ויצא: ערבית- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר

פתיחה: מאי הנפקא מינה לגבי מי תיקן את התפילות - אבות או קרבנות:

רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום 
רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום.....
אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן 

(ברכות כו,ע"ב)

הקדמה- תפילת ערבית, הלילה- מייצג את תקופת הגלות בהיסטוריה:

ערבית- כנגד הגלות(חושך והסתתרות ה' בגלות)
שחרית- כנגד הגאולה(איילת השחר)
מנחה- ההווה, ההמתנה בין הגלות לגאולה

...והנה בגלות, הדומה לערב, עיקר פעולתנו היא רק בנוגע לעצמנו, כדי לעמוד בפני הגלים העוברים עלינו בעז שם ד'. ע"כ בלילה שייך אמונה, מי שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח. כי לעצמינו די לנו האמונה וקבלת אמת מאבותינו, שראו עין בעין אור ד' וכבודו. אמנם בעת הגאולה שתרום קרן ישראל, אז ממילא תבא שעת הפעולה של ק"ש דשחרית, אהבה רבה, שכל העמים יאמרו שאור ישראל יהי' לאור עולם...(עין אי"ה,ברכות,א)

חלק א: תפילת ערבית- התיקון של יעקב

1.הסולם כתפילה:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,יב)

מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה-הסולם רומז על התפילה שאם כי בני אדם מזלזלים בה- מוצב ארצה- הרי היא עומדת ברומו של עולם- וראשו מגיע השמיימה (רבי יחיאל מיכל מגלינא,קב ונקי, ע"פ חומש פניני חסידות בראשית)

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא(בראשית כח,יא)

2.פגיעה היא אחד מלשונות התפילה: 
יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {ירמיה ז-טז} ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ברכות כו,ע"ב) 

3.לשון פגישה אצל יעקב בגלל קפיצת הדרך:
ויפגע. כמו (ט) ופגע ביריחו (יהושע טז, ז.), ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה, (י) כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך (כ) שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא:):(רש"י,שם)

בכל תפילה יש מרכיב של קפיצת הדרך שכן התפילה קופצת ועולה השמיימה אל כסא הכבוד (ענ"ד)

4.יעקב מייסד את מצוות עלייה לרגל 3 פעמים :
ויפגע במקום. ג''פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא (בעל הטורים ,שם)

5.יעקב מגיע אל בית הכנסת הגדול של ההוויה- הר המוריה:
ויפגע במקום. לא הזכיר הכתוב באיזה מקום, (ח) אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה, שנאמר בו וירא את המקום מרחוק:

6.רמז לדעה שתפילת ערבית אפשר לקרותה מפלג המנחה ועוד לפני השקיעה:

 ויפגע במקום. לשון תפלה וזו תפלת ערבית טרם בא השמש שהרי כתיב ויפגע במקום והדר כי בא השמש אמנם לפי השטה דברכות משמע דזמן ק"ש דערבית לא הוי עד צאת הכוכבים: (דעת זקנים,שם) 

7.הנהגת האר"י לגבי תפילת ערבית:
כתבו בשם האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ואפי' היה ע"ש עכ"ז לא הניח לאומרה בקול רם אלא היה אומרה בלחש ואח"כ בקול ע"ש ועוד כתבו בשמו בענין ג' משמרות כו' דיש להתפלל כל הג' תפלות בפת שהוא קרוב יותר ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אחר צאת הכוכבים וכתב בשלמי צבור שכן הוא בפירוש בזוהר חדש פ' בראשית ובשאר מקומות בזוהר וא"כ איך היה עושה תרי קולי דסתרי אהדדי וצ"ל דסמך על ר"ת דבתפלה הקילו והיה קורא ק"ש (ספר שערי תשובה - סימן רלה )

סיכום: להלכה- תפילת ערבית זמנה הראוי-  לאחר צאת הכוכבים:

לכתחלה מצוה מן המובחר להתפלל ערבית ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, ומכל מקום כבר נהגו אצלינו להקל להתפלל ערבית קודם השקיעה [אחר פלג המנחה, שהוא שעה ורבע בשעות זמניות מצאת הכוכבים]. ואף מתפללים מנחה סמוך לשקיעה, וסומכים תפלת מנחה לערבית. וצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים. [ויש שלא נהגו לחזור ולקרוא קריאת שמע, אם התפללו ערבית בבין השמשות, משום ספק ספיקא, שמא הלכה כרבי יהודה דמפלג המנחה הוי זמן קריאת שמע של ערבית, ושמא בין השמשות לילה. וראה בפתח הדביר סימן רלה. ומ''ש מרן בסימן רלה שיחזור לקרוא ק''ש בצאה''כ, לכתחלה קאמר]. ומיהו נכון מאד לקיים שיעורי תורה בין מנחה לערבית, ולהתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, שמצוה גוררת מצוה. ויש נוהגים שלא להתפלל ערבית מבעוד יום, ביום שהתפללו בו מנחה אחר פלג המנחה (שעה ורבע קודם צאת הכוכבים), שלא לעשות תרתי דסתרי ביום אחד. וגם בזה כבר נהגו להקל, ויש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תרנ].
(קיצור ילקוט יוסף,סימן רלה,סעיף א)

חלק ב: מדוע אין תפילת חזרה בערבית?

אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְאֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם לְאַחַר עַרְבִית.(שו"ע,או"ח,רלז,א) 

1.מפני המזיקין:

ומשום דאקבע הלכה דתפלת ערבית רשות... מי שרוצה לילך - ילך, שמוציאין עצמן מתפילת ערבית באותם הפסוקים שבברוך ה' לעולם, שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפלה, הואיל ואינה חובה...וכל זה תקנו להקל מעליהם, כדי שלא יתאחרו בלילה בבית הכנסת מפני המזיקין, מפני שבתי כנסיותיהם רחוקים מן היישוב  (אורחות חיים, דין תפילת ערבית סימן ג'.)

יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ (בנוסח הספרדים נוסף: מַלְכֵּנוּ)
בְּאֱמֶת בֶּאֱמוֹר לְצִיוֹן מָלַךְ אֱלֹהַיִךְ.
ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד.
כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו

2.כנגד הגלות- רמז שלא תהיה חזרה לגלות:

הלילה -וממילא תפילת ערבית  סמל לגלות :
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)

ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : (רש"י,שם)

ומשום זה (כתוב) ויפגע במקום, שאין פגיעה אלא פיוס (והתרצות), כמו אל תפגעי בי, כנסת ישראל פייסה (את ז"א) שלא יזוז ממנה, כי הקב"ה (ז"א) הוא מקומו של עולם, מהו עולם, זו היא השכינה, כי תרגום עולם הוא עלמא, שהוא לשון עולמא, כש"א העלמה, דהיינו מלכות שהיא עלמה, ומה כתוב בו, וילן שם, (שז"א) נתפייס עמה ללון שם בגלות עם השכינה, ואם תאמר (אשר ויפגע במקום פירושו) שיעקב פייס את המלכות), יפה הוא, (אבל יש לפרש גם כן, שהמלכות פייסא את יעקב שהוא ז"א שלא יזוז ממנה בגלות כנ"ל). ומשום שהיא בכל לילה, שהיא בחינת גלות, ברשות בעלה, העמידו תפלת ערבית רשות, (שתפלה היא מלכות ערבית היא גלות, שגם אז, המלכות ברשות בעלה). ופירוש אחר על (תפלת ערבית רשות, דהיינו המפרש כפשוטו שאין חובה להתפלל), הוא תבן למאכל בהמות חומריים, בקל וחומר (דהיינו קל להבין למי שהוא חומר גשמי ולא לבעל שכל)... (זוהר, פנחס רע"מ תקסב)

3.משום שממילא ערבית ביסודה נקבעה כתפילת רשות(אע"פ שקיבלוה בדיעבד כחובה):

בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר (תהילים עח-לח) 'וְהוּא רַחוּם' כוּ' בָּרְכוּ אֶת יְיָ' הַמְבֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין בָּרוּךְ יְיָ' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ הַכּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ. וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין. וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: (יד החזקה,ספר אהבה, הלכות תפילה,פרק ט,הלכה ט)

4.תפילת ערבית אינה כנגד קרבן המייצג את חזרת הש"ץ אלא רק כנגד יעקב(תפילת היחיד):

שתי מסורות רוחניות נבדלות מהתהלכות במקרא. האחת היא זו של האבות והנביאים...הם התפללו ע"פ הצורך. תפילה אחת שלהם לא דמתה לחברתה...
המסורת השניה היא זו של הכהן...עבודה זו התנהלה ע"פ כללים מדוקדקים וקבועים...
זהו איפה עומק מחלוקת התנאים על מקור התפילה: לאיזו משתי המסורות היא שייכת? לאבות או לכהנים?האם התפילה היא שיח לב היחיד או פולחן לאומי קולקטיבי?
למעשה שתי התשובות התקבלו. זהו למעשה ההסבר לכפילות תפילת הלחש וחזרת הש"ץ:הראשונה היא תפילת היחיד והשני תפילת הקהילה. תפילת הלחש באה מעולמם של אברהם יצחק יעקב רחל וחנה. היא פרטית ואפשר להוסיף לה בקשות אישיות. לא כן חזרת הש"ץ הפומבית המשותפת והקשיחה.ראיה לכך היא היעדר חזרת הש"ץ מתפילת ערבית שאינה באה כנגד קרבן תמיד (שיג ושיח בראשית-שמות, הרב יונתן זקס, ע"מ 56-57)

חלק ג: תפילת ערבית- חובה או רשות?

1.רשות- כנגד אבות- יעקב תיקן אותה כשהיה בדרך :
א.פטור כי היה בדרך:
ויפגע במקום - בענין שאמרו תפלות אבות תקנום לפיכך ערבית רשות, שיעקב בא בדרך ואי אפשר לכוון ומדינא היה פטור, ולכך נקבעה רשות אף לדורות... (בראשית כח יא, תורה תמימה,שם)

ב.תוקנה כביכול במקרה: דוק היטב, אברהם "השכים" , יצחק "יצא" ביעקב שלטה כעין מקריות "ויפגע" כאן רמוזה ה"רשות"(מקור חיים השלם,חלק א, ע"מ 343)


2.כנגד קרבנות- הקרבן לא נפסל אם לא יעלו את האיברים והפדרים:

ערבית נתקנה כנגד העלאת איברים ופדרים על גבי המזבח, שאף שמצווה להעלותם, מכל מקום אם לא העלום – הקרבן לא נפסל. לפיכך תפילת ערבית רשות. כלומר, מי שהיה מעוניין לעסוק במצווה אחרת, או שכבר עלה על מיטתו לישון, או מכל סיבה אחרת היה קשה לו להתפלל ערבית – לא היה צריך להתפלל ערבית.

אמנם במשך הדורות נהגו כל הגברים להתפלל ערבית, עד שבתקופת הראשונים כבר קבעוה חובה. ואע"פ כן אין אומרים בה חזרת הש"ץ, שהואיל ומעיקרה היא רשות, לא תקנו לה חזרת הש"ץ שנועדה להוציא את עמי הארץ ידי חובתם (שו"ע רלז, א). (פניני הלכה > > תפילת נשים > > י"ח - מנחה וערבית > > ג – תפילת ערבית)

3.הלילה אינה מציאות עצמאית אלא העדר המציאות(האור):

