חיי שרה: סודו של זמן המנחה

פתיחה: מה מיוחד בזמן המנחה שדווקא בו נענה אליהו ונענה יצחק לאלתר?

לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה (ברכות ו, ב)

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (בראשית כד,סג)


ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ... מצינו שיצחק נענה מיד (כלי יקר,שם)

הקדמה- מושגי יסוד:

מנחה גדולה- שש וחצי שעות זמניות מזריחת החמה
מנחה קטנה-תשע וחצי שעות זמניות מהזריחה
פלג המנחה- אמצע הזמן בין מנחה קטנה לשקיעת החמה, כשעה ורבע זמניות לפני השקיעה
שקיעה- זמן שקיעת החמה

חלק א: ענייני המנחה:

1.המנחה הראשונה- נדחית- אולי בגלל שלא הועלתה בזמנה(שעה במשמעות יחידת זמן):
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-הֹ-וָ-ה:וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו(בראשית ד,ג-ה)
המפתח להבנת כשלונו של קין נעוץ בביטוי "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' " (בראשית ד,ג) כפי שכבר הובא בפרשנים (אבן עזרא ורד"ק) המילה ימים   לבדה פירושה במקרא שנה ולפי זה מקץ ימים פירושו בסוף השנה. קין מביא את קרבנו בסוף השנה החקלאית .הוא אוכל במשך השנה את פירות שהוא בוחר  ומקריב את אלו שנשארו מיותרים בסוף השנה. מטבע הדברים הפירות שלא נבחרו במהלך השנה לאכילה הם הגרועים ביותר ואותם הוא נותן לקב"ה (ונהר יוצא מעדן- פסח-שבועות, ע"מ 245)

2.בניגוד למנחה הראשונה ולקרבן שעליו מתקיים "עבר זמנו בטל קרבנו" בתפילות ניתנה הזדמנות לתשלומין:
אם שכח להתפלל מנחה, ישלימנה אחר תפילת ערבית. אחר הקדיש האחרון יתפלל שוב תפילת עמידה לתשלומי מנחה.(תפילת תשלומין, הרב אליעזר מלמד)

3.כל הקרבנות נקראות מנחה- מתנה:

אל תפן אל מנחתם - ...אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפלה שיתפללו לך, כי כל הקרבנות גם התפלה יקראו מנחה בכתוב... (רמב"ן במדבר טז טו)
4.תפילת המנחה- אמצע היום:

אמרו חכמים: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה" (ברכות ו, ב). וצריך להזהיר על מנחה במיוחד, הואיל ותפילת שחרית זמנה ידוע – מיד אחר שיקום משנתו בבוקר, ותפילת ערבית אחר שיחזור לביתו. אבל בשעת המנחה פעמים רבות שאדם טרוד בעסקיו, ועליו להתגבר על טרדותיו ולייחד זמן לתפילת המנחה.

5.מדוע מנחה לא נקראת צהרית על משקל שחרית וערבית?

בתפילת מנחה אדם מקדש את חיי המעשה שלו, ולכן יש ממנה קידוש ה' מיוחד. ואולי לכן נקראת תפילה זו "מנחה", לשון נדבה ומתנה. כי בתפילת שחרית כבר קיימנו את חובתינו להודות לה' על כל הטוב שנתן לנו, ובתפילת מנחה אנו מוסיפים ומתפללים. תפילת שחרית היא על מה שה' ברוב חסדיו נתן לנו, ותפילת מנחה עולה מתוך חיי המעשה שלנו.

