פתיחה: מדוע לא ציינה התורה את עובדת היות רבקה עקרה לפני שהתפלל עליה יצחק?
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (בראשית יא,ל)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)
הקדמה: סיבת העקרות
1.מדוע נתעקרו האימהות?
וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ (בראשית רבא,מה,ד)
2.מדוע נתעקרה רבקה?
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וגו' וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין אֶלָּא בַּפֶּה. (בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב כט, יג): בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, בִּרְכַּת אֹבֵד זֶה לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב. אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו (בראשית לו, טו): אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף קְנַז. מִיַּעֲקֹב רְבָבָה, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָמְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ס,יג)
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (בראשית יא,ל)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)
הקדמה: סיבת העקרות
1.מדוע נתעקרו האימהות?
וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ (בראשית רבא,מה,ד)
2.מדוע נתעקרה רבקה?
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וגו' וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין אֶלָּא בַּפֶּה. (בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב כט, יג): בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, בִּרְכַּת אֹבֵד זֶה לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב. אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו (בראשית לו, טו): אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף קְנַז. מִיַּעֲקֹב רְבָבָה, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָמְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ס,יג)
חלק א- תפילה לבנים ולבנים עובדי ה':
1.עתירה- אחד מלשונות התפילה:
ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם. נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין?שמות לב ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': (ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו)
1.עתירה- אחד מלשונות התפילה:
ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם. נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין?שמות לב ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': (ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו)
2.עתר- תפילה שהמפכת כקלשון:
א.הצדיק מעתר והפך מרגזנות לרחמנות:א''ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א''ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב''ה ממדת רגזנות למדת רחמנות
(יבמות סד ע"א)
ב.הצדיק הופך "רוגז" בתוספת "לב" ומביא ל"רחם":
מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. נ"ל בס"ד, מספר רחם יתר על מספר רוגז, כמספר לב, שאם תניח מספר לב על מספר רוגז, יהיה מספר רחם. ולכן תפילת צדיקים היוצאה מן הלב, יש בה כח להוסיף מספר לב על רוגז, ויהיה מספר רחם, מה שאין כן הרשעים אף על פי שהם מתפללין בשפה כמו נוסח הצדיקים, הנה הם חסירים לב, ולכן מבקשים ברוגז רחם תזכור, שיהיה נוסף על רוגז מספר לב ויהיה רחם. ובזה יובן הפסוק בתוכחה [דברים כ"ח ס"ה] ונתן לך שם לב רגז, והיינו כי ע"י העונות מפרידים מספר לב מן רחם, ויהיה המספר לב רגז. וז"ש [ישעיה נ"ז א'] הצדיק אבד ואין איש שם על לב, להוסיפו על רוגז להיות רחם, וז"ש במשלי [י' י"ג] ושבט לגו חסר לב, כי היסורין באין ע"י הרוגז, שלא נוסף לב כדי שיתהפך לרחם. ובזה יובן בס"ד ושמת שמו אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, והיינו אברהם גימטריא רחם, מפני כי מצאת את לבבו נאמן, ועל ידי כך היה לו כח להוסיף לב על רוגז לעשותו רחם, ועל שם זה נקרא אברהם, שהוא מספר רחם: (ספר בניהו בן יהוידע על יבמות דף סד/א )
3.יצחק מרבה להתפלל להסרת עקרותה של רבקה:
וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ: (אונקלוס,שם)
ויעתר. הרבה והפציר בתפלה:
ויעתר לו. נתפצר ונתפייס ונתפתה לו...(רש"י,שם)
הרבה והפציר בתפלה- אף שיצחק עצמו לא זקוז להפציר הרבה, הרבה והפציר, בתפילתו כדי להועיל לדורות הבאים,שאף הם יהיו ראויים להתקבל תפילתם (ישמח ישראל, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר, ע"פ חומש פניני החסידות על בראשית)
4.מדוע היה צריך יצחק להעתיר בתפילות יותר מכל האבות?
תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו, ובו ביום (ש) מרד עשו:
..ביקש הקב"ה להאריך את עקרותו של יצחק בחמש שנים נוספות כדי להשלים שנות חיי אברהם אביו אולם מאחר והוא הפציר וביקש ממנו ילדים נעתר לו הקב"ה.
הוי אומר התנהל בשמים מאבק האם לשמוע לתפילתם של יצחק ורבקה ולתת להם ילדים וע"י זה לקצר את חיי אברהם או לא לשמוע לתפילתם כעת אלא שימתינו עוד חמש שנים נוספות ...ולכן נאמר הלשון "ויעתר" שמשמעותו שהיה כביכול קשה לקב"ה לשמוע לתפילתם משום שהיהז העל חשבון חייו של אברהם (ע"פ הגרי"ח זוננפלד, ע"פ עלון להתעדן באהבתך)
5.מה היתה תפילתם של יצחק ורבקה?
