינם אלא דבר אחד: תפלה,אלא השדורון הוא צדקה לענים שמכשירה את התפילה ואילו המלחמה נעשית בעצם התפילה, נגד המחשבות הזרות שמפריעות לכוונה הראויה (תפארת שלמה, רבי שלמה מרוסק, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

ב.המלאכים נבראו ממצותיו ותפילותיו:

וזה שרמז רש"י ז"ל גבי יעקב,שפירש מלאכים ממש-נוטריקון ממצות שעשה דהיינו בשביל המצוות שעשה נבראים המלאכים והם ששלח יעקב אבינו(שפת אמת- הרה"צ ר' מסעוד אדרעי)

2.זמנה הנכון של התפילה הוא כמובן לפני הצרה:

א.להקדים תרופה למכה:
לעולם יקדים אדם תפילה לצרה (סנהדרין מד,ע"ב)

ב.התועלת בהקדמת התפילה :
הנה מבואר שסבת קבלת התפלה היא היותה מוקדמת קודם זמן הצרה משני טעמים. 
האחד מצד המתפלל עצמו כי תפלתו שלא בזמן הצרה היא חשובה לפני האל שאינה לאהבת המועיל, כיון שעתה הוא בריוח והצלה, אלא שיודע ומכיר כי כל מה שיבא אליו מהטוב או הפכו אפילו לימים רחוקים הוא מאתו ית'. אבל כשמתפלל בעת הצרה נראה כי אם לא היה מגעת אליו אותו הצרה לא היה מתפלל אליו ית' ולא הכיר ולא חשב שתבא אליו צרה כי אם בעת היותה בצדו:
הטעם הב' מצד האל יתברך מקבל ושומע תפלת כל פה, כי גם שהוא יכול להציל בעת צרה וטרם מכה ציץ רפואה מפריח, עכ"ז יותר נקל הוא להציל אותו בהיותו מתפלל קודם עת הצרה, שיכין האל ית' עניניו באופן שלא תגיע הצרה, ממה שיצטרך לשדד מערכות השמים להצילו מרעתו בעת שכבר נלכד ברשת הצרה והצער, ועכ"ז השי"ת הבטיח לישראל כי ישמע גם כן תפלתם גם כי תהיה בעת צרה, וכמ"ש (דברים ד') בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו':

(ספר בית אלקים - שער התפילה - פרק שנים עשר )

3.תפילה שלא להזדקק לנסים:
תפילתו של יעקב היתה שלא יזדקק לנס אלא ינצחהו בדרך הטבע אם בדורון אם במלחמה (נפלאות חדשות, רבי יחיאל משה מדימוב, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

4.הצורך בתפילה שמא נתמעטו זכויותיו מחמת חטאו:
א.אצל יעקב:
קטנתי מכל החסדים. נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת  (כ) שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא,  (ל) ויגרום לי להמסר ביד עשו (שבת לב.):(רש"י,שם) 

ב.אצל כל אדם:
וכאשר יבואו עליו צרות ומקרים שיודה עלי פשעו לה' ויחשוב כי אין זה אלא מצד חטאו ולא שיתלה אותם במקרה(רבנו בחיי, ויקרא כו,א)

5.קול התפילה העביר את הירדן:
כי במקלי עברתי- בזכות התפילה-במקלי מלשון קולי- זכיתי לעבור את הירדן (קול שמחה, רבי שמחה בונם מפרשיסחא, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

6.תפילה על התפילה:
הצילני נא- אנא הצל את תפילתי- אין נא אלא לשון תפילה- שלא ישלוט בה עשיו הרשע (משמרת איתמר, רבי איתמר מקונסקיוולי, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)
7.מבנה תפילת יעקב להצלתו מעשיו:
 

א.הגדלת זכות אבות והקטנת זכות עצמו:

אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְ-הֹ-וָ-ה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: 

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 

ב.גוף התפילה:

הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: 

ג.טעם לתפילתו:

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב (בראשית לב,י-יג) 

8.זכות אבות בתפילה:
א.הבסיס לברכת אבות בתפילת שמונה עשרה:אלהי אבי אברהם. הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחלת י''ח ברכות:(ספורנו,שם)

ב.יעקב מסתמך על ההבטחות לאבות, ניתלה באילנות גבוהים:
אלהי אבי אברהם וגו', אתה הוא שהבטחתני בנסעי מבית אבי בזכות אבותי אלה, ואמרת כי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (לעיל כח, יג) ובזכותם אני מתפלל לפניך שתקיים לי הבטחתך, וגם בחרן הבטחתני שנית ואמרת לי שוב לארצך והוא ארץ אבותיך שאמרת. ואטיבה עמך, ואהיה עמך שאמר לו, וכבר כתבנו כי בשנות הדברים ישמור המקרא הטעמים ולא ישמור המלות:(רד"ק ,שם )

ג.זכות אבות בתפילה- להולכים בדרכי אבות:וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק (בראשית לב, י), הָא לְעֵשָׂו לֹא? אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, מִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר מִי הָיָה קָרוֹב לְדָוִד לֹא אָחָז, הוּא מַנִּיחַ לְאָחָז וְאוֹמֵר לְחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֶֹה כְּמַעֲֵיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֶֹה כְּמַעֲֵיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו.(בראשית רבא, עו,ע"א)


9.חשיבות הדיוק במילות התפילה ובמיוחד תפילה פרטית:

א.הצורך לעיתים להריך כדי לדייק בדברים:

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. מִכָּאן, מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו כָּרָאוּי. הַצִּילֵנִי נָא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הִצַּלְתַּנִי מִלָּבָן - מִיַּד אָחִי. וְאִם תֹּאמַר קְרוֹבִים אֲחֵרִים סְתָם נִקְרָאִים אַחִים - מִיַּד עֵשָׂו. מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל לְפָרֵשׁ הַדָּבָר כָּרָאוּי. וְאִם תֹּאמַר, אֲנִי לָמָּה אֶצְטָרֵךְ? כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי. כְּדֵי לְהִוָּדַע דָּבָר לְמַעְלָה וּלְפָרְשׁוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא יַסְתִּיר הַדָּבָר. (זוהר חדש בראשית קסט ע"א)

ב.הזכיר שמי הבטיחו היה ה' שם הויה:ואלהי אבי יצחק. ולהלן הוא אומר ופחד יצחק, ועוד, מהו שחזר והזכיר שם המיוחד, היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו', אלא כך אמר יעקב לפני הקב"ה, שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך,  (י) ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו, שנאמר ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו', בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך:(רש"י,שם)

10.לעיתים הצרה עצמה היא התפילה:
ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו', המפרשים מקשים אמאי לא כתיב ויתפלל יעקב, אולם כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו ואיתא בגמרא כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה, איתא בשפת אמת שכאשר נמצאים בצרה גדולה שאין יכולין לצעוק הצרה בעצמה היא לשון של תפלה, ליעקב היה אז נסיון כדאיתא בזוה"ק שנטלו ממנו כל הכחות ומפני זה אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, אף על פי כן נשארת תמיד נקודה שיכולים להאחז בה, קטונתי הוא ענין מוחין דקטנות ואיתא שסעודה שלישית בשבת היא כנגד יעקב והיא מבחינת זעיר אנפין, בני ישראל יכולים להתעלות אע"פ שיש הסתר ועל זה נאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה', ה' האומר אלי הוא שם המיוחד שם הוי' וזו הנקודה הנמצאת תמיד, היה הוה ויהיה,(אמרי אמת על התורה,פרשת וישלח)