(פניני הלכה > > תפילה > > פרק כד - תפילת מנחה > > א – עניינה)

6.מה עדיף להתפלל- מנחה קטנה או גדולה?
תפלת מנחה תקנוה כנגד תמיד של בין הערביים, שזמנו חצי שעה אחר חצות היום. [משש שעות ומחצה מהיום, בשעות זמניות]. וכיון שבשאר ימות השנה [לבד מערב פסח] לא היו מקריבים קרבן התמיד אלא מתשע שעות ומחצה, לפיכך לכתחלה ראוי להתפלל מנחה קטנה, שהוא לאחר תשע שעות ומחצה מהיום. וכן הוא דעת הרמב''ם ומרן השלחן ערוך, דעדיף להתפלל מנחה קטנה. ולעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפלת המנחה, שלא ישהה אותה, אלא מיד כשיגיע זמנה [מנחה קטנה] יתפלל [במנין]. אולם הנוהגים להתפלל מנחה גדולה מנהגם נכון על פי ההלכה, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן מבואר בזוהר הקדוש. ועוד, שרגילים לאכול ארוחת צהרים, ואסור לאכול סעודה משהגיע זמן התפלה עד שיתפלל. ואפשר שאפילו אם הניחו שומר שיזכירם להתפלל אין זה מועיל. ולכן הרוצה לסעוד ארוחת צהרים לפני תפלת מנחה, ראוי יותר לנהוג להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל. ומטעם זה נהגו בישיבות הקדושות להתפלל בכל יום מנחה גדולה לפני ארוחת צהרים, והוא מנהג שיסודתו בהררי קודש, וכן ראוי לנהוג. ומכל מקום הנוהגים להקל לאכול ארוחת צהרים קודם תפלת מנחה, ומתפללים מנחה קטנה כדעת מרן, יש להם על מה שיסמוכו, מפני שמלבד שכן המנהג בהרבה מקומות להקל  בזה, גם מניחים שומר שיזכירם להתפלל, וגם יש להם זמן קבוע להתפלל מנחה בכל יום. אלא שעדיף יותר בכיוצא בזה להתפלל מנחה גדולה, כדי שיוכלו לאכול סעודת צהרים בהיתר אליבא דכולי עלמא. [ילקו''י הל' ברכות עמ' תרלז. הליכו''ע ח''א עמ' רנג]. 

7.מנחה- זמן הדין:

ויהי בחצי הלילה וגו', ר' חייא ור' יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה ר' חייא רוכב על החמור, א"ר יוסי נשב כאן ונתפלל, כי הגיע זמן תפלת המנחה, ולמה (צריך להיות) זהיר, משום שהיא השעה שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו, ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל. (זוהר בא צג)

8.מתי עלה בדעתו של יצחק לתקן את תפילת המנחה?

לבונה זה יצחק, ובשעה שהקריב אותו אברהם לא היה על מזבחו לבונה, ואפשר לתרץ כי לא מצינו לבונה רק בקרבן מנחה, ויצחק תיקן תפלת מנחה, ואפשר שתקנו בעת שהיה נעקד על גבי המזבח, וכן מצאתי טעם הדבר למה נקראת תפילת מנחה יותר מנחה משאר תפילות הלא כולם הם מנחה לה' יתברך, אלא הענין יצחק חשב אין עולה בלא מנחה, וחשב שלא יעלה לעולה הגונה, על כן תיקן תפילה במקום מנחה, ועל כן קוראין זו התפילה מנחה. (של"ה,מסכת פסחים מצה עשירה דרוש ה)

חלק ב: ענייני המנחה בסיפור אליעזר ויצחק:

1.מנחה בזמנה ומנחה בקצה זמנה: 
א.תפילת אליעזר -לעת ערב בזמן המנחה הדחוק  לאחר השקיעה
 וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת: וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:  וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: (בראשית כד,יב-טו)

ושהיה זה "לעת ערב שהוא עת צאת השואבות". ואמר זה, לפי שהנשים השואבות מים לא ישאבום כאשר השמש זרחה על המים, כי הם אז מתחממים מאד. גם שיהיה לנשים טורח גדול ללכת עם משא המים בהיות השמש בגבורתו. ולכן ישאבו המים, אם בבוקר קודם שהשמש יצא על הארץ, או לעת ערב אחרי שקיעתו.(
אברבנאל על בראשית - פרק כד פסוק א-יא )