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", (כ"ה, כ"א) ידוע שבתפילת "נשמת כל חי" מרומזים שמותיהם של יצחק ורבקה במילים בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך , ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל . מי חיבר את נשמת כל חי, יש בזה חילוקי דעות. הגאון ר 'מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת "כסא רחמים" סבור שיצחק אבינו יסד תפילה זו, ולכן רמז את שמו ושם רבקה ולכאורה הרי מוזכר בתפילה יציאת מצרים. יתכן שאת עיקרי התפילה יסד יצחק, ובמשך הדורות נוספו עוד קטעים . וזהו שנאמר "ויעתר יצחק לנכח אשתו". "לנכח" – נוטריקון "לומר נשמת כל חי." (ליקוטי שמואל פרשת תולדות) ( וכן ב"אמרי שפר" פרשת תולדות עמ' רמ"א , בגנוזות (הרשלר) ח"א עמ' צ"ב בשם הראב"ן)
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם,
וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ,
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ,
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל.
6.כמה תפילות התפלל יצחק?
7.תפילה על הבנים חזקה יותר כשהיא תפילת צדיק בן צדיק:
א.זכות אבות בתפילה:
אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור היה שנאמר {בראשית כה-כא} ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא לנוכח מלמד ששניהם עקורים היו א''ה ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע
והיא גם היא התפללה כן, שיועיל זכות המתפלל על חבירו, אבל בקושטא ויעתר לו ה', לו ולא לה, שהוא צדיק בן צדיק והיא צדקת בת רשע, ואף שהיו מתפללים זה על זה, כיון דאשתו כגופו, וזאת האשה ובעלה תרין דאינון חד, מתפלל על עצמו מקרי, ולא הועילה תפלתם מצד זכותם, רק תפלת יצחק הועילה מצד זכות אברהם דוקא, וזהו ויעתר לו דוקא, שהיה צדיק בן צדיק, והא דבענין צדיק בן צדיק, היינו בנדון זה דהוא על עצמו, ותהר רבקה אשתו, אך אם היה על אחר ממש, אז תפלת רבקה היתה מקובלת, דזכותה מועיל לאחרים, ומקובלת יותר, שלא עשתה כאבותיה, אך הכא שהיה ותהר רבקה אשתו, שהתפילות על עצמם, דאשתו כגופו ובעל כאשתו, לא יועיל אלא תפלת צדיק בן צדיק כאמור: (החיד"א, ראש דוד - פרשת תולדות )
8.יצחק התפלל על רבקה שיוליד דווקא ממנה ולא מאחרת:
השאלה השלישית באמרו: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (כה, כא). וזה, כי מי הגיד לו שהיתה אשתו עקרה, ואולי שהוא העקר והיה לו להתפלל על עצמו. ואם היה ששניהם התפללו זה על זה - כדעת חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה סג, ה) - למה לא אמר: ויעתר להם? כי עם היות זכותו של יצחק עדיף, לפי שהיה צדיק בן צדיק (יבמות סד, א), אין ספק שגם לרבקה מפני צדקתה - אפילו שהיתה בת רשע - היה ראוי שייעתר אליה השם
וזכר הכתוב שרבקה אחרי שנישאת לא נתעברה שנים רבות. ויצחק חשב שהיתה עקרה. והביאו לחשוב זה, מפני שהשם יתברך אמר לאברהם אביו (לעיל כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", וגם נאמר לו בפירוש (לעיל יז, יט): "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו", מכלל שהיה עתיד להיות לו זרע. ומפני הייעודים והמאמרים האלה, גם שהיה יצחק עולה תמימה (בראשית רבה סד, ג) ואיך יהיה בו מום העקרות - גזר אומר בלבו שאשתו היתה העקרה, שאולי רוצה השם שהוא יוליד בנים מאשה אחרת, לא מרבקה. ולכן "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", רוצה לומר שהתפלל ועשה ריצוי לפני השם לנוכח אשתו, שיהיו בניו ממנה ולא מאשה אחרת. והעיד הכתוב, שהקדוש ברוך הוא נתרצה ליצחק ולרבקה לשניהם יחד, כי היו שניהם עקרים (יבמות סד, א). אם ליצחק, שתהיה לו העקרות בטבע מסיבות אביו ואמו שהיו כן, ולכן אליו נתרצה השם שיוליד. ואם לרבקה כי היא עקרה גם כן, ולכן אחרי תפילתו נאמר: "ותהר רבקה אשתו". כי מכוח התפילה נפקדו שניהם: הוא להוליד והיא להריון. והיה אם כן עקרות יצחק בטבע, והולידו בנים היה מפועל ההשגחה הפרטית, שעליה היו היעודים לאברהם. ולשון:
'ויעתר', הוא לשון תפילה וריצוי. והותרה השאלה השלישית:
(אברבנאל על בראשית - פרק כה פסוק יט-כג )
9.תפילה פנים אל פנים (כמנהג בתי הכנסת הספרדים) או תפילה שורה מאחורי שורה(כמנהג בתי הכנסת האשכנזיים):
