ויגש: הסח הדעת בקריאת שמע

פתיחה: מה מיוחד בקריאת שמע דווקא שאסור לעשות  לסמן בידיו תוך כדי קריאתה?

הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, לֹא  יִרְמֹז בְּעֵינָיו, וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו, וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּפָרָשָׁה  רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא עִקַּר קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּקוֹרֵא עֲרַאי, וּכְתִיב וְדִבַּרְתָּ בָּם, וְדַרְשִׁינָן עֲשֵׂה אוֹתָם קֶבַע. (או"ח סג, הלכה ו)

הקדמה- מקור הדברים:

מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב א''ר זכריה בן קפוטל ומחוי ליה רב בידיה קבוטל ונימא ליה מימר ק''ש הוה קרי וכי האי גוונא מי שרי והא''ר יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר {ישעיה מג-כב} ולא אותי קראת יעקב לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני ת''ר {דברים ו-ז} ודברת בם בם ולא בתפלה ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים רבי אחא אומר ודברת בם עשה אותן קבע ואל תעשם עראי אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם ולא בדברים אחרים רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו שנאמר {קהלת א-ח} כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (יומא יט, ע"ב)

ירמוז יקרוץ יורה. כולן לשון אחד הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות שנאמר (משלי ו) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו: בפרק ראשון. צריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו) והיו הדברים האלה על לבבך:(רש"י,שם)

חלק א: מפגש יעקב ויוסף בצל קריאת שמע


וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית מו כח-ל)

ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)


1.כיצד ניתן לדייק שיעקב קרא את שמע בזמן פגישתו את יוסף?
א.מתוך הכתוב:דיוקו מדכתיב: לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל שהוא לשון קריאת שמע (דבק טוב,שם)

ב.לפי סדר הפסוקים:
אמרו חכמינו: ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יעסוק בתורה. נצחו — מוטב, ואם לאו — יקרא קריאת שמע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יזכיר לו יום המיתה {ברכות ה} כאשר יעקב הגיע למצרים, למקום הטומאה, התיירא מאד מפני כוחו של יצר־הרע, ולפיכך הקדים את כל העצות האמורות כנגד זה: הכין׳ עצמו לעסוק בתורה, ככתוב: ״ואת יהודה שלח לפניו להורות רש״י על כך: ״לתקן לו בית תלמוד״, קרא קריאת־שמע ואף הזכיר לעצמו את יום המיתה, ככתוב: ״ויאמר ישראל אמותה הפעם״... (הרה" ק הרד ״מ זצ״ל מטשורטקוב )

אמותה- לאחר שיעקב אבינו קרא את שמע, מסר נפשו באותה שעה- אמותה הפעם. (עבודת ישראל,ר' ישראל מקוז'ניץ, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.ע"פ הסברה:
...ומהיכן למדו רז"ל לומר כן שיעקב היה קורא קריאת שמע שמא היה מתפלל תפילת שמונה עשרה או שהיה מתעסק בעניין אחר ולפיך לא נפל על צוורי יוסף ולא נשקו, תקשה לך אם כך למה הניח יעקב את יוסף ליפול על צוואריו בעת ההיא שמן הראוי היה ליעקב להיות רומז לו בשפתיו או קורץ בעיניו או יורה באצבעותיו ליוס, בטרם יקרב אליו לרמוז לו שלא יבוא אליו עד שיגמור תפילת שמונה עשרה או עד העניין ההוא אבל אם יעקב היה קורא את שמע אתו שפיר דהא תניה ומייתי לה בפרק קמא דיומא הקורא את שמע לא ירמוז בשפתיו ולא יקרוץ בעיניו ולא יורה באצבעותיו ואם עשה כן עליו הכתוב אומר"ולא אותי קראת יעקב"...ואם כן מי שלא כן כאשר עשה יעקב עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת כלומר לא קראת אותי כאשר קרא אותו יעקב... (אמרי שפר,שם)

2.אם היה זה זמן קריאת שמע, מדוע יוסף לא קרא שמע גם כן באותו הזמן?ע"פ ההלכה:
ואמרו רביתינו ז"ל שהיה קורא קריאת שמע .והקשו למה יוסף לא קרא קריאת שמע כיון ששעת קריאת שמע היה שדוחק לומר