ב.תפילת יצחק- תיקון תפילת מנחה- בזמנה האידאלי לפנות ערב:
וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:  וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: (בראית כד,סג-סד)

ג.גבולות זמן המנחה:
מצוה מן המובחר לכתחלה להתפלל מנחה עם החזרה מבעוד היום, קודם שקיעת השמש. ולא לאחר את תפלת מנחה עד השקיעה. וכן נראה שהיה מנהג רבינו האר''י ז''ל [להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, ולא אחר השקיעה]. ומכל מקום אם הצבור התעכבו מלהתפלל מנחה והמתינו למנין כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר השקיעה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] מהשקיעה. ומוטב להתפלל בצבור גם לאחר השקיעה, מאשר להתפלל ביחידות קודם השקיעה. שתפלה בצבור נשמעת ומתקבלת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך, מי שאינו מוצא מנין לתפלת מנחה אלא לאחר השקיעה, הנכון הוא שיתפלל עם הצבור, ולא יקדים להתפלל יחיד קודם השקיעה. והדבר ברור שאין לצבור לוותר על חזרת השליח צבור לאחר השקיעה, אלא כל עוד שהשליח צבור יכול לסיים את תפלת החזרה קודם צאת הכוכבים, יש לעשות חזרה כדין. [שם עמ' תרמ]. 
(ילקוט יוסף רלג,א-ג)

2.תפילת אליעזר ותפילת יצחק בזמן המנחה ונענות מיד:

א.אצל אליעזר עוד בטרם סיים תפילתו:
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ(בראשית כד,יט)

ב.אצל יצחק מיד בסיום תפילתו:
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ... מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה (שם ח.) ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמ"ש (בראשית כו.יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים. קל וחומר שיתן לו אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים, ומיד כאשר התפלל עליה כתיב, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד, והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו, ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה, וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה וע"כ תפלת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה, אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור. (כלי יקר,שם) 

מעלתה הגבוהה של תפילת המנחה המבטאת את ההווה- להתממש מיד, בלי עכבות של הגלות(לילה) או שלמות של הגאולה(בוקר) לכן יצחק ואליעזר נענים מיידית (ענ"ד)

3.בין מנחה לזיווג ושידוך:

א.מה עשה יצחק בבאר לח רואי?

א1.לשדך את אביו:
מבוא באר לחי רואי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (ב"ר ס, יד.):(רש"י,שם)

א2.להתפלל במקום בו נענו כבר:
בא מבא באר לחי ראי. להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה (ספורנו ,שם)

ב.על מה התפלל יצחק במנחה הראשונה שתיקן?

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב- רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) "לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מכל מקום לא מצינו שנענו מיד, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא - זו אשה (שם ח.) ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמ"ש: (בראשית כו יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים". קל וחומר שיתן לו אשה, קרקע עולם, אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים , ומיד כאשר התפלל עליה כתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד, "והנה גמלים באים" נושאים את בת זוגו, ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה, וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה וע"כ תפלת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה, אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור.(כלי יקר,שם)

ויצא יצחק לשוח. נטה מן הדרך על דעת לשפוך שיחו לפני ה' בשדה שלא יפסיקוהו עוברי דרכים אף על פי שכבר התפלל בבאר לחי ראי וקודם שהתפלל נענה על דרך מן היום אשר נתת אל לבך להתענות נשמעו דבריך: (ספורנו,שם)

ג.מנחה- זמן השידוך:מנחה הוא הזמן שבו נושקים ומשתדכים  2 ימים, האחד מסתיים והשני מתחיל, זמן של חיבור וממילא זה הזמן הראוי ביותר להתפלל על שידוך וחיבור בין איש לאישה (ענ"ד)

ד.פלג המנחה וזמן הערבית:מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י''א שעות חסר רביע
הגה:... ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה (שו"ע,אורח חיים,רלג,א)

ה.מיוחדתו של פלג המנחה:פלג המנחה הוא אם כן זמן של תפילת המנחה לרוב הדעות ומצד שני להולכים לפי שיטת ר' יהודה הוא כבר תחילת זמן תפילת ערבית, זהו אם כן הזמן היחידי ביום בו 2 תפילות מתערבבות זו בזו- מנחה של יום האתמול וערבית של יום המחרת, בנקודת החיבור בין 2 הימים יש זמן שיכולים להיות שייכים בו 2 זמני תפילות של 2 ימים שונים (ענ"ד)

4.מנחה - זמן הצמיחה וההתעלות:
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {בראשית כד-סג} ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר {תהילים קב-א} תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו (ברכות כו,ע"ב)

שיחה, תקרא התפילה בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים על שם הפרחת הנפש בכוחות חדשים, המסתעפים באופן טבעי ע"ג רגשות הנפש בעבודה שבלב. וזה המעמד ראוי ביותר לעת מנחת הערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו הטרדות הזמניות, אז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי קודש הטבעיים האצורים בתוכה לדבקה באלקים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה (עין אי"ה, ברכות, פרק רביעי)

5.אברהם-ראיה- שחרית, יצחק-ריח(ריח בני כריח השדה)- מנחה, יעקב -ערבית- שמע ישראל:
א.שמ"ע- בכנגד 3 חושים: וג' תפלות הן, אחת (של שחרית), תלויה בראיה, והשניה (של מנחה), היא בריח, והשלישית (של מעריב תלויה) בשמיעה.  (זוהר יתרו קמו)

ב.בחטא הקדמון שותפו 3 החושים כנגד 3 התפילות שמתקנות אותו:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:(בראשית ג,ו-ט)

סיכום: מנחה- זמן המכשולים
שחרית- כנגד הגאולה
ערבית- כנגד הגלות
מנחה- ההווה, ההמתנה בין הגלות לגאולה

למה אליהו נענה דווקא בתפילת המנחה?

אכן עניינה של תפילת המנחה לקדש את עבודת יומו של האדם, אל מול כל המכשולים והקשיים, המשטינים והמקטרגים. ולכן דווקא על ידי תפילת המנחה נענה אליהו במלחמתו בעובדי הבעל.

(פניני הלכה > > תפילה > > פרק כד - תפילת מנחה > > א – עניינה)

סיום: תפילת מנחה וחטא אדם הראשון

עומק חשיבותה של תפילת המנחה - זהו זמן החטא של אדם וחווה - בשעה העשירית:

אבודרהם (בהגהות על הגמרא) תירץ שאדם נברא בשעה עשירית ביום ואז חטא. וכך כתוב “וישמעו את קול ה’ אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו” (בראשית ג,ח) ואונקלוס תירגם לרוח היום = למנח יומא. כלומר זמן שהשמש הולך למנוחתו למערב. ולכן נקראת תפילת מנחה (אשל אברהם , סימן  רלב).

אדם הראשון התפלל לתת 70 שנה לדוד המלך ולהקל את גזר דינו על החטא שחטא במנחה- ועשה זאת בתפילת מנחה:כי אמנם אדם הראשון שייר משלו שבעים שנה לדוד בשעה שבקש רחמים על עצמו שלא יתקיים עליו גזר דינו ביום החטא ממש אלא ביומו של הקב"ה, בכדי שיוכל לעשות תשובה וקבל עליו תענית כל ימיו שהיינו תת"קל שנה כמנין תענית, והיה זה באותו היום בשעת המנחה, דכתיב בה "תכון תפלתי קטרת לפניך" ראשי תיבות תת"קל סופי תיבות נית"ך, שגזר על עצמו התכת דמו בתענית... וכתיב משאת כפי מנחת ערב שהיא היתה תפלה ראשונה לבאי עולם, על כן הזהירו רבותינו על תפלת המנחה ביותר... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד פרק ג)

זמן המנחה- זמן החטא הראשון אותו קין לא הצליח לתקן במנחתו ואותו עלינו לתקן בכל יום מחדש: 

 דווקא בתפילת מנחה העדיפות היא לדחותה מנחה קטנה כדי לתקן את זמנו של החטא הקדמון של אדם וחווה  (שלא כמו בשחרית עדיף ותיקין וערבית עדיף מיד בצאת הכוכבים).