א. אחד מאחורי השני:
לנכח אשתו. זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת (רש"י,שם)
לפי שאין דרך המתפללים להתפלל זה לעומת זה(שפתי חכמים,שם)
ב.אחד כנגד השני:
לנכח אשתו שע"י שהמקבל עומד נוכח המשפיע, יוכן יותר לקבל ההשפעה (מלבי"ם על בראשית פרק כה פסוק כא )
10.תפילת יצחק ורבקה- כל אחד ראה את מעלת רעהו:
כל אחד מהם התפלל שתעמוד לו זכות השני כי יצחק הדגיש שזכות אשתו- צדיקה שהתגוררה בין רשעים- עדיפה על זכותו ואילו רבקה התפללה שתעמוד לה זכות יצחק שהוא צדיק בן צדיק (מתוך אומר פניני החסידות על הראשית, ע"פ "באהלי צדיקים" רבי יעקב דוד מאמישינוב)
11.יצחק ביקש רק על בנים כי היה שמח בחלקו שלגבי חיי ומזוני:
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. במדרש [רבה סג, ה] מלמד שהתפלל בעושר, והוא תמוה. ונ"ל דקשה למדרש מאי דכתיב לנוכח אשתו, ומה שכתב רש"י על זה ידוע. ונ"ל עוד ע"פ מ"ש הפלא"ה [בפנים יפות פר' וזאת הברכה ד"ה יחי ראובן] וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות, כי מי שברכו ה' בבנים ואין לו מה להאכילם אין זו ברכה, כי הם תלוים בו, ולכן הקדים תחלה וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות עכדה"ק וש"י. והנה עני שמתפלל על בנים מתפלל מיד גם על מזון ומחי', וכן מי שאינו שמח בחלקו ואין במה שיש לו כדי סיפוק לעצמו, כשמתפלל על בנים מתפלל ג"כ על עושר, אבל מי שיש לו ושמח בחלקו רק בנים אין לו אינו מתפלל רק על בנים לבד. והנה תפלה על בנים הוא ענין שבין הבעל לאשתו, אבל מה שמתפלל על מזון ומחיה כשיהיה לו בנים זה דבר שאינו בינו לבינה, ויצחק שהיה לו ושמח בחלקו לא התפלל רק על בנים, דבר הנוגע בינו לאשתו, והיינו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, רק דבר שהוא לנוכח אשתו שיהיה לו בנים, ולא התפלל זולת זה כנ"ל. והן דברי המדרש, ויעתר יצחק לנוכח אשתו מלמד שהתפלל בעושר, ולא הצטרך ולא חפץ עוד יותר, רק בבנים מה שנוגע לנוכח אשתו, כנ"ל נכון: (ספר כתב סופר על בראשית פרק כה פסוק כא )
חלק ב: בני חיי ומזוני בתפילת יצחק על בניו:
1.תפילה לבנים עובדי ה'- בעת פתיחת ארון הקודש- פתיחת שערי שמים:
2.ברכות יצחק לבניו- על בני חיי ומזוני:
א.בני:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים (בראשית כח,ג)
יצחק אבינו בירך את יעקב בשם זה שדי שישמור עליו בבית לבן הארמי בבחינת שמירת המזוזה (באר מים חיים, רבי חיים מטשרנוביץ)
ב.חיי - אריכות ואיכות:
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: (בראשית כז,מ)
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה -
כל חייך תחיה בהרגשה שהחרב שלופה לנגד עינך, שהרי בסופו של דבר תיאבד מן העולם(לקט עני, רבי משה מקוסוב)
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד- אף זו היא ברכה,כי שמא על ידי שיעבוד את אחיו יעקב, ייטיב מעשיו הרעים (נאות הדשא, רבי אברהם מסוכטשוב)
ג.מזוני- רוחני וגשמי:
וְיִתֶּן לְךָ הָ-אֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (בראשית כז,כח)
ויתן לך. יתן ויחזור ויתן (ד) (ב"ר סו, ג.).(רש"י,שם)
הנתינה החוזרת ונישנית יש בה מעלה לפי שכל נתינה יש עימה קירוב מחודש אליו יתברך (שם משמואל, רבי שמואל מסוכטשוב)
מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ- לא רק טל השמים- שפע קדושה- אלא גם משמני הארץ שפע וברכה בגשמיות (דברי חיים,רבי חיים מצנז)
סיכום- הברכות של יצחק לבנו היו בעצם- תפילה:
אחרי התרמית סיפרה רבקה ליצחק, ככל הנראה, על הנבואה שקיבלה, שכן כאשר יעקב יוצא לפדן ארם יצחק קורא לו ומברך אותו: "וא-ל ש-די יברך אֹתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגֻריך אשר נתן א-להים לאברהם" [כ"ח; ג-ד]. יצחק מברך אפוא את יעקב בברכת אברהם - ברכת הזרע והארץ (תהליך הבחירה עצמו איננו מתבצע, כמובן, על ידי יצחק: ברכת יצחק היא תפילה לה' שיבחר ביעקב).
(פרשת תולדות - ברכת יצחק,הרב מנחם ליבטאג)
יצחק לא מברך בגלל שהוא רואה עצמו כמקור הברכה אלא הוא משתמש בברכה כתפילה לה' ומכח התפילה והקירבה שהיא מביאה ממילא תתקיימנה הברכות ומשאלות הלב (ענ"ד)
סיום: הצרות הם אמצעי לתפילה ולא להיפך!