11.תפילה בעת צרה - מדאורייתא:

כל תפילות שמתפללים כל יום- אינה אלא מדרבנן לרוב הפוסקים אבל תפילה בעת צרה- היא היא התפילה המחוייבת מדאורייתא (פניני ברינו הקהילות יעקב, רבי יעקב קנייבסקי)


12.מיד עשיו- התפלל שלא יהיה כעשיו:

מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו
יעקב אבינו ביקש בתפילתו הצילה נא מיד אחי- שלא יהרוד אותי.מ"יד עשיו"- שלא אהרוד אותו שלא יהיו לי יד עשיו (צל העדה ע"פ ומתוק האור פרשת ישלח)

חלק ב- יעקב מדייק במקום הקרבן

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר:  
וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (בראשית לג,יח-כ)

1.לב שבור הוא לב שלם:
שלם. שלם בגופו,  (מ) שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו (שבת לג:), שלא שכח תלמודו בבית לבן: (רש"י,שם)

2.מום שהוא מעלה:
שליח ציבור שיש לו מום גופני,אין זה חיסרון אלא מעלה כי "לב נשבר ונכה אלוקים לא תבזה אמנם כשיש אחר הגון וראוי כמוהו- יש מעדיפים האחר ...(תפילה כהלכתה, תקו)
יעקב מחזיר עטרת מזבח ליושנה:
ויצב- לא בנה מזבח חדש אלא הציב את המזבח שבנה כבר אברהם (ע"פ אזניים לתורה,שם)

3.לשבת במקום האב: אין לשבת במקומו על מקומו הקבוע של אב או על מקומה הקבוע ש אם בעזרת הנשים
*ואפילו שלא בנוכחותם (תפילה כהכלכתה פרק ב הלכה ד, ע"פ שו"ע יו"ד רמ וא"ח שופטים)

4.מהלכות ברכת הגומל:
ארבעה צריכים להודות, יורדי הים כשעלו ממנה, הולכי מדברות כשיגיעו לישוב, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך: וכל החיי''ם יודוך סלה. ח'בוש, י'סורים, י'ם, מ'דבר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקסט].
...
הנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש, [שבעים ושתים דקות] בין ברכבת ובין באוטובוס וברכב פרטי, צריך לברך אחר כך ''הגומל'', לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך הגומל, שכל הדרכים בחזקת סכנה. ואם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף אם נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. [ילקו''י ברכות עמ' תקעט. ילקו''י תפלה כרך ב' תשס''ד, עמוד ג'].

(ילקוט יוסף,ריט,א-טז)


סיום: חשיבות הדיוק בתפילהיהודי אחד עלה לירושלים ברגל באמצע הדרך התעייף ולא יכול להמשיך בדרכו.הוא נעצר בצד הדרך נשא ידיו למרום וביקש מה' "יהי רצון שיזדמן לי חמור.לא חלף זמן רב והנה נעצר לידו איש הדור מראה לבוש כאחד הנכבדים היה זה שר רומאי שעשה דרכו לירושלים.זה עתה המליטה אתונו עיר קטן וכשראה את היהודי משתרך בדרכו פנה אליו וציוהו :קח את העיר הזה על גבך ושא אותו כך עד ירושלים"
האם תפילתו של אותו יהודי נענתה?לכאורה כן.הוא ביקש חמור וקיבל חמור.זו כמובן לא היתה כוונתו אך מאחר שלא פירש את תפילתו ולא ביקש חמוטר לרכב עליוהוא קיבל חמור להרכיב על גבו (ומתוק האור, ע"פ אסתר רבא, פרשה ז)

בשולי הדברים: לפעמים הכי מדוייק- לשתוק

ובלכתם על הים היה רוח סערה גדולה מאוד מאוד (שקורין אפירטינע גדולה מאוד), והייתה הספינה בסכנה גדולה. "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג" (תהלים קז כו), ולא היה עוד בלב איש מהם להינצל מן המיתה, והיו צועקים כולם אל ה'. והייתה לילה אחת כמו יום הכיפורים ממש, שהכול בוכים ומתוודים ומבקשים כפרה על נפשם, ואמרו סליחות ושאר דברי תפילות ותחנונים.

ורבנו זכרונו לברכה היה יושב ודומם. והתחילו כמה אנשים לומר לו: מפני מה הוא שותק בעת צרה כזאת? ולא השיב. אך אשת הרב דקהילת קודש חאטין שהייתה מלומדת, ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה, מפני מה הוא דומם. וכמדומה שקילל אותה, ואמר לה: הלוואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ו"בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ" (לפי בראשית מב טו): אם אתם תשתוקו "וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם" (לפי יונה א יב) גם כן. וכן היה, ופסקו מלצעוק ושתקו. ואזי מיד כשהאיר היום "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם: וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ." (לפי תהלים קז כט-ל)

(ר' נתן מנמירוב,שבחי הר"ן עמוד מ') 

ויצא: ערבית- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר

פתיחה: מאי הנפקא מינה לגבי מי תיקן את התפילות - אבות או קרבנות:

רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום 
רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום.....
אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן 

(ברכות כו,ע"ב)

הקדמה- תפילת ערבית, הלילה- מייצג את תקופת הגלות בהיסטוריה:

ערבית- כנגד הגלות(חושך והסתתרות ה' בגלות)
שחרית- כנגד הגאולה(איילת השחר)
מנחה- ההווה, ההמתנה בין הגלות לגאולה

...והנה בגלות, הדומה לערב, עיקר פעולתנו היא רק בנוגע לעצמנו, כדי לעמוד בפני הגלים העוברים עלינו בעז שם ד'. ע"כ בלילה שייך אמונה, מי שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח. כי לעצמינו די לנו האמונה וקבלת אמת מאבותינו, שראו עין בעין אור ד' וכבודו. אמנם בעת הגאולה שתרום קרן ישראל, אז ממילא תבא שעת הפעולה של ק"ש דשחרית, אהבה רבה, שכל העמים יאמרו שאור ישראל יהי' לאור עולם...(עין אי"ה,ברכות,א)

חלק א: תפילת ערבית- התיקון של יעקב

1.הסולם כתפילה:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,יב)

מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה-הסולם רומז על התפילה שאם כי בני אדם מזלזלים בה- מוצב ארצה- הרי היא עומדת ברומו של עולם- וראשו מגיע השמיימה (רבי יחיאל מיכל מגלינא,קב ונקי, ע"פ חומש פניני חסידות בראשית)

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא(בראשית כח,יא)

2.פגיעה היא אחד מלשונות התפילה: 
יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {ירמיה ז-טז} ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ברכות כו,ע"ב) 

3.לשון פגישה אצל יעקב בגלל קפיצת הדרך:
ויפגע. כמו (ט) ופגע ביריחו (יהושע טז, ז.), ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה, (י) כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך (כ) שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא:):(רש"י,שם)

