וישלח: תפילה מדוייקת ומכוונת

פתיחה: למה האריך כ"כ יעקב בתפילתו?

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 
וַיֹּאמֶר: 
אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב :
אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: 
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 
הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: 
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב


(בראשית לב,ח-ט)

הקדמה:


אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י,ע"א)

חלק א: יעקב מדייק במילותיו

והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו.  
התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. 
לדורון, ותעבור המנחה על פניו. 
לתפלה, אלהי אבי אברהם. 
למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה:(רש"י,שם) 

1.מלאכי יעקב מייצגים את תפילותיו:

א.גם במלאכים ששלח יעקב היה בהם מרכיב, דורון, תפילה ומלחמה:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (בראשית לב,ד)

מלחמה:
לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

דורון:
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ (בראשית לב,ו)

תפילה:
הסבירו רבותינו :"אין פגיעה אלא תפילה(ברכות כו,ע"ב)...ולכן מותר לנו לשער שמשמעות הפסוק ויפגעו בו מלאכי א-לוהים(לב,ב) היא שבפגישתם איתו המלאכים ביקשו ממנו בלשון תפילה ותחינה שישתמש בהם לכל שליחות שהוא זקוק לה ולכן הרגיש שיכול להשתמש בהם (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 179)

שלושת הדברים אינם אלא דבר אחד: תפלה,אלא השדורון הוא צדקה לענים שמכשירה את התפילה ואילו המלחמה נעשית בעצם התפילה, נגד המחשבות הזרות שמפריעות לכוונה הראויה (תפארת שלמה, רבי שלמה מרוסק, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

ב.המלאכים נבראו ממצותיו ותפילותיו:

וזה שרמז רש"י ז"ל גבי יעקב,שפירש מלאכים ממש-נוטריקון ממצות שעשה דהיינו בשביל המצוות שעשה נבראים המלאכים והם ששלח יעקב אבינו(שפת אמת- הרה"צ ר' מסעוד אדרעי)

2.זמנה הנכון של התפילה הוא כמובן לפני הצרה:

א.להקדים תרופה למכה:
לעולם יקדים אדם תפילה לצרה (סנהדרין מד,ע"ב)

ב.התועלת בהקדמת התפילה :
הנה מבואר שסבת קבלת התפלה היא היותה מוקדמת קודם זמן הצרה משני טעמים. 
האחד מצד המתפלל עצמו כי תפלתו שלא בזמן הצרה היא חשובה לפני האל שאינה לאהבת המועיל, כיון שעתה הוא בריוח והצלה, אלא שיודע ומכיר כי כל מה שיבא אליו מהטוב או הפכו אפילו לימים רחוקים הוא מאתו ית'. אבל כשמתפלל בעת הצרה נראה כי אם לא היה מגעת אליו אותו הצרה לא היה מתפלל אליו ית' ולא הכיר ולא חשב שתבא אליו צרה כי אם בעת היותה בצדו:
הטעם הב' מצד האל יתברך מקבל ושומע תפלת כל פה, כי גם שהוא יכול להציל בעת צרה וטרם מכה ציץ רפואה מפריח, עכ"ז יותר נקל הוא להציל אותו בהיותו מתפלל קודם עת הצרה, שיכין האל ית' עניניו באופן שלא תגיע הצרה, ממה שיצטרך לשדד מערכות השמים להצילו מרעתו בעת שכבר נלכד ברשת הצרה והצער, ועכ"ז השי"ת הבטיח לישראל כי ישמע גם כן תפלתם גם כי תהיה בעת צרה, וכמ"ש (דברים ד') בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו':

(ספר בית אלקים - שער התפילה - פרק שנים עשר )

3.תפילה שלא להזדקק לנסים:
תפילתו של יעקב היתה שלא יזדקק לנס אלא ינצחהו בדרך הטבע אם בדורון אם במלחמה (נפלאות חדשות, רבי יחיאל משה מדימוב, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

4.הצורך בתפילה שמא נתמעטו זכויותיו מחמת חטאו:
א.אצל יעקב:
קטנתי מכל החסדים. נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת  (כ) שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא,  (ל) ויגרום לי להמסר ביד עשו (שבת לב.):(רש"י,שם) 

ב.אצל כל אדם:
וכאשר יבואו עליו צרות ומקרים שיודה עלי פשעו לה' ויחשוב כי אין זה אלא מצד חטאו ולא שיתלה אותם במקרה(רבנו בחיי, ויקרא כו,א)

5.קול התפילה העביר את הירדן:
כי במקלי עברתי- בזכות התפילה-במקלי מלשון קולי- זכיתי לעבור את הירדן (קול שמחה, רבי שמחה בונם מפרשיסחא, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)