קין ביקש לתקן את חטא עץ הדעת שבו לקח האדם ממה שלא היה שייך לו ע"פ ה' ולכן הביא מנחה משלו אך חטא שהביא אותה בעצבות, שלא מהמובחר ובאיחור, אדם חטא שהקדים את זמנו וקין שאיחר את זמנו. שניהם חטאו בתזמון. המנחה תובעת  את התיזמון המדוייק ולכן עיכוב של תפילת המנחה הוא פיספוס בבחינת "עבר זמנו בטל קרבנו" אף על פי שהלכתית ניתן לתקן.
(ענ"ד)






























______________________________________________________________________________________

ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך וגו' ויאמר העבד הוא אדוני. (כד, סה) ויש לדקדק איך אמר אליעזר "הוא אדוני", הלא אברהם היה אדונו ויצחק היה רק בן אדונו ויובן בהקדם דברי המדרש (בר"ר ס, טו): "אמר רב הונא, צפת (- ראתה, רבקה) שידו שטוחה בתפלה, אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו. ר' חייא אמר, ראתה אותו הדור ותוהה מפניו". וי"ל דמר אמר חדא ומר אחר חדא, ולא בא ר' חייא אלא לפרש את דברי רב הונא. דהנה, כ"ק א"א ז"ל (מרן מהרי"ד זי"ע) אמר לפרש את דברי רב הונא, דלכאורה צ"ב איך ידעה ע"י שראתה ידו שטוחה בתפלה שאדם גדול הוא. אלא, דאיתא בגמרא (ברכות לד:) "אמר רב כהנא, חציף עלי מאן דמצלי בבקתא", ופירש רש"י: "דמצלי בבקתא – בבקעה, כשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר". והקשו שם התוס': וא"ת, הכתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה" ודרשינן (שם כו:) שתיקן תפילת מנחה. וקשה היאך התפלל בזה המקום שאין בו מחיצות (עיי"ש תירוצם). וי"ל דשאני יצחק אבינו, שמדתו היתה 'פחד יצחק' (בראשית לא, מב), ולכן רשאי היה להתפלל אף במקום פרוץ, כי אימת המלך חלה עליו בכל מקום. וזוהי כוונת רב הונא, שכאשר ראתה ידו שטוחה בתפלה, אע"פ שזה היה בשדה שהוא מקום פרוץ בלא מחיצות, "אמרה ודאי אדם גדול הוא", ששורה עליו יראה גדולה כל כך עד שיכול להתפלל אפילו במקום שאין בו מחיצות, עכ"ד. ברם עדיין צ"ב בדברי רב הונא: "אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו" למה שאלה עליו, וכי מאי נפק"מ מי הוא? וי"ל דר' חייא בא ליישב תמיהה זו, ואמר:"ראתה אותו הדור ותוהא מפניו". דהנה כתיב: "אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (להלן כה, יט), ופירש"י: "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק". וידוע כי מדתו של אברהם היתה מדת החסד. והנה, רבקה אמנו, בגודל קדושתה הכירה על צורת קלסתר פניו של יצחק שדרכו במדת החסד, שהרי היתה לו צורת פניו של אברהם אע"ה, וראתה ג"כ שמתפלל בשדה בלי מחיצות, מה שמורה על מדת היראה, וזה הוי כתרתי דסתרי. וזוהי כוונת ר' חייא: "ראתה אותו הדור" שפניו מורה שאין מדתו יראה כי אם חסד "ותוהא מפניו" דייקא, שתמהה ממראה פניו שמורה שמדתו חסד, ואילו ממה שידו שטוחה בתפלה בשדה בלי מחיצות, מוכח שמדתו פחד יצחק. לפיכך: "ותאמר אל העבד מי האיש הלזה" שקלסתר פניו מורה על מדת החסד "ההולך בשדה", וכיוון שמתפלל בשדה מוכח שמדתו היא היראה. "ויאמר העבד הוא אדוני" לעולם מדתו פחד יצחק, יראה, ולכן מתפלל בשדה בלי מחיצות, ומה שמראה פניו מורה שמדתו חסד, 'הוא אדוני', מפני שקלסתר פניו הוא ממש פני אדוני אברהם שמדתו חסד, ולהיות שצר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם נראה כאילו מדתו חסד, אבל באמת מדתו היא פחד יצחק ולכן מתפלל בשדה בלי מחיצות. הגה"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע) 

ויגש אברהם - ...והודיע הכתוב כל זה ללמדנו שאין לאדם להתפלל על איזה דבר רק בתוך תפלה קבועה שאז הוא עת רצון... ומשם הכי לא הקדים אברהם כאן שבח לתפלה כדין, היינו משום שהיה בתוך תפלה קבועה שיש בו שבח... ומכל מקום לא עמד לבקש עד שגמר הלויה ועמד בתפלת מנחה אז, ואברהם עודנו עומד ומתפלל ויגש לצורך השעה... (העמק דבר, שם יח כג הרחב דבר, וראה שם עוד)

ה' אלקי - הקדים שבח לבקשה כדין, והא שלא התפלל תפלה קבועה וכמו שכתבנו לעיל י"ח כ"ב, חדא שעדיין לא נתקן תפלת המנחה עד שבא יצחק, ואברהם היה נוהג להתפלל בלי תקנה. ותו שהיה במקום רבים, ואיתא בברכות ספ"ה חצוף עלי מאן דצלי בבקעא. (העמק דבר, שם כד יב)

ויהי בעלות המנחה (מ"א י"ח) זש"ה (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. אין לך חביבה יותר מתפלת מנחה, וכן את מוצא בדניאל שעשה אחד ועשרים יום מתפלל, ולא נענה אלא בתפילת מנחה, שכן הוא אומר (דניאל ט') ועוד אני מדבר בתפילה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי בעת מנחת ערב וגו'. כיון שראה יצחק שכך חביבה היא תפלת מנחה לא יצא אלא בה, שנאמר (בראשית כ"ד) ויצא יצחק וגו'. אף דוד כן ביקש, שנאמר תכון תפלתי וגו' משאת כפי מנחת ערב. לפיכך כשראה אליהו שכך היא חביבה תפלת מנחה לא התפלל אלא בה, שנאמר (מ"א י"ח) ויהי בעלות המנחה.

דבר אחר ויהי בעלות המנחה, אמר דוד (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' וגו', לכל דבר נתן הקב"ה זמן ועת חוץ מן תפלה, אימתי שיתפלל נענה, שנאמר (קהלת ט') כי לכל חפץ יש עת ומשפט, למה שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מתפלל ונענה היה מניח כל הימים ולא היה מתפלל אלא באותו יום, אמר הקב"ה לפיכך איני מודיע לך אימתי את נענה כדי שתהא מתפלל בכל שעה, שנאמר (תהלים ס"ב) בטחו בו בכל עת וגו', שאפילו אבות העולם את מוצא שפעמים נענו ופעמים לא נענו. משה גדול העולם התפלל ונענה, שנאמר ויעש ה' כדבר משה, וכן בכל מקום (במדבר י"ד) סלחתי כדבריך, ובא לו שעה ולא נענה, שנאמר (דברים ג') ויתעבר ה' בי וגו'... (אגדת בראשית פרק עו, וראה שם עוד)

מאיכן למדו ג' תפילות, רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות, בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה... (ירושלמי ברכות  א ב, וראה שם עוד)