בכל תפילה יש מרכיב של קפיצת הדרך שכן התפילה קופצת ועולה השמיימה אל כסא הכבוד (ענ"ד)

4.יעקב מייסד את מצוות עלייה לרגל 3 פעמים :
ויפגע במקום. ג''פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא (בעל הטורים ,שם)

5.יעקב מגיע אל בית הכנסת הגדול של ההוויה- הר המוריה:
ויפגע במקום. לא הזכיר הכתוב באיזה מקום, (ח) אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה, שנאמר בו וירא את המקום מרחוק:

6.רמז לדעה שתפילת ערבית אפשר לקרותה מפלג המנחה ועוד לפני השקיעה:

 ויפגע במקום. לשון תפלה וזו תפלת ערבית טרם בא השמש שהרי כתיב ויפגע במקום והדר כי בא השמש אמנם לפי השטה דברכות משמע דזמן ק"ש דערבית לא הוי עד צאת הכוכבים: (דעת זקנים,שם) 

7.הנהגת האר"י לגבי תפילת ערבית:
כתבו בשם האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ואפי' היה ע"ש עכ"ז לא הניח לאומרה בקול רם אלא היה אומרה בלחש ואח"כ בקול ע"ש ועוד כתבו בשמו בענין ג' משמרות כו' דיש להתפלל כל הג' תפלות בפת שהוא קרוב יותר ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אחר צאת הכוכבים וכתב בשלמי צבור שכן הוא בפירוש בזוהר חדש פ' בראשית ובשאר מקומות בזוהר וא"כ איך היה עושה תרי קולי דסתרי אהדדי וצ"ל דסמך על ר"ת דבתפלה הקילו והיה קורא ק"ש (ספר שערי תשובה - סימן רלה )

סיכום: להלכה- תפילת ערבית זמנה הראוי-  לאחר צאת הכוכבים:

לכתחלה מצוה מן המובחר להתפלל ערבית ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, ומכל מקום כבר נהגו אצלינו להקל להתפלל ערבית קודם השקיעה [אחר פלג המנחה, שהוא שעה ורבע בשעות זמניות מצאת הכוכבים]. ואף מתפללים מנחה סמוך לשקיעה, וסומכים תפלת מנחה לערבית. וצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים. [ויש שלא נהגו לחזור ולקרוא קריאת שמע, אם התפללו ערבית בבין השמשות, משום ספק ספיקא, שמא הלכה כרבי יהודה דמפלג המנחה הוי זמן קריאת שמע של ערבית, ושמא בין השמשות לילה. וראה בפתח הדביר סימן רלה. ומ''ש מרן בסימן רלה שיחזור לקרוא ק''ש בצאה''כ, לכתחלה קאמר]. ומיהו נכון מאד לקיים שיעורי תורה בין מנחה לערבית, ולהתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, שמצוה גוררת מצוה. ויש נוהגים שלא להתפלל ערבית מבעוד יום, ביום שהתפללו בו מנחה אחר פלג המנחה (שעה ורבע קודם צאת הכוכבים), שלא לעשות תרתי דסתרי ביום אחד. וגם בזה כבר נהגו להקל, ויש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרנ].
(קיצור ילקוט יוסף,סימן רלה,סעיף א)

חלק ב: מדוע אין תפילת חזרה בערבית?

אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם לְאַחַר עַרְבִית.(שו"ע,או"ח,רלז,א) 

1.מפני המזיקין:

ומשום דאקבע הלכה דתפלת ערבית רשות... מי שרוצה לילך - ילך, שמוציאין עצמן מתפילת ערבית באותם הפסוקים שבברוך ה' לעולם, שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפלה, הואיל ואינה חובה...וכל זה תקנו להקל מעליהם, כדי שלא יתאחרו בלילה בבית הכנסת מפני המזיקין, מפני שבתי כנסיותיהם רחוקים מן היישוב  (אורחות חיים, דין תפילת ערבית סימן ג'.)

יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ (בנוסח הספרדים נוסף: מַלְכֵּנוּ)
בְּאֱמֶת בֶּאֱמוֹר לְצִיוֹן מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ.
ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד.
כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו

2.כנגד הגלות- רמז שלא תהיה חזרה לגלות:

הלילה -וממילא תפילת ערבית  סמל לגלות :
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)

ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : (רש"י,שם)

ומשום זה (כתוב) ויפגע במקום, שאין פגיעה אלא פיוס (והתרצות), כמו אל תפגעי בי, כנסת ישראל פייסה (את ז"א) שלא יזוז ממנה, כי הקב"ה (ז"א) הוא מקומו של עולם, מהו עולם, זו היא השכינה, כי תרגום עולם הוא עלמא, שהוא לשון עולמא, כש"א העלמה, דהיינו מלכות שהיא עלמה, ומה כתוב בו, וילן שם, (שז"א) נתפייס עמה ללון שם בגלות עם השכינה, ואם תאמר (אשר ויפגע במקום פירושו) שיעקב פייס את המלכות), יפה הוא, (אבל יש לפרש גם כן, שהמלכות פייסא את יעקב שהוא ז"א שלא יזוז ממנה בגלות כנ"ל). ומשום שהיא בכל לילה, שהיא בחינת גלות, ברשות בעלה, העמידו תפלת ערבית רשות, (שתפלה היא מלכות ערבית היא גלות, שגם אז, המלכות ברשות בעלה). ופירוש אחר על (תפלת ערבית רשות, דהיינו המפרש כפשוטו שאין חובה להתפלל), הוא תבן למאכל בהמות חומריים, בקל וחומר (דהיינו קל להבין למי שהוא חומר גשמי ולא לבעל שכל)... (זוהר, פנחס רע"מ תקסב)

3.משום שממילא ערבית ביסודה נקבעה כתפילת רשות(אע"פ שקיבלוה בדיעבד כחובה):

בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר (תהילים עח-לח) 'וְהוּא רַחוּם' כוּ' בָּרְכוּ אֶת יְיָ' הַמְבֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין בָּרוּךְ יְיָ' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ הַכּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ. וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין. וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: (יד החזקה,ספר אהבה, הלכות תפילה,פרק ט,הלכה ט)

4.תפילת ערבית אינה כנגד קרבן המייצג את חזרת הש"ץ אלא רק כנגד יעקב(תפילת היחיד):

שתי מסורות רוחניות נבדלות מהתהלכות במקרא. האחת היא זו של האבות והנביאים...הם התפללו ע"פ הצורך. תפילה אחת שלהם לא דמתה לחברתה...
המסורת השניה היא זו של הכהן...עבודה זו התנהלה ע"פ כללים מדוקדקים וקבועים...
זהו איפה עומק מחלוקת התנאים על מקור התפילה: לאיזו משתי המסורות היא שייכת? לאבות או לכהנים?האם התפילה היא שיח לב היחיד או פולחן לאומי קולקטיבי?
למעשה שתי התשובות התקבלו. זהו למעשה ההסבר לכפילות תפילת הלחש וחזרת הש"ץ:הראשונה היא תפילת היחיד והשני תפילת הקהילה. תפילת הלחש באה מעולמם של אברהם יצחק יעקב רחל וחנה. היא פרטית ואפשר להוסיף לה בקשות אישיות. לא כן חזרת הש"ץ הפומבית המשותפת והקשיחה.ראיה לכך היא היעדר חזרת הש"ץ מתפילת ערבית שאינה באה כנגד קרבן תמיד (שיג ושיח בראשית-שמות, הרב יונתן זקס, ע"מ 56-57)

חלק ג: תפילת ערבית- חובה או רשות?