6.תפילה על התפילה:
הצילני נא- אנא הצל את תפילתי- אין נא אלא לשון תפילה- שלא ישלוט בה עשיו הרשע (משמרת איתמר, רבי איתמר מקונסקיוולי, ע"פ חומש פניני החסידות, בראשית)
7.מבנה תפילת יעקב להצלתו מעשיו:
 

א.הגדלת זכות אבות והקטנת זכות עצמו:

אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְ-הֹ-וָ-ה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: 

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: 

ב.גוף התפילה:

הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: 

ג.טעם לתפילתו:

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב (בראשית לב,י-יג) 

8.זכות אבות בתפילה:
א.הבסיס לברכת אבות בתפילת שמונה עשרה:אלהי אבי אברהם. הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחלת י''ח ברכות:(ספורנו,שם)

ב.יעקב מסתמך על ההבטחות לאבות, ניתלה באילנות גבוהים:
אלהי אבי אברהם וגו', אתה הוא שהבטחתני בנסעי מבית אבי בזכות אבותי אלה, ואמרת כי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (לעיל כח, יג) ובזכותם אני מתפלל לפניך שתקיים לי הבטחתך, וגם בחרן הבטחתני שנית ואמרת לי שוב לארצך והוא ארץ אבותיך שאמרת. ואטיבה עמך, ואהיה עמך שאמר לו, וכבר כתבנו כי בשנות הדברים ישמור המקרא הטעמים ולא ישמור המלות:(רד"ק ,שם )

ג.זכות אבות בתפילה- להולכים בדרכי אבות:וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק (בראשית לב, י), הָא לְעֵשָׂו לֹא? אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, מִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר מִי הָיָה קָרוֹב לְדָוִד לֹא אָחָז, הוּא מַנִּיחַ לְאָחָז וְאוֹמֵר לְחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֶֹה כְּמַעֲֵיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֶֹה כְּמַעֲֵיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו.(בראשית רבא, עו,ע"א)


9.חשיבות הדיוק במילות התפילה ובמיוחד תפילה פרטית:

א.הצורך לעיתים להריך כדי לדייק בדברים:

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. מִכָּאן, מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו כָּרָאוּי. הַצִּילֵנִי נָא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הִצַּלְתַּנִי מִלָּבָן - מִיַּד אָחִי. וְאִם תֹּאמַר קְרוֹבִים אֲחֵרִים סְתָם נִקְרָאִים אַחִים - מִיַּד עֵשָׂו. מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל לְפָרֵשׁ הַדָּבָר כָּרָאוּי. וְאִם תֹּאמַר, אֲנִי לָמָּה אֶצְטָרֵךְ? כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי. כְּדֵי לְהִוָּדַע דָּבָר לְמַעְלָה וּלְפָרְשׁוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא יַסְתִּיר הַדָּבָר. (זוהר חדש בראשית קסט ע"א)

ב.הזכיר שמי הבטיחו היה ה' שם הויה:ואלהי אבי יצחק. ולהלן הוא אומר ופחד יצחק, ועוד, מהו שחזר והזכיר שם המיוחד, היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו', אלא כך אמר יעקב לפני הקב"ה, שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך,  (י) ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו, שנאמר ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו', בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך:(רש"י,שם)

10.לעיתים הצרה עצמה היא התפילה:
ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו', המפרשים מקשים אמאי לא כתיב ויתפלל יעקב, אולם כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו ואיתא בגמרא כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה, איתא בשפת אמת שכאשר נמצאים בצרה גדולה שאין יכולין לצעוק הצרה בעצמה היא לשון של תפלה, ליעקב היה אז נסיון כדאיתא בזוה"ק שנטלו ממנו כל הכחות ומפני זה אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, אף על פי כן נשארת תמיד נקודה שיכולים להאחז בה, קטונתי הוא ענין מוחין דקטנות ואיתא שסעודה שלישית בשבת היא כנגד יעקב והיא מבחינת זעיר אנפין, בני ישראל יכולים להתעלות אע"פ שיש הסתר ועל זה נאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה', ה' האומר אלי הוא שם המיוחד שם הוי' וזו הנקודה הנמצאת תמיד, היה הוה ויהיה,(אמרי אמת על התורה,פרשת וישלח)

11.תפילה בעת צרה - מדאורייתא:

כל תפילות שמתפללים כל יום- אינה אלא מדרבנן לרוב הפוסקים אבל תפילה בעת צרה- היא היא התפילה המחוייבת מדאורייתא (פניני ברינו הקהילות יעקב, רבי יעקב קנייבסקי)