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא. הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואחר כך ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת התפילה שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל (בראשית רבה מה, ד) מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עוד כח התפילה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע:
ומטעם זה הזכיר לשון ויעתר ולא אמר ויתפלל או ויצעק ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפרק קמא דסוכה (יד.) למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, ביאורו מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה ואחר כך מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפילתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואחר כך ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה, וכן פירשוהו עוד מלשון ריבוי תפילה מענין ועתר ענן הקטורת עולה (יחזקאל ח, יא), ועוד מלשון מחתרת וכענין שדרשו במנשה (סנהדרין קג.
(רבנו בחיי על בראשית פרק כה פסוק כא )
_______________________________________________________________________________
התפילה כמטרה והצרה כאמצעי:
http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:-2ncI8hPje8J:www.evyataravivi.org/image/users/162725/ftp/my_files/%25D7%2593%25D7%2591%25D7%25A8%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594%2520%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%25AA%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25AA.docx%3Fid%3D7134521+&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il
א.הצדיק מעתר והפך מרגזנות לרחמנות:א''ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א''ר יצחק למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב''ה ממדת רגזנות למדת רחמנות
(יבמות סד ע"א)
ב.הצדיק הופך "רוגז" בתוספת "לב" ומביא ל"רחם":
מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. נ"ל בס"ד, מספר רחם יתר על מספר רוגז, כמספר לב, שאם תניח מספר לב על מספר רוגז, יהיה מספר רחם. ולכן תפילת צדיקים היוצאה מן הלב, יש בה כח להוסיף מספר לב על רוגז, ויהיה מספר רחם, מה שאין כן הרשעים אף על פי שהם מתפללין בשפה כמו נוסח הצדיקים, הנה הם חסירים לב, ולכן מבקשים ברוגז רחם תזכור, שיהיה נוסף על רוגז מספר לב ויהיה רחם. ובזה יובן הפסוק בתוכחה [דברים כ"ח ס"ה] ונתן לך שם לב רגז, והיינו כי ע"י העונות מפרידים מספר לב מן רחם, ויהיה המספר לב רגז. וז"ש [ישעיה נ"ז א'] הצדיק אבד ואין איש שם על לב, להוסיפו על רוגז להיות רחם, וז"ש במשלי [י' י"ג] ושבט לגו חסר לב, כי היסורין באין ע"י הרוגז, שלא נוסף לב כדי שיתהפך לרחם. ובזה יובן בס"ד ושמת שמו אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, והיינו אברהם גימטריא רחם, מפני כי מצאת את לבבו נאמן, ועל ידי כך היה לו כח להוסיף לב על רוגז לעשותו רחם, ועל שם זה נקרא אברהם, שהוא מספר רחם: (ספר בניהו בן יהוידע על יבמות דף סד/א )
3.יצחק מרבה להתפלל להסרת עקרותה של רבקה:
וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ: (אונקלוס,שם)
ויעתר. הרבה והפציר בתפלה:
ויעתר לו. נתפצר ונתפייס ונתפתה לו...(רש"י,שם)
הרבה והפציר בתפלה- אף שיצחק עצמו לא זקוז להפציר הרבה, הרבה והפציר, בתפילתו כדי להועיל לדורות הבאים,שאף הם יהיו ראויים להתקבל תפילתם (ישמח ישראל, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר, ע"פ חומש פניני החסידות על בראשית)
4.מדוע היה צריך יצחק להעתיר בתפילות יותר מכל האבות?
תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו, ובו ביום (ש) מרד עשו:
..ביקש הקב"ה להאריך את עקרותו של יצחק בחמש שנים נוספות כדי להשלים שנות חיי אברהם אביו אולם מאחר והוא הפציר וביקש ממנו ילדים נעתר לו הקב"ה.
הוי אומר התנהל בשמים מאבק האם לשמוע לתפילתם של יצחק ורבקה ולתת להם ילדים וע"י זה לקצר את חיי אברהם או לא לשמוע לתפילתם כעת אלא שימתינו עוד חמש שנים נוספות ...ולכן נאמר הלשון "ויעתר" שמשמעותו שהיה כביכול קשה לקב"ה לשמוע לתפילתם משום שהיהז העל חשבון חייו של אברהם (ע"פ הגרי"ח זוננפלד, ע"פ עלון להתעדן באהבתך)
5.מה היתה תפילתם של יצחק ורבקה?
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", (כ"ה, כ"א) ידוע שבתפילת "נשמת כל חי" מרומזים שמותיהם של יצחק ורבקה במילים בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך , ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל . מי חיבר את נשמת כל חי, יש בזה חילוקי דעות. הגאון ר 'מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת "כסא רחמים" סבור שיצחק אבינו יסד תפילה זו, ולכן רמז את שמו ושם רבקה ולכאורה הרי מוזכר בתפילה יציאת מצרים. יתכן שאת עיקרי התפילה יסד יצחק, ובמשך הדורות נוספו עוד קטעים . וזהו שנאמר "ויעתר יצחק לנכח אשתו". "לנכח" – נוטריקון "לומר נשמת כל חי." (ליקוטי שמואל פרשת תולדות) ( וכן ב"אמרי שפר" פרשת תולדות עמ' רמ"א , בגנוזות (הרשלר) ח"א עמ' צ"ב בשם הראב"ן)
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם,
וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ,
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ,
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל.