אבל תפלת ערבית רשות מפני כי התפלה הזאת אינה מצד המציאות שהכל נמצא מאתו והמציאות שב אליו, אבל קרבן אברים ופדרים אינו רק מצד שאין זולתו יתברך, ולפיכך התפלה הזאת כנגד אברים ופדרים שלא נתאכלו על המזבח והעבודה הזאת הוא בלילה שהוא חושך לא נחשב מציאות רק היום נחשב מציאות, ולפיכך התפלה שהיא מצד שהמציאות שב אליו ית' ראוי שתהיה ביום, אבל התפלה שהיא מצד שאין זולתו יתברך ואין זה מצד המציאות לכך היא בלילה, ותפלת שחרית ותפלת מנחה הם כנגד הקרבן שהוא ביום כאשר הקרבן הוא בצורתו כי הצורה היא המציאות ושוחטין הקרבן כאשר הוא בצורתו, וזה כי העולם הזה (מצד) עם מציאות צורתו נתלה בו יתברך, אבל תפלת ערבית אינו רק פדרים ואימורים שלא נתעכלו ואין בהם צורה רק שיהיה הכל עולה אל השם יתברך ולא נשאר דבר עד שאין זולתו. ומפני כי התפלה הזאת אינה מצד הנמצא שהוא נמצא בפעל היא רשות, ולפיכך תקנו שלש תפלות נגד ההקרבה אליו יתברך, כי התפלה גם כן שהיא תולה בעלתו ובזה הוא מתקרב אל השם יתברך בתפלתו שהוא מתפלל. 
(ספר נתיבות עולם א - נתיב העבודה - פרק ג ) 

4.המחלוקת הגדולה בין רבן גמליאל לרבי יהושע - האם תפילת ערבית רשות או חובה:

תפילת ערבית- רשות או חובה? ת''ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א''ל תפלת ערבית רשות או חובה אמר ליה רשות בא לפני רבן גמליאל א''ל תפלת ערבית רשות או חובה א''ל חובה א''ל והלא ר' יהושע אמר לי רשות א''ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה א''ל רבן גמליאל חובה אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה אמר ליה ר' יהושע לאו א''ל והלא משמך אמרו לי רשות אמר ליה יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בר''ה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה הכא נמי צעריה תא ונעבריה מאן נוקים ליה נוקמיה לרבי יהושע בעל מעשה הוא נוקמיה לר' עקיבא דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות אלא נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא אמר להו איזיל ואימליך באינשי ביתי אזל ואמליך בדביתהו אמרה ליה

דלמא מעברין לך אמר לה [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אמרה ליה לית לך חיורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה

(ברכות כז, ע"ב,-כח ע"א)

5. סברות החולקים:

א.סברת ר' יהושוע-כשם שלקרבן אין קבע ואינו פוסל כך התפילה אינה חובה אלא רשות:

ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה (ברכות כו,ע"ב) 

ב.סברת רבן גמליאל- כדעת רבי יהודה שמתפללים ערבית מבעוד יום וממילא יש לה עוד שייכות לקרבן החובה של מנחה :

יעקב תקן תפלת ערבית. תימה דאמר בפרק גיד הנשה (חולין ד' צא:) וילך חרנה כי מטי לחרן בעי למיהדר אמר אפשר שעברתי במקום וכו' אלמא דהתם מוכח דהתפלל ערבית ביום מאחר שהתפלל כבר והוה דעתיה למהדר וקשה למתניתין דפרק קמא דקאמר שאינו זמן תפלה עד צאת הכוכבים ולפי מה שפירשנו דקי''ל כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת(תוספות ברכות כו,ע"ב)

סיכום: להלכה נפסקה כרשות אבל קיבלוה עליהם כחובה ולכן חובה
וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁהֲרֵי אֵיבְרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כָּל הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו-ב) 'הִיא הָעלָה' וְגוֹ', כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נה-יח) 'עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי'. וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית [ג] חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת [ד] חוֹבָה: (ספר אהבה, הלכות תפילה א,ו) 

יתכן שתפילת ערבית נקבעה כרשות בתחילה בשל הקבלתה לגלות שהיא זמן העדר ההתגלות ה' לכאורה (הסתר אסתיר פני ביום ההוא) אבל כבר בלב זמן הגלות, בתקופת הראשונים,  קיבלוה כחובה כדי לומר  שכבר בתוך הגלות וההסתרה רואים את נוכחות ה' (ענ"ד)

חלק ד: טעמים בתוכן של תפילת ערבית

1.לפני ערבית: והוא רחום
א.למה אומרים והוא רחום בתחילת תפילת ערבית של יום חול?

א1.כנגד 3 מלאכי חבלה שבגיהנם:
ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון, על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם, על ידי המשחיתים, שהם משחית אף וחימה וכולם נכללים בהאי דוהוא רחום, משחית, הדא הוא דכתיב ולא ישחית, אף, דכתיב והרבה להשיב אפו, חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו.
(זוהר חדש רות קצח)

א2.כנגד הקרבן שאין בערבית:
מאחר שבשחרית ובמנחה יש קרבנות תמידין שהן מכפרין, אבל ערבית שאין בה קרבן לכפר, תיקנו לומר "והוא רחום יכפר". (ע"פ בעל הרקח)

ב.מדוע אין אומרים בערבית של שבת?

ואף על פי שהיא רשות, תפלה זו היא להגן עלינו מן פחד בלילות מן פחד של כמה מיני גיהנם, כי בשעה ההיא מענישים הרשעים כפלים מביום, ומשום זה מקדימים ישראל לומר והוא רחום, שהוא מפחד הגיהנם, ובשבת שאינו נמצא הפחד של דין הגיהנם ולא דין אחר אסור להעיר אותו, (דהיינו לומר והוא רחום), כי נראה שאין רשות לשבת להעביר הדין מן העולם (עד שצריכים לומר והוא רחום) (זוהר מתורגם,תרומה סט)

2."והסר שטן מלפנינו ומאחורינו"- להיזהר גם ממה שלא רואים והלילה הוא סמל לזמן ההסתרה:

יש צרה שהאדם רואה אותה ומפחד מהסכנה העומדת נגד עינו ויש צרה שהאדם לא רואה ואף לא יודע כלום ממנה והקב"ה שומרו מזה וזהו מאחרינו - מה שאינו רואה (רבי ראובן מלמבד מפוניביז', תפילת חנה)

3.מדוע אומרים קדיש לפני תפילת עמידה של ערבית?
כיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו האחרונים שאחר שאמר שומר את עמו ישראל לעד שאומר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקדיש כלומר אסתיים תפלה הרוצה לצאת יצא  (טור אורח חיים סימן רלו )

4.יראו עיננו- לפני תפילת שמונה עשרה בערבית:

אֵין לְסַפֵּר בֵּין גְּאֻלָּה דְּעַרְבִית לַתְּפִלָּה, וְאַף הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר י''ח פְּסוּקִים וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ, אֵין לְהַפְסִיק בֵּין יִרְאוּ עֵינֵינוּ לַתְּפִלָּה; וּמִיהוּ מַה שֶּׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין קַדִּישׁ לִתְפִלַּת עַרְבִית לָא הָוֵי הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה; וְכֵן יָכוֹל לוֹמַר: בָּרְכוּ, לְהוֹצִיא מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע, וְלָא הָוֵי הֶפְסֵק. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס''ט. רָאִיתִי מְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים הַי''ח פְּסוּקִים שֶׁל בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכו' (תְּהִלִּים פט, נג) וּמִנְהָג יָפֶה הוּא כִּי נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם תְּפִלַּת י''ח, וְעַל כֵּן רָאוּי (ב) לַעֲמֹד בָּהֶן כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה.

(שו"ע,או"ח,רלו,ב)

5.אין חובה לסמוך גאולה לתפילה בערבית כמו בשחרית:

א.בערבית- עדיפה תפילה בציבור  מהסמכת גאולה לתפילה:
מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וְרוֹצִים לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה, יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע  עִם בִּרְכוֹתֶיהָ.
(שו"ע,או"ח,רלו,ג)

ב.בתפילת שחרית המאחר חייב להתפלל לפחות ברכת יוצר וקריאת שמע לפני שיתחיל שמונה עשרה:
...וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם (שו"ע,או"ח פרק נב,א)

ויתפלל עמהם - אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]: (משנה ברורה סימן נב סעיף ז )

סיום: יש מאין ויש לאין- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר- מלחמת החושך והאור:

יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.(מאמר קרבן - קירבה אל ה' לפרשת ויקרא/הרב אורי שרקי )

דע מאין באת- תפילות כנגד האבות(יש מאין- מהעולם העליון)
ולאן אתה הולך- תפילה כנגד הקרבנות(יש לאין- בעולם הזה)

העולם נברא יש מאין ולכן תפילת ערבית (האין) היא הפותחת את היום כדי ללמדנו שהעולם נברא ואינו קיים וכדי שנפנים עיקרון זה. 
בקרבנות לעומת זה (כפי שמסביר הרב שרקי) המציאות היא שהם מוקרבים ומתים כלומר הולכים מהיש אל האין ולא להיפך, וזהו יסוד המחלוקת אם האבות תיקנו את התפילות (ואז אנחנו מדגישים את בריאת היש מהאין ) או כנגד הקרבנות שמייצגים את המציאות   שבה בעולם הזה היש הולך אל האין (ענ"ד)

בשולי הדברים: פיוט לאומרו לפני תפילת ערבית

לְעֵת עֶרֶב בִּשְׁעַת הַמַּעֲרִיב

הִזְהֲרוּ לִפְקֹחַ עֵינְכֶם

לְבִלְתִּי לֶכֶת לְבָתֵּיכֶם

וּלְהַתְחִיל בְּשׁוּם עֶסֵק מִצְרָכֵיכֶם

עַד אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ פְּעַמֵיכֶם

לְבֵיִת ה' אלוקיכם

לוֹמַר שָׁם תְּפִלַּתְכֶם

בִּתְפִלַּת עַרְבִית בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים

וְלְבַרֶךְ בִּרְכַּת הַמַּעֲרִיב עֲרֵבִים

(שו"ע או"ח סִמֵּן רליה רלו וּבָאֵר הֵיטֵב שָׁם)

וְלִקְרוֹת אֶת שְׁמַע וְהֵמָה בַּכְּתוּבִים

שָׁלוֹשׁ פרשיות בְּטַעֲמָם ודקדוקם לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים

מִלָּה בַּמִּלָּה וְלָתֵת ריווח בֵּין הַדְּבֵקִים

שֶׁזּוֹכֶה וְנִצַּל מִכַּמָּה מעיקים

וּמְצַנְּנִים לוֹ גיהנם וּבוֹ הַמְּקַטְרְגִים אֵינָם נִדְבָּקִים
(שו"ע או"ח סימן סב ומפרשיו שם)

וְלֹא תִּהְיוּ כִּמְדַלְּגִים עַל הֶהָרִים

כְּאֵין מֵבִין כפוחזים וְרֵיקִים

רַק שְׂפָתַיִם נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשְׁמַע אַחַת בָּאַחַת נִגָּשִׁים וְנִדְחָקִים

וְכָּוַנָה רצויה בְּלִי שׁוּם פְּנִיה

כִּי הִיא מִצְוָה רָבָה

וּכְבָר כָּתְבוּ הֵם זַ"ל האידנא הִיא חוֹבָה

(צו לצו מהרב סמחון חלוואה ע"ה, מתוך סידור קורן אבותנו, ע"מ 259)

























_________________________________________________________________________

http://asif.co.il/?wpfb_dl=1846

מתוק מדבש על התפילה:
http://docs.wixstatic.com/ugd/93e45b_c2b79003be3f4ddcac75f3f11de3cc81.pdf



אבות או קרבנות?
http://www.daat.ac.il/daat/tfila/al-hatfila/tfilat.htm