1.רשות- כנגד אבות- יעקב תיקן אותה כשהיה בדרך :
א.פטור כי היה בדרך:
ויפגע במקום - בענין שאמרו תפלות אבות תקנום לפיכך ערבית רשות, שיעקב בא בדרך ואי אפשר לכוון ומדינא היה פטור, ולכך נקבעה רשות אף לדורות... (בראשית כח יא, תורה תמימה,שם)

ב.תוקנה כביכול במקרה: דוק היטב, אברהם "השכים" , יצחק "יצא" ביעקב שלטה כעין מקריות "ויפגע" כאן רמוזה ה"רשות"(מקור חיים השלם,חלק א, ע"מ 343)


2.כנגד קרבנות- הקרבן לא נפסל אם לא יעלו את האיברים והפדרים:

ערבית נתקנה כנגד העלאת איברים ופדרים על גבי המזבח, שאף שמצווה להעלותם, מכל מקום אם לא העלום – הקרבן לא נפסל. לפיכך תפילת ערבית רשות. כלומר, מי שהיה מעוניין לעסוק במצווה אחרת, או שכבר עלה על מיטתו לישון, או מכל סיבה אחרת היה קשה לו להתפלל ערבית – לא היה צריך להתפלל ערבית.

אמנם במשך הדורות נהגו כל הגברים להתפלל ערבית, עד שבתקופת הראשונים כבר קבעוה חובה. ואע"פ כן אין אומרים בה חזרת הש"ץ, שהואיל ומעיקרה היא רשות, לא תקנו לה חזרת הש"ץ שנועדה להוציא את עמי הארץ ידי חובתם (שו"ע רלז, א). (פניני הלכה > > תפילת נשים > > י"ח - מנחה וערבית > > ג – תפילת ערבית)

3.הלילה אינה מציאות עצמאית אלא העדר המציאות(האור):

אבל תפלת ערבית רשות מפני כי התפלה הזאת אינה מצד המציאות שהכל נמצא מאתו והמציאות שב אליו, אבל קרבן אברים ופדרים אינו רק מצד שאין זולתו יתברך, ולפיכך התפלה הזאת כנגד אברים ופדרים שלא נתאכלו על המזבח והעבודה הזאת הוא בלילה שהוא חושך לא נחשב מציאות רק היום נחשב מציאות, ולפיכך התפלה שהיא מצד שהמציאות שב אליו ית' ראוי שתהיה ביום, אבל התפלה שהיא מצד שאין זולתו יתברך ואין זה מצד המציאות לכך היא בלילה, ותפלת שחרית ותפלת מנחה הם כנגד הקרבן שהוא ביום כאשר הקרבן הוא בצורתו כי הצורה היא המציאות ושוחטין הקרבן כאשר הוא בצורתו, וזה כי העולם הזה (מצד) עם מציאות צורתו נתלה בו יתברך, אבל תפלת ערבית אינו רק פדרים ואימורים שלא נתעכלו ואין בהם צורה רק שיהיה הכל עולה אל השם יתברך ולא נשאר דבר עד שאין זולתו. ומפני כי התפלה הזאת אינה מצד הנמצא שהוא נמצא בפעל היא רשות, ולפיכך תקנו שלש תפלות נגד ההקרבה אליו יתברך, כי התפלה גם כן שהיא תולה בעלתו ובזה הוא מתקרב אל השם יתברך בתפלתו שהוא מתפלל. 
(ספר נתיבות עולם א - נתיב העבודה - פרק ג ) 

4.המחלוקת הגדולה בין רבן גמליאל לרבי יהושע - האם תפילת ערבית רשות או חובה:

תפילת ערבית- רשות או חובה? ת''ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א''ל תפלת ערבית רשות או חובה אמר ליה רשות בא לפני רבן גמליאל א''ל תפלת ערבית רשות או חובה א''ל חובה א''ל והלא ר' יהושע אמר לי רשות א''ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה א''ל רבן גמליאל חובה אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה אמר ליה ר' יהושע לאו א''ל והלא משמך אמרו לי רשות אמר ליה יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בר''ה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה הכא נמי צעריה תא ונעבריה מאן נוקים ליה נוקמיה לרבי יהושע בעל מעשה הוא נוקמיה לר' עקיבא דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות אלא נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא אמר להו איזיל ואימליך באינשי ביתי אזל ואמליך בדביתהו אמרה ליה

דלמא מעברין לך אמר לה [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אמרה ליה לית לך חיורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה

(ברכות כז, ע"ב,-כח ע"א)

5. סברות החולקים:

א.סברת ר' יהושוע-כשם שלקרבן אין קבע ואינו פוסל כך התפילה אינה חובה אלא רשות:

ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה (ברכות כו,ע"ב) 

ב.סברת רבן גמליאל- כדעת רבי יהודה שמתפללים ערבית מבעוד יום וממילא יש לה עוד שייכות לקרבן החובה של מנחה :

יעקב תקן תפלת ערבית. תימה דאמר בפרק גיד הנשה (חולין ד' צא:) וילך חרנה כי מטי לחרן בעי למיהדר אמר אפשר שעברתי במקום וכו' אלמא דהתם מוכח דהתפלל ערבית ביום מאחר שהתפלל כבר והוה דעתיה למהדר וקשה למתניתין דפרק קמא דקאמר שאינו זמן תפלה עד צאת הכוכבים ולפי מה שפירשנו דקי''ל כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת(תוספות ברכות כו,ע"ב)

סיכום: להלכה נפסקה כרשות אבל קיבלוה עליהם כחובה ולכן חובה
וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁהֲרֵי אֵיבְרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו-ב) 'הִיא הָעלָה' וְגוֹ', כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נה-יח) 'עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי'. וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית [ג] חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת [ד] חוֹבָה: (ספר אהבה, הלכות תפילה א,ו) 

יתכן שתפילת ערבית נקבעה כרשות בתחילה בשל הקבלתה לגלות שהיא זמן העדר ההתגלות ה' לכאורה (הסתר אסתיר פני ביום ההוא) אבל כבר בלב זמן הגלות, בתקופת הראשונים,  קיבלוה כחובה כדי לומר  שכבר בתוך הגלות וההסתרה רואים את נוכחות ה' (ענ"ד)

חלק ד: טעמים בתוכן של תפילת ערבית

1.לפני ערבית: והוא רחום
א.למה אומרים והוא רחום בתחילת תפילת ערבית של יום חול?

א1.כנגד 3 מלאכי חבלה שבגיהנם:
ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון, על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם, על ידי המשחיתים, שהם משחית אף וחימה וכולם נכללים בהאי דוהוא רחום, משחית, הדא הוא דכתיב ולא ישחית, אף, דכתיב והרבה להשיב אפו, חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו.
(זוהר חדש רות קצח)

א2.כנגד הקרבן שאין בערבית:
מאחר שבשחרית ובמנחה יש קרבנות תמידין שהן מכפרין, אבל ערבית שאין בה קרבן לכפר, תיקנו לומר "והוא רחום יכפר". (ע"פ בעל הרקח)

ב.מדוע אין אומרים בערבית של שבת?

ואף על פי שהיא רשות, תפלה זו היא להגן עלינו מן פחד בלילות מן פחד של כמה מיני גיהנם, כי בשעה ההיא מענישים הרשעים כפלים מביום, ומשום זה מקדימים ישראל לומר והוא רחום, שהוא מפחד הגיהנם, ובשבת שאינו נמצא הפחד של דין הגיהנם ולא דין אחר אסור להעיר אותו, (דהיינו לומר והוא רחום), כי נראה שאין רשות לשבת להעביר הדין מן העולם (עד שצריכים לומר והוא רחום) (זוהר מתורגם,תרומה סט)

2."והסר שטן מלפנינו ומאחורינו"- להיזהר גם ממה שלא רואים והלילה הוא סמל לזמן ההסתרה:

יש צרה שהאדם רואה אותה ומפחד מהסכנה העומדת נגד עינו ויש צרה שהאדם לא רואה ואף לא יודע כלום ממנה והקב"ה שומרו מזה וזהו מאחרינו - מה שאינו רואה (רבי ראובן מלמבד מפוניביז', תפילת חנה)

3.מדוע אומרים קדיש לפני תפילת עמידה של ערבית?
כיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו האחרונים שאחר שאמר שומר את עמו ישראל לעד שאומר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקדיש כלומר אסתיים תפלה הרוצה לצאת יצא  (טור אורח חיים סימן רלו )

4.יראו עיננו- לפני תפילת שמונה עשרה בערבית:

אֵין לְסַפֵּר בֵּין גְּאֻלָּה דְּעַרְבִית לַתְּפִלָּה, וְאַף הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר י''ח פְּסוּקִים וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ, אֵין לְהַפְסִיק בֵּין יִרְאוּ עֵינֵינוּ לַתְּפִלָּה; וּמִיהוּ מַה שֶּׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין קַדִּישׁ לִתְפִלַּת עַרְבִית לָא הָוֵי הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה; וְכֵן יָכוֹל לוֹמַר: בָּרְכוּ, לְהוֹצִיא מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע, וְלָא הָוֵי הֶפְסֵק. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס''ט. רָאִיתִי מְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים הַי''ח פְּסוּקִים שֶׁל בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכו' (תְּהִלִּים פט, נג) וּמִנְהָג יָפֶה הוּא כִּי נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם תְּפִלַּת י''ח, וְעַל כֵּן רָאוּי (ב) לַעֲמֹד בָּהֶן כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה.

(שו"ע,או"ח,רלו,ב)

5.אין חובה לסמוך גאולה לתפילה בערבית כמו בשחרית:

א.בערבית- עדיפה תפילה בציבור  מהסמכת גאולה לתפילה:
מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וְרוֹצִים לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה, יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע  עִם בִּרְכוֹתֶיהָ.
(שו"ע,או"ח,רלו,ג)

ב.בתפילת שחרית המאחר חייב להתפלל לפחות ברכת יוצר וקריאת שמע לפני שיתחיל שמונה עשרה:
...וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם (שו"ע,או"ח פרק נב,א)

ויתפלל עמהם - אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]: (משנה ברורה סימן נב סעיף ז )

סיום: יש מאין ויש לאין- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר- מלחמת החושך והאור:

יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.(מאמר קרבן - קירבה אל ה' לפרשת ויקרא/הרב אורי שרקי )

דע מאין באת- תפילות כנגד האבות(יש מאין- מהעולם העליון)
ולאן אתה הולך- תפילה כנגד הקרבנות(יש לאין- בעולם הזה)

העולם נברא יש מאין ולכן תפילת ערבית (האין) היא הפותחת את היום כדי ללמדנו שהעולם נברא ואינו קיים וכדי שנפנים עיקרון זה. 
בקרבנות לעומת זה (כפי שמסביר הרב שרקי) המציאות היא שהם מוקרבים ומתים כלומר הולכים מהיש אל האין ולא להיפך, וזהו יסוד המחלוקת אם האבות תיקנו את התפילות (ואז אנחנו מדגישים את בריאת היש מהאין ) או כנגד הקרבנות שמייצגים את המציאות   שבה בעולם הזה היש הולך אל האין (ענ"ד)

בשולי הדברים: פיוט לאומרו לפני תפילת ערבית

לְעֵת עֶרֶב בִּשְׁעַת הַמַּעֲרִיב

הִזְהֲרוּ לִפְקֹחַ עֵינְכֶם

לְבִלְתִּי לֶכֶת לְבָתֵּיכֶם

וּלְהַתְחִיל בְּשׁוּם עֶסֵק מִצְרָכֵיכֶם

עַד אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ פְּעַמֵיכֶם

לְבֵיִת ה' אלוקיכם

לוֹמַר שָׁם תְּפִלַּתְכֶם

בִּתְפִלַּת עַרְבִית בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים

וְלְבַרֶךְ בִּרְכַּת הַמַּעֲרִיב עֲרֵבִים

(שו"ע או"ח סִמֵּן רליה רלו וּבָאֵר הֵיטֵב שָׁם)

וְלִקְרוֹת אֶת שְׁמַע וְהֵמָה בַּכְּתוּבִים

שָׁלוֹשׁ פרשיות בְּטַעֲמָם ודקדוקם לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים

מִלָּה בַּמִּלָּה וְלָתֵת ריווח בֵּין הַדְּבֵקִים

שֶׁזּוֹכֶה וְנִצַּל מִכַּמָּה מעיקים

וּמְצַנְּנִים לוֹ גיהנם וּבוֹ הַמְּקַטְרְגִים אֵינָם נִדְבָּקִים
(שו"ע או"ח סימן סב ומפרשיו שם)

וְלֹא תִּהְיוּ כִּמְדַלְּגִים עַל הֶהָרִים

כְּאֵין מֵבִין כפוחזים וְרֵיקִים

רַק שְׂפָתַיִם נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשְׁמַע אַחַת בָּאַחַת נִגָּשִׁים וְנִדְחָקִים

וְכָּוַנָה רצויה בְּלִי שׁוּם פְּנִיה

כִּי הִיא מִצְוָה רָבָה

וּכְבָר כָּתְבוּ הֵם זַ"ל האידנא הִיא חוֹבָה

(צו לצו מהרב סמחון חלוואה ע"ה, מתוך סידור קורן אבותנו, ע"מ 259)

























_________________________________________________________________________

http://asif.co.il/?wpfb_dl=1846

מתוק מדבש על התפילה:
http://docs.wixstatic.com/ugd/93e45b_c2b79003be3f4ddcac75f3f11de3cc81.pdf



אבות או קרבנות?
http://www.daat.ac.il/daat/tfila/al-hatfila/tfilat.htm

תולדות: על עקרות ,תפילה ומקור הברכה

פתיחה: מדוע לא ציינה התורה את עובדת היות רבקה עקרה לפני שהתפלל עליה יצחק?
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (בראשית יא,ל)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)

הקדמה: סיבת העקרות

1.מדוע נתעקרו האימהות?

וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ (בראשית רבא,מה,ד)

2.מדוע נתעקרה רבקה?

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וגו' וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין אֶלָּא בַּפֶּה. (בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב כט, יג): בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, בִּרְכַּת אֹבֵד זֶה לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב. אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו (בראשית לו, טו): אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף קְנַז. מִיַּעֲקֹב רְבָבָה, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָמְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ס,יג)

חלק א-  תפילה לבנים ולבנים עובדי ה':

1.עתירה- אחד מלשונות התפילה:
ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם. נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין?שמות לב ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': (ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו)

2.עתר- תפילה שהמפכת כקלשון:

א.הצדיק מעתר והפך מרגזנות לרחמנות:א''ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א''ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב''ה ממדת רגזנות למדת רחמנות
(יבמות סד ע"א)


ב.הצדיק הופך "רוגז" בתוספת  "לב" ומביא ל"רחם":
מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. נ"ל בס"ד, מספר רחם יתר על מספר רוגז, כמספר לב, שאם תניח מספר לב על מספר רוגז, יהיה מספר רחם. ולכן תפילת צדיקים היוצאה מן הלב, יש בה כח להוסיף מספר לב על רוגז, ויהיה מספר רחם, מה שאין כן הרשעים אף על פי שהם מתפללין בשפה כמו נוסח הצדיקים, הנה הם חסירים לב, ולכן מבקשים ברוגז רחם תזכור, שיהיה נוסף על רוגז מספר לב ויהיה רחם. ובזה יובן הפסוק בתוכחה [דברים כ"ח ס"ה] ונתן לך שם לב רגז, והיינו כי ע"י העונות מפרידים מספר לב מן רחם, ויהיה המספר לב רגז. וז"ש [ישעיה נ"ז א'] הצדיק אבד ואין איש שם על לב, להוסיפו על רוגז להיות רחם, וז"ש במשלי [י' י"ג] ושבט לגו חסר לב, כי היסורין באין ע"י הרוגז, שלא נוסף לב כדי שיתהפך לרחם. ובזה יובן בס"ד ושמת שמו אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, והיינו אברהם גימטריא רחם, מפני כי מצאת את לבבו נאמן, ועל ידי כך היה לו כח להוסיף לב על רוגז לעשותו רחם, ועל שם זה נקרא אברהם, שהוא מספר רחם: (ספר בניהו בן יהוידע על יבמות דף סד/א )

3.יצחק מרבה להתפלל להסרת עקרותה של רבקה:

וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ: (אונקלוס,שם)

ויעתר. הרבה והפציר בתפלה: 
ויעתר לו. נתפצר ונתפייס ונתפתה לו...(רש"י,שם)

הרבה והפציר בתפלה- אף שיצחק עצמו לא זקוז להפציר הרבה, הרבה והפציר, בתפילתו כדי להועיל לדורות הבאים,שאף הם יהיו ראויים להתקבל תפילתם (ישמח ישראל, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר, ע"פ חומש פניני החסידות על בראשית)


4.מדוע היה צריך יצחק להעתיר בתפילות יותר מכל האבות?

תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו, ובו ביום  (ש) מרד עשו:
..ביקש הקב"ה להאריך את עקרותו של יצחק בחמש שנים נוספות כדי להשלים שנות חיי אברהם אביו אולם מאחר והוא הפציר וביקש ממנו ילדים נעתר לו הקב"ה.
הוי אומר התנהל בשמים מאבק האם לשמוע לתפילתם של יצחק ורבקה ולתת להם ילדים וע"י זה לקצר את חיי אברהם או לא לשמוע לתפילתם כעת אלא שימתינו עוד חמש שנים נוספות ...ולכן נאמר הלשון "ויעתר" שמשמעותו שהיה כביכול קשה לקב"ה לשמוע לתפילתם משום שהיהז העל חשבון חייו של אברהם (ע"פ הגרי"ח זוננפלד, ע"פ עלון להתעדן באהבתך)

5.מה היתה תפילתם של יצחק ורבקה?

"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", (כ"ה, כ"א) ידוע שבתפילת "נשמת כל חי" מרומזים שמותיהם של יצחק ורבקה במילים בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך , ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל . מי חיבר את נשמת כל חי, יש בזה חילוקי דעות. הגאון ר 'מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת "כסא רחמים" סבור שיצחק אבינו יסד תפילה זו, ולכן רמז את שמו ושם רבקה ולכאורה הרי מוזכר בתפילה יציאת מצרים. יתכן שאת עיקרי התפילה יסד יצחק, ובמשך הדורות נוספו עוד קטעים . וזהו שנאמר "ויעתר יצחק לנכח אשתו". "לנכח" – נוטריקון "לומר נשמת כל חי." (ליקוטי שמואל פרשת תולדות)  ( וכן ב"אמרי שפר" פרשת תולדות עמ' רמ"א , בגנוזות (הרשלר) ח"א עמ' צ"ב בשם הראב"ן) 

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם,
וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ,
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, 
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל.

6.כמה תפילות התפלל יצחק?

ויעתר יצחק לי"י לנוכח אשתו. לפרש ענין אומרו לנכח אשתו, וגם אומרו המסובב תחילה ואחר כך הסיבה, נ"ל דהנה אנשי כנסת הגדולה סדרו לנו בנוסח תפלת שבת סדר יצח"ק רבק"ה, דהיינו בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו', שמרומז כסדר יצחק רבקה, והלא דבר הוא, אך הוא דהנה יצח"ק רבק"ה בגימטריא תפל"ה ובגימטריא ואתחנ"ן שהוא סוד תקט"ו תפלות שהתפלל משה [דב"ר פי"א י'], שמבואר ענינם במגלה עמוקות [אופן ל"ה] שהם סוד צירוף י"ה ת"ק, היינו י"ה פעמים ת"ק שנה שמן הארץ עד לרקיע ערבות [חגיגה יג.], שהוא סוד סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו [תהלים סח ה], היינו ישרו במסלה, ישר"ה תפלתכם שתעלה עד לרקיע ערבות בי"ה שמו, היינו עד מספר שמו ט"ו, היינו ט"ו פעמים ת"ק, ושם תעשה התפלה פירות אפילו יצטרך לשידוד המערכה. וז"ש ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו, היינו שחתר חתירה ועלה למעלה שיאת תפלתו כל כך, עד המספר תפל"ה שהיא מספר יצח"ק יהיה לנכח אשתו רבק"ה אשר שניהם יחד בגימטריא תקט"ו, שהוא עד רוכב בערבות, ואמר הכתוב שהוצרך לכך כי עקרה היא בטבע, והוצרך לשידוד המערכה שלא בטבע, והבן: 

(ספר אגרא דכלה - פרשת תולדות )

שלשה שותפים באדם- אביו אימו והקב"ה- מרומזים במספר 515:

500- גימטריה פרו ורבו, גימטריה איברי הגבר(248) ואיברי האישה(252) [ ע"פ הרב רוזנבלום]
15- שם י-ה (איש ואישה זכו שכינה בינהם ולכן דווקא י-ה) (ענ"ד)

7.תפילה על הבנים חזקה יותר כשהיא תפילת צדיק בן צדיק:

א.זכות אבות בתפילה:
אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור היה שנאמר {בראשית כה-כא} ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא לנוכח מלמד ששניהם עקורים היו א''ה ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע 

(יבמות סד ע"א)

ב.תפילת צדיק בן צדיק לא מצריכה שינוי שם:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)

מפני מה בתחילה נקט הכתוב אשתו סתמא ורק בהמשך פרש "רבקה אשתו"?
פירש ר' יעקב משולם אורנשטיין , רבה של לבוב:

בשונה משרה אמנו שלגביה מבארת הגמרא שלא נפקדה אלא לאחר ששונה שמה משרי לשרה(ר"ה טז,ב) 
רבקה נפקדה בלא שהוצרכה לשינוי השם. זאת משום שאברהם היה צדיק בן רשע ועל כן תפילתו לא הועילה בלי שינוי השם אך יצתחק היה צדיק בן צדיק ועל כן הועילה תפילתו גם בלי שינוי השם.כפי שידייקה הגמרא "ויעתר לו" לכן רמז הכתבו שלפנינו: ויעתר לו ה' ליצחק שהיה צדיק בן צדיק ולפיכך ותהר רבקה אשתו מבלי ישינו את שמה ( ישועות יעקב, ע"פ עלון וכל מאמינים תשעט)

ג.מתי מועילה תפילת צדיק בן צדיק ומתי צדיק בן רשע תתקבל תפילתו:

 והיא גם היא התפללה כן, שיועיל זכות המתפלל על חבירו, אבל בקושטא ויעתר לו ה', לו ולא לה, שהוא צדיק בן צדיק והיא צדקת בת רשע, ואף שהיו מתפללים זה על זה, כיון דאשתו כגופו, וזאת האשה ובעלה תרין דאינון חד, מתפלל על עצמו מקרי, ולא הועילה תפלתם מצד זכותם, רק תפלת יצחק הועילה מצד זכות אברהם דוקא, וזהו ויעתר לו דוקא, שהיה צדיק בן צדיק, והא דבענין צדיק בן צדיק, היינו בנדון זה דהוא על עצמו, ותהר רבקה אשתו, אך אם היה על אחר ממש, אז תפלת רבקה היתה מקובלת, דזכותה מועיל לאחרים, ומקובלת יותר, שלא עשתה כאבותיה, אך הכא שהיה ותהר רבקה אשתו, שהתפילות על עצמם, דאשתו כגופו ובעל כאשתו, לא יועיל אלא תפלת צדיק בן צדיק כאמור: (החיד"א, ראש דוד - פרשת תולדות )


8.יצחק התפלל על רבקה שיוליד דווקא ממנה ולא מאחרת:

השאלה השלישית באמרו: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (כה, כא). וזה, כי מי הגיד לו שהיתה אשתו עקרה, ואולי שהוא העקר והיה לו להתפלל על עצמו. ואם היה ששניהם התפללו זה על זה - כדעת חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה סג, ה) - למה לא אמר: ויעתר להם? כי עם היות זכותו של יצחק עדיף, לפי שהיה צדיק בן צדיק (יבמות סד, א), אין ספק שגם לרבקה מפני צדקתה - אפילו שהיתה בת רשע - היה ראוי שייעתר אליה השם

וזכר הכתוב שרבקה אחרי שנישאת לא נתעברה שנים רבות. ויצחק חשב שהיתה עקרה. והביאו לחשוב זה, מפני שהשם יתברך אמר לאברהם אביו (לעיל כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", וגם נאמר לו בפירוש (לעיל יז, יט): "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו", מכלל שהיה עתיד להיות לו זרע. ומפני הייעודים והמאמרים האלה, גם שהיה יצחק עולה תמימה (בראשית רבה סד, ג) ואיך יהיה בו מום העקרות - גזר אומר בלבו שאשתו היתה העקרה, שאולי רוצה השם שהוא יוליד בנים מאשה אחרת, לא מרבקה. ולכן "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", רוצה לומר שהתפלל ועשה ריצוי לפני השם לנוכח אשתו, שיהיו בניו ממנה ולא מאשה אחרת. והעיד הכתוב, שהקדוש ברוך הוא נתרצה ליצחק ולרבקה לשניהם יחד, כי היו שניהם עקרים (יבמות סד, א). אם ליצחק, שתהיה לו העקרות בטבע מסיבות אביו ואמו שהיו כן, ולכן אליו נתרצה השם שיוליד. ואם לרבקה כי היא עקרה גם כן, ולכן אחרי תפילתו נאמר: "ותהר רבקה אשתו". כי מכוח התפילה נפקדו שניהם: הוא להוליד והיא להריון. והיה אם כן עקרות יצחק בטבע, והולידו בנים היה מפועל ההשגחה הפרטית, שעליה היו היעודים לאברהם. ולשון:
'ויעתר', הוא לשון תפילה וריצוי. והותרה השאלה השלישית:

(אברבנאל על בראשית - פרק כה פסוק יט-כג )



9.תפילה פנים אל פנים (כמנהג בתי הכנסת הספרדים)  או תפילה שורה מאחורי שורה(כמנהג בתי הכנסת האשכנזיים):

א. אחד מאחורי השני:

לנכח אשתו. זה עומד בזוית זו  ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת (רש"י,שם)
לפי שאין דרך המתפללים להתפלל זה לעומת זה(שפתי חכמים,שם)

ב.אחד כנגד השני:

לנכח אשתו שע"י שהמקבל עומד נוכח המשפיע, יוכן יותר לקבל ההשפעה (מלבי"ם על בראשית פרק כה פסוק כא )

10.תפילת יצחק ורבקה- כל אחד ראה את מעלת רעהו:

כל אחד מהם  התפלל שתעמוד לו זכות השני כי יצחק הדגיש שזכות אשתו- צדיקה שהתגוררה בין רשעים- עדיפה על זכותו ואילו רבקה התפללה שתעמוד לה זכות יצחק שהוא צדיק בן צדיק (מתוך אומר פניני החסידות על הראשית, ע"פ "באהלי צדיקים" רבי יעקב דוד מאמישינוב)


11.יצחק ביקש רק על בנים כי היה שמח בחלקו שלגבי חיי ומזוני:

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. במדרש [רבה סג, ה] מלמד שהתפלל בעושר, והוא תמוה. ונ"ל דקשה למדרש מאי דכתיב לנוכח אשתו, ומה שכתב רש"י על זה ידוע. ונ"ל עוד ע"פ מ"ש הפלא"ה [בפנים יפות פר' וזאת הברכה ד"ה יחי ראובן] וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות, כי מי שברכו ה' בבנים ואין לו מה להאכילם אין זו ברכה, כי הם תלוים בו, ולכן הקדים תחלה וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות עכדה"ק וש"י. והנה עני שמתפלל על בנים מתפלל מיד גם על מזון ומחי', וכן מי שאינו שמח בחלקו ואין במה שיש לו כדי סיפוק לעצמו, כשמתפלל על בנים מתפלל ג"כ על עושר, אבל מי שיש לו ושמח בחלקו רק בנים אין לו אינו מתפלל רק על בנים לבד. והנה תפלה על בנים הוא ענין שבין הבעל לאשתו, אבל מה שמתפלל על מזון ומחיה כשיהיה לו בנים זה דבר שאינו בינו לבינה, ויצחק שהיה לו ושמח בחלקו לא התפלל רק על בנים, דבר הנוגע בינו לאשתו, והיינו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, רק דבר שהוא לנוכח אשתו שיהיה לו בנים, ולא התפלל זולת זה כנ"ל. והן דברי המדרש, ויעתר יצחק לנוכח אשתו מלמד שהתפלל בעושר, ולא הצטרך ולא חפץ עוד יותר, רק בבנים מה שנוגע לנוכח אשתו, כנ"ל נכון: (ספר כתב סופר על בראשית פרק כה פסוק כא )

12."ויעתר לו ה' " - לשון המכוון כנגד תפילה על בני , חיי ומזוני:

בני:
...וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)
חיי:
וַיִּתֵּן יְ-ה-וָ-ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: 
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַי-ה-וָ-ה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְ-ה-וָ-ה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:(שמואל כד,טו-כה)
מזוני:
וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיֵּעָתֵר אֱ-לֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן:(שמואל ב' כא,יד)
אחרי כן. אחר שעשה משפט הגבעונים, ואחר אשר הספידו לשאול כראוי, נתרצה להם המקום, וירד הגשם די ספוקם : (מצודת דוד,שם)

ויעתר לו ה'.כן אמרי במסורה ג' ויעתר:" ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", ויעתר א-לוהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב' כא,יד) "ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה" (שם,כד,כה) והוא מפני בני חיי ומזוני לאו בזכותיה תליא מילתה אלא במזלא (מועד קטן כח,ע"א) ודרשו רבותנו ז"ל (זוהר חלק א קלז,א) אל תקרי ויעתר אלא ויחתר, והיא השפעה שלא על ידי הטבע.אצל יצחק הוא בנים,השני אצל הרעב הוא מזוני ואצל המגפה נאמר ויעתר הוא של חיי (הגר"א, כתב יד אוסף כנסת ישראל משלי יא,ח)

חלק ב: בני חיי ומזוני בתפילת יצחק על בניו:

הקדמה-  בני, חיי ומזוני:

חסידים מספרים כי בערב חג הפסח נתאספו בבית הרבי מגור בעל 'חידושי הרי"מ' המון אנשים. פתאום נשמע קולו ברמה: תדעו כי אינני איזה רבי מאן דהו. ממון איני חפץ, לכבוד איני מתכוון, ורק זה חפצי, שבשנים המעטות האלה שאהיה עוד כאן אוכל להטות לבות בני ישראל לשמים. מי שאין זה רצונו, הריני מבקש ממנו שלא יבוא עוד אלי. אלה שבאים אלי בשביל פרנסה או בנים או רפואה, מוטב שייסעו אל אחרים. אבל מי שמרגיש כי חסר לו דבר מה בעבודת השם, ודאגת הפרנסה או מחלה או כדומה מעכבים בידו, איש זה יכול להיוושע אצלי בשניהם יחד. (מתוך מאמר - בני חיי ומזוני/ הרב אריה הנדלר)

1.תפילה לבנים עובדי ה'- בעת פתיחת ארון הקודש- פתיחת שערי שמים:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד מַפְקִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּרָא, לְמִקְרֵא בֵּיהּ, מִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי שְׁמַיָיא דְּרַחֲמִין, וּמְעוֹרְרִין אֶת הָאַהֲבָה לְעֵילָּא, וְאִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵימַר הָכִי. 
בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ, אַחְזֵי לְעַמְּךָ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוֹב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּים בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי, וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל דִּילִי, וְדִי לְעַמָּךָ יִשְׂרָאֵל. אַתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא, וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הוּא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּיהּ, וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרַיְיתֵיהּ, בְכָל עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱינַשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְיתֵיהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָון וּקְשׁוֹט. בֵּיהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵימַר תּוּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְיתָךְ וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ. וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן. (זוהר,שמות,דף ר"ו,ע"א)

2.ברכות יצחק לבניו- על בני חיי ומזוני:

א.בני:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים (בראשית כח,ג)

יצחק אבינו בירך את יעקב בשם זה שדי שישמור עליו בבית לבן הארמי בבחינת שמירת המזוזה (באר מים חיים, רבי חיים מטשרנוביץ)


ב.חיי -  אריכות ואיכות:
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: (בראשית כז,מ) 

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה -
כל חייך תחיה בהרגשה שהחרב שלופה לנגד עינך, שהרי בסופו של דבר תיאבד מן העולם(לקט עני, רבי משה מקוסוב)

וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד- אף זו היא ברכה,כי שמא על ידי שיעבוד את אחיו יעקב, ייטיב מעשיו הרעים (נאות הדשא, רבי אברהם מסוכטשוב)

ג.מזוני- רוחני וגשמי:
וְיִתֶּן לְךָ הָ-אֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (בראשית כז,כח)

ויתן לך. יתן ויחזור ויתן  (ד) (ב"ר סו, ג.).(רש"י,שם)

הנתינה החוזרת ונישנית יש בה מעלה לפי שכל נתינה יש עימה קירוב מחודש אליו יתברך (שם משמואל, רבי שמואל מסוכטשוב)

מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ- לא רק טל השמים- שפע קדושה- אלא גם משמני הארץ שפע וברכה בגשמיות (דברי חיים,רבי חיים מצנז)

סיכום- הברכות של יצחק לבנו היו בעצם- תפילה:

אחרי התרמית סיפרה רבקה ליצחק, ככל הנראה, על הנבואה שקיבלה, שכן כאשר יעקב יוצא לפדן ארם יצחק קורא לו ומברך אותו: "וא-ל ש-די יברך אֹתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגֻריך אשר נתן א-להים לאברהם" [כ"ח; ג-ד]. יצחק מברך אפוא את יעקב בברכת אברהם - ברכת הזרע והארץ (תהליך הבחירה עצמו איננו מתבצע, כמובן, על ידי יצחק: ברכת יצחק היא תפילה לה' שיבחר ביעקב).
(פרשת תולדות - ברכת יצחק,הרב מנחם ליבטאג)

יצחק לא מברך בגלל שהוא רואה עצמו כמקור הברכה  אלא הוא משתמש בברכה כתפילה לה' ומכח התפילה והקירבה שהיא מביאה ממילא תתקיימנה הברכות ומשאלות הלב (ענ"ד)

סיום: הצרות הם אמצעי לתפילה ולא להיפך!

 ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא. הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואחר כך ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת התפילה שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל (בראשית רבה מה, ד) מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עוד כח התפילה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע:

 ומטעם זה הזכיר לשון ויעתר ולא אמר ויתפלל או ויצעק ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפרק קמא דסוכה (יד.) למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, ביאורו מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה ואחר כך מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפילתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואחר כך ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה, וכן פירשוהו עוד מלשון ריבוי תפילה מענין ועתר ענן הקטורת עולה (יחזקאל ח, יא), ועוד מלשון מחתרת וכענין שדרשו במנשה (סנהדרין קג.
(רבנו בחיי על בראשית פרק כה פסוק כא )


_______________________________________________________________________________
התפילה כמטרה והצרה כאמצעי:
http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:-2ncI8hPje8J:www.evyataravivi.org/image/users/162725/ftp/my_files/%25D7%2593%25D7%2591%25D7%25A8%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594%2520%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%25AA%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25AA.docx%3Fid%3D7134521+&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il