6.כמה תפילות התפלל יצחק?
ויעתר יצחק לי"י לנוכח אשתו. לפרש ענין אומרו לנכח אשתו, וגם אומרו המסובב תחילה ואחר כך הסיבה, נ"ל דהנה אנשי כנסת הגדולה סדרו לנו בנוסח תפלת שבת סדר יצח"ק רבק"ה, דהיינו בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו', שמרומז כסדר יצחק רבקה, והלא דבר הוא, אך הוא דהנה יצח"ק רבק"ה בגימטריא תפל"ה ובגימטריא ואתחנ"ן שהוא סוד תקט"ו תפלות שהתפלל משה [דב"ר פי"א י'], שמבואר ענינם במגלה עמוקות [אופן ל"ה] שהם סוד צירוף י"ה ת"ק, היינו י"ה פעמים ת"ק שנה שמן הארץ עד לרקיע ערבות [חגיגה יג.], שהוא סוד סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו [תהלים סח ה], היינו ישרו במסלה, ישר"ה תפלתכם שתעלה עד לרקיע ערבות בי"ה שמו, היינו עד מספר שמו ט"ו, היינו ט"ו פעמים ת"ק, ושם תעשה התפלה פירות אפילו יצטרך לשידוד המערכה. וז"ש ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו, היינו שחתר חתירה ועלה למעלה שיאת תפלתו כל כך, עד המספר תפל"ה שהיא מספר יצח"ק יהיה לנכח אשתו רבק"ה אשר שניהם יחד בגימטריא תקט"ו, שהוא עד רוכב בערבות, ואמר הכתוב שהוצרך לכך כי עקרה היא בטבע, והוצרך לשידוד המערכה שלא בטבע, והבן:
(ספר אגרא דכלה - פרשת תולדות )
שלשה שותפים באדם- אביו אימו והקב"ה- מרומזים במספר 515:
500- גימטריה פרו ורבו, גימטריה איברי הגבר(248) ואיברי האישה(252) [ ע"פ הרב רוזנבלום]
15- שם י-ה (איש ואישה זכו שכינה בינהם ולכן דווקא י-ה) (ענ"ד)
שלשה שותפים באדם- אביו אימו והקב"ה- מרומזים במספר 515:
500- גימטריה פרו ורבו, גימטריה איברי הגבר(248) ואיברי האישה(252) [ ע"פ הרב רוזנבלום]
15- שם י-ה (איש ואישה זכו שכינה בינהם ולכן דווקא י-ה) (ענ"ד)
7.תפילה על הבנים חזקה יותר כשהיא תפילת צדיק בן צדיק:
א.זכות אבות בתפילה:
אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור היה שנאמר {בראשית כה-כא} ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא לנוכח מלמד ששניהם עקורים היו א''ה ויעתר לו ויעתר להם מיבעי ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע
(יבמות סד ע"א)
ב.תפילת צדיק בן צדיק לא מצריכה שינוי שם:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)
מפני מה בתחילה נקט הכתוב אשתו סתמא ורק בהמשך פרש "רבקה אשתו"?
פירש ר' יעקב משולם אורנשטיין , רבה של לבוב:
בשונה משרה אמנו שלגביה מבארת הגמרא שלא נפקדה אלא לאחר ששונה שמה משרי לשרה(ר"ה טז,ב)
רבקה נפקדה בלא שהוצרכה לשינוי השם. זאת משום שאברהם היה צדיק בן רשע ועל כן תפילתו לא הועילה בלי שינוי השם אך יצתחק היה צדיק בן צדיק ועל כן הועילה תפילתו גם בלי שינוי השם.כפי שידייקה הגמרא "ויעתר לו" לכן רמז הכתבו שלפנינו: ויעתר לו ה' ליצחק שהיה צדיק בן צדיק ולפיכך ותהר רבקה אשתו מבלי ישינו את שמה ( ישועות יעקב, ע"פ עלון וכל מאמינים תשעט)
ג.מתי מועילה תפילת צדיק בן צדיק ומתי צדיק בן רשע תתקבל תפילתו:ב.תפילת צדיק בן צדיק לא מצריכה שינוי שם:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ(בראשית כה,כא)
מפני מה בתחילה נקט הכתוב אשתו סתמא ורק בהמשך פרש "רבקה אשתו"?