12.מיד עשיו- התפלל שלא יהיה כעשיו:

מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו
יעקב אבינו ביקש בתפילתו הצילה נא מיד אחי- שלא יהרוד אותי.מ"יד עשיו"- שלא אהרוד אותו שלא יהיו לי יד עשיו (צל העדה ע"פ ומתוק האור פרשת ישלח)

חלק ב- יעקב מדייק במקום הקרבן

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר:  
וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (בראשית לג,יח-כ)

1.לב שבור הוא לב שלם:
שלם. שלם בגופו,  (מ) שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו (שבת לג:), שלא שכח תלמודו בבית לבן: (רש"י,שם)

2.מום שהוא מעלה:
שליח ציבור שיש לו מום גופני,אין זה חיסרון אלא מעלה כי "לב נשבר ונכה אלוקים לא תבזה אמנם כשיש אחר הגון וראוי כמוהו- יש מעדיפים האחר ...(תפילה כהלכתה, תקו)
יעקב מחזיר עטרת מזבח ליושנה:
ויצב- לא בנה מזבח חדש אלא הציב את המזבח שבנה כבר אברהם (ע"פ אזניים לתורה,שם)

3.לשבת במקום האב: אין לשבת במקומו על מקומו הקבוע של אב או על מקומה הקבוע ש אם בעזרת הנשים
*ואפילו שלא בנוכחותם (תפילה כהכלכתה פרק ב הלכה ד, ע"פ שו"ע יו"ד רמ וא"ח שופטים)

4.מהלכות ברכת הגומל:
ארבעה צריכים להודות, יורדי הים כשעלו ממנה, הולכי מדברות כשיגיעו לישוב, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך: וכל החיי''ם יודוך סלה. ח'בוש, י'סורים, י'ם, מ'דבר. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקסט].
...
הנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש, [שבעים ושתים דקות] בין ברכבת ובין באוטובוס וברכב פרטי, צריך לברך אחר כך ''הגומל'', לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך הגומל, שכל הדרכים בחזקת סכנה. ואם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף אם נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. [ילקו''י ברכות עמ' תקעט. ילקו''י תפלה כרך ב' תשס''ד, עמוד ג'].

(ילקוט יוסף,ריט,א-טז)


סיום: חשיבות הדיוק בתפילהיהודי אחד עלה לירושלים ברגל באמצע הדרך התעייף ולא יכול להמשיך בדרכו.הוא נעצר בצד הדרך נשא ידיו למרום וביקש מה' "יהי רצון שיזדמן לי חמור.לא חלף זמן רב והנה נעצר לידו איש הדור מראה לבוש כאחד הנכבדים היה זה שר רומאי שעשה דרכו לירושלים.זה עתה המליטה אתונו עיר קטן וכשראה את היהודי משתרך בדרכו פנה אליו וציוהו :קח את העיר הזה על גבך ושא אותו כך עד ירושלים"
האם תפילתו של אותו יהודי נענתה?לכאורה כן.הוא ביקש חמור וקיבל חמור.זו כמובן לא היתה כוונתו אך מאחר שלא פירש את תפילתו ולא ביקש חמוטר לרכב עליוהוא קיבל חמור להרכיב על גבו (ומתוק האור, ע"פ אסתר רבא, פרשה ז)

בשולי הדברים: לפעמים הכי מדוייק- לשתוק

ובלכתם על הים היה רוח סערה גדולה מאוד מאוד (שקורין אפירטינע גדולה מאוד), והייתה הספינה בסכנה גדולה. "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג" (תהלים קז כו), ולא היה עוד בלב איש מהם להינצל מן המיתה, והיו צועקים כולם אל ה'. והייתה לילה אחת כמו יום הכיפורים ממש, שהכול בוכים ומתוודים ומבקשים כפרה על נפשם, ואמרו סליחות ושאר דברי תפילות ותחנונים.

ורבנו זכרונו לברכה היה יושב ודומם. והתחילו כמה אנשים לומר לו: מפני מה הוא שותק בעת צרה כזאת? ולא השיב. אך אשת הרב דקהילת קודש חאטין שהייתה מלומדת, ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה, מפני מה הוא דומם. וכמדומה שקילל אותה, ואמר לה: הלוואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם ו"בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ" (לפי בראשית מב טו): אם אתם תשתוקו "וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם" (לפי יונה א יב) גם כן. וכן היה, ופסקו מלצעוק ושתקו. ואזי מיד כשהאיר היום "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם: וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ." (לפי תהלים קז כט-ל)

(ר' נתן מנמירוב,שבחי הר"ן עמוד מ')