פירש ר' יעקב משולם אורנשטיין , רבה של לבוב:
בשונה משרה אמנו שלגביה מבארת הגמרא שלא נפקדה אלא לאחר ששונה שמה משרי לשרה(ר"ה טז,ב)
רבקה נפקדה בלא שהוצרכה לשינוי השם. זאת משום שאברהם היה צדיק בן רשע ועל כן תפילתו לא הועילה בלי שינוי השם אך יצתחק היה צדיק בן צדיק ועל כן הועילה תפילתו גם בלי שינוי השם.כפי שידייקה הגמרא "ויעתר לו" לכן רמז הכתבו שלפנינו: ויעתר לו ה' ליצחק שהיה צדיק בן צדיק ולפיכך ותהר רבקה אשתו מבלי ישינו את שמה ( ישועות יעקב, ע"פ עלון וכל מאמינים תשעט)
והיא גם היא התפללה כן, שיועיל זכות המתפלל על חבירו, אבל בקושטא ויעתר לו ה', לו ולא לה, שהוא צדיק בן צדיק והיא צדקת בת רשע, ואף שהיו מתפללים זה על זה, כיון דאשתו כגופו, וזאת האשה ובעלה תרין דאינון חד, מתפלל על עצמו מקרי, ולא הועילה תפלתם מצד זכותם, רק תפלת יצחק הועילה מצד זכות אברהם דוקא, וזהו ויעתר לו דוקא, שהיה צדיק בן צדיק, והא דבענין צדיק בן צדיק, היינו בנדון זה דהוא על עצמו, ותהר רבקה אשתו, אך אם היה על אחר ממש, אז תפלת רבקה היתה מקובלת, דזכותה מועיל לאחרים, ומקובלת יותר, שלא עשתה כאבותיה, אך הכא שהיה ותהר רבקה אשתו, שהתפילות על עצמם, דאשתו כגופו ובעל כאשתו, לא יועיל אלא תפלת צדיק בן צדיק כאמור: (החיד"א, ראש דוד - פרשת תולדות )
8.יצחק התפלל על רבקה שיוליד דווקא ממנה ולא מאחרת:
השאלה השלישית באמרו: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (כה, כא). וזה, כי מי הגיד לו שהיתה אשתו עקרה, ואולי שהוא העקר והיה לו להתפלל על עצמו. ואם היה ששניהם התפללו זה על זה - כדעת חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה סג, ה) - למה לא אמר: ויעתר להם? כי עם היות זכותו של יצחק עדיף, לפי שהיה צדיק בן צדיק (יבמות סד, א), אין ספק שגם לרבקה מפני צדקתה - אפילו שהיתה בת רשע - היה ראוי שייעתר אליה השם
וזכר הכתוב שרבקה אחרי שנישאת לא נתעברה שנים רבות. ויצחק חשב שהיתה עקרה. והביאו לחשוב זה, מפני שהשם יתברך אמר לאברהם אביו (לעיל כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", וגם נאמר לו בפירוש (לעיל יז, יט): "אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו", מכלל שהיה עתיד להיות לו זרע. ומפני הייעודים והמאמרים האלה, גם שהיה יצחק עולה תמימה (בראשית רבה סד, ג) ואיך יהיה בו מום העקרות - גזר אומר בלבו שאשתו היתה העקרה, שאולי רוצה השם שהוא יוליד בנים מאשה אחרת, לא מרבקה. ולכן "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", רוצה לומר שהתפלל ועשה ריצוי לפני השם לנוכח אשתו, שיהיו בניו ממנה ולא מאשה אחרת. והעיד הכתוב, שהקדוש ברוך הוא נתרצה ליצחק ולרבקה לשניהם יחד, כי היו שניהם עקרים (יבמות סד, א). אם ליצחק, שתהיה לו העקרות בטבע מסיבות אביו ואמו שהיו כן, ולכן אליו נתרצה השם שיוליד. ואם לרבקה כי היא עקרה גם כן, ולכן אחרי תפילתו נאמר: "ותהר רבקה אשתו". כי מכוח התפילה נפקדו שניהם: הוא להוליד והיא להריון. והיה אם כן עקרות יצחק בטבע, והולידו בנים היה מפועל ההשגחה הפרטית, שעליה היו היעודים לאברהם. ולשון:
'ויעתר', הוא לשון תפילה וריצוי. והותרה השאלה השלישית:
(אברבנאל על בראשית - פרק כה פסוק יט-כג )
9.תפילה פנים אל פנים (כמנהג בתי הכנסת הספרדים) או תפילה שורה מאחורי שורה(כמנהג בתי הכנסת האשכנזיים):
א. אחד מאחורי השני:
לנכח אשתו. זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת (רש"י,שם)
לפי שאין דרך המתפללים להתפלל זה לעומת זה(שפתי חכמים,שם)
ב.אחד כנגד השני:
לנכח אשתו שע"י שהמקבל עומד נוכח המשפיע, יוכן יותר לקבל ההשפעה (מלבי"ם על בראשית פרק כה פסוק כא )
10.תפילת יצחק ורבקה- כל אחד ראה את מעלת רעהו:
כל אחד מהם התפלל שתעמוד לו זכות השני כי יצחק הדגיש שזכות אשתו- צדיקה שהתגוררה בין רשעים- עדיפה על זכותו ואילו רבקה התפללה שתעמוד לה זכות יצחק שהוא צדיק בן צדיק (מתוך אומר פניני החסידות על הראשית, ע"פ "באהלי צדיקים" רבי יעקב דוד מאמישינוב)
11.יצחק ביקש רק על בנים כי היה שמח בחלקו שלגבי חיי ומזוני:
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. במדרש [רבה סג, ה] מלמד שהתפלל בעושר, והוא תמוה. ונ"ל דקשה למדרש מאי דכתיב לנוכח אשתו, ומה שכתב רש"י על זה ידוע. ונ"ל עוד ע"פ מ"ש הפלא"ה [בפנים יפות פר' וזאת הברכה ד"ה יחי ראובן] וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות, כי מי שברכו ה' בבנים ואין לו מה להאכילם אין זו ברכה, כי הם תלוים בו, ולכן הקדים תחלה וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות עכדה"ק וש"י. והנה עני שמתפלל על בנים מתפלל מיד גם על מזון ומחי', וכן מי שאינו שמח בחלקו ואין במה שיש לו כדי סיפוק לעצמו, כשמתפלל על בנים מתפלל ג"כ על עושר, אבל מי שיש לו ושמח בחלקו רק בנים אין לו אינו מתפלל רק על בנים לבד. והנה תפלה על בנים הוא ענין שבין הבעל לאשתו, אבל מה שמתפלל על מזון ומחיה כשיהיה לו בנים זה דבר שאינו בינו לבינה, ויצחק שהיה לו ושמח בחלקו לא התפלל רק על בנים, דבר הנוגע בינו לאשתו, והיינו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, רק דבר שהוא לנוכח אשתו שיהיה לו בנים, ולא התפלל זולת זה כנ"ל. והן דברי המדרש, ויעתר יצחק לנוכח אשתו מלמד שהתפלל בעושר, ולא הצטרך ולא חפץ עוד יותר, רק בבנים מה שנוגע לנוכח אשתו, כנ"ל נכון: (ספר כתב סופר על בראשית פרק כה פסוק כא )
12."ויעתר לו ה' " - לשון המכוון כנגד תפילה על בני , חיי ומזוני:
בני:
...וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)
חיי:
וַיִּתֵּן יְ-ה-וָ-ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַי-ה-וָ-ה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְ-ה-וָ-ה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:(שמואל כד,טו-כה)
מזוני:
וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיֵּעָתֵר אֱ-לֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן:(שמואל ב' כא,יד)
אחרי כן. אחר שעשה משפט הגבעונים, ואחר אשר הספידו לשאול כראוי, נתרצה להם המקום, וירד הגשם די ספוקם : (מצודת דוד,שם)
ויעתר לו ה'.כן אמרי במסורה ג' ויעתר:" ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", ויעתר א-לוהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב' כא,יד) "ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה" (שם,כד,כה) והוא מפני בני חיי ומזוני לאו בזכותיה תליא מילתה אלא במזלא (מועד קטן כח,ע"א) ודרשו רבותנו ז"ל (זוהר חלק א קלז,א) אל תקרי ויעתר אלא ויחתר, והיא השפעה שלא על ידי הטבע.אצל יצחק הוא בנים,השני אצל הרעב הוא מזוני ואצל המגפה נאמר ויעתר הוא של חיי (הגר"א, כתב יד אוסף כנסת ישראל משלי יא,ח)
...וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)
חיי:
וַיִּתֵּן יְ-ה-וָ-ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַי-ה-וָ-ה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְ-ה-וָ-ה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:(שמואל כד,טו-כה)
מזוני:
וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיֵּעָתֵר אֱ-לֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן:(שמואל ב' כא,יד)
אחרי כן. אחר שעשה משפט הגבעונים, ואחר אשר הספידו לשאול כראוי, נתרצה להם המקום, וירד הגשם די ספוקם : (מצודת דוד,שם)
ויעתר לו ה'.כן אמרי במסורה ג' ויעתר:" ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", ויעתר א-לוהים לארץ אחרי כן" (שמואל ב' כא,יד) "ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה" (שם,כד,כה) והוא מפני בני חיי ומזוני לאו בזכותיה תליא מילתה אלא במזלא (מועד קטן כח,ע"א) ודרשו רבותנו ז"ל (זוהר חלק א קלז,א) אל תקרי ויעתר אלא ויחתר, והיא השפעה שלא על ידי הטבע.אצל יצחק הוא בנים,השני אצל הרעב הוא מזוני ואצל המגפה נאמר ויעתר הוא של חיי (הגר"א, כתב יד אוסף כנסת ישראל משלי יא,ח)
חלק ב: בני חיי ומזוני בתפילת יצחק על בניו:
הקדמה- בני, חיי ומזוני:
חסידים מספרים כי בערב חג הפסח נתאספו בבית הרבי מגור בעל 'חידושי הרי"מ' המון אנשים. פתאום נשמע קולו ברמה: תדעו כי אינני איזה רבי מאן דהו. ממון איני חפץ, לכבוד איני מתכוון, ורק זה חפצי, שבשנים המעטות האלה שאהיה עוד כאן אוכל להטות לבות בני ישראל לשמים. מי שאין זה רצונו, הריני מבקש ממנו שלא יבוא עוד אלי. אלה שבאים אלי בשביל פרנסה או בנים או רפואה, מוטב שייסעו אל אחרים. אבל מי שמרגיש כי חסר לו דבר מה בעבודת השם, ודאגת הפרנסה או מחלה או כדומה מעכבים בידו, איש זה יכול להיוושע אצלי בשניהם יחד. (מתוך מאמר - בני חיי ומזוני/ הרב אריה הנדלר)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד מַפְקִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּרָא, לְמִקְרֵא בֵּיהּ, מִתְפַּתְּחָן תַּרְעֵי שְׁמַיָיא דְּרַחֲמִין, וּמְעוֹרְרִין אֶת הָאַהֲבָה לְעֵילָּא, וְאִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵימַר הָכִי.
בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ, אַחְזֵי לְעַמְּךָ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוֹב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּים בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי, וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל דִּילִי, וְדִי לְעַמָּךָ יִשְׂרָאֵל. אַתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא, וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הוּא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּיהּ, וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרַיְיתֵיהּ, בְכָל עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱינַשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְיתֵיהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָון וּקְשׁוֹט. בֵּיהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵימַר תּוּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְיתָךְ וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ. וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן. (זוהר,שמות,דף ר"ו,ע"א)
בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפוּרְקַן יְמִינָךְ, אַחְזֵי לְעַמְּךָ בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ, וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוֹב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבְּלָא צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּים בְּטִיבוּ, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי, וּלְמִנְטַר יָתִי, וְיַת כָּל דִּילִי, וְדִי לְעַמָּךָ יִשְׂרָאֵל. אַתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא, וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הוּא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִידְנָא קַמֵּיהּ, וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרַיְיתֵיהּ, בְכָל עִידָּן וְעִידָּן. לָא עַל אֱינַשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְיתֵיהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּי לְמֶעְבַּד טַבְוָון וּקְשׁוֹט. בֵּיהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵימַר תּוּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאי בְּאוֹרַיְיתָךְ וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּכְרִין דְּעַבְדִין רְעוּתָךְ. וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם אָמֵן. (זוהר,שמות,דף ר"ו,ע"א)
2.ברכות יצחק לבניו- על בני חיי ומזוני:
א.בני:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים (בראשית כח,ג)
יצחק אבינו בירך את יעקב בשם זה שדי שישמור עליו בבית לבן הארמי בבחינת שמירת המזוזה (באר מים חיים, רבי חיים מטשרנוביץ)
ב.חיי - אריכות ואיכות:
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: (בראשית כז,מ)
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה -
כל חייך תחיה בהרגשה שהחרב שלופה לנגד עינך, שהרי בסופו של דבר תיאבד מן העולם(לקט עני, רבי משה מקוסוב)
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד- אף זו היא ברכה,כי שמא על ידי שיעבוד את אחיו יעקב, ייטיב מעשיו הרעים (נאות הדשא, רבי אברהם מסוכטשוב)
ג.מזוני- רוחני וגשמי:
וְיִתֶּן לְךָ הָ-אֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (בראשית כז,כח)
ויתן לך. יתן ויחזור ויתן (ד) (ב"ר סו, ג.).(רש"י,שם)
הנתינה החוזרת ונישנית יש בה מעלה לפי שכל נתינה יש עימה קירוב מחודש אליו יתברך (שם משמואל, רבי שמואל מסוכטשוב)
מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ- לא רק טל השמים- שפע קדושה- אלא גם משמני הארץ שפע וברכה בגשמיות (דברי חיים,רבי חיים מצנז)
סיכום- הברכות של יצחק לבנו היו בעצם- תפילה:
אחרי התרמית סיפרה רבקה ליצחק, ככל הנראה, על הנבואה שקיבלה, שכן כאשר יעקב יוצא לפדן ארם יצחק קורא לו ומברך אותו: "וא-ל ש-די יברך אֹתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגֻריך אשר נתן א-להים לאברהם" [כ"ח; ג-ד]. יצחק מברך אפוא את יעקב בברכת אברהם - ברכת הזרע והארץ (תהליך הבחירה עצמו איננו מתבצע, כמובן, על ידי יצחק: ברכת יצחק היא תפילה לה' שיבחר ביעקב).
(פרשת תולדות - ברכת יצחק,הרב מנחם ליבטאג)
יצחק לא מברך בגלל שהוא רואה עצמו כמקור הברכה אלא הוא משתמש בברכה כתפילה לה' ומכח התפילה והקירבה שהיא מביאה ממילא תתקיימנה הברכות ומשאלות הלב (ענ"ד)
סיום: הצרות הם אמצעי לתפילה ולא להיפך!
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא. הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואחר כך ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת התפילה שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל (בראשית רבה מה, ד) מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עוד כח התפילה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע:
ומטעם זה הזכיר לשון ויעתר ולא אמר ויתפלל או ויצעק ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפרק קמא דסוכה (יד.) למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, ביאורו מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה ואחר כך מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפילתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואחר כך ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה, וכן פירשוהו עוד מלשון ריבוי תפילה מענין ועתר ענן הקטורת עולה (יחזקאל ח, יא), ועוד מלשון מחתרת וכענין שדרשו במנשה (סנהדרין קג.
(רבנו בחיי על בראשית פרק כה פסוק כא )
_______________________________________________________________________________
התפילה כמטרה והצרה כאמצעי:
http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:-2ncI8hPje8J:www.evyataravivi.org/image/users/162725/ftp/my_files/%25D7%2593%25D7%2591%25D7%25A8%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594%2520%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%25AA%2520%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25AA.docx%3Fid%3D7134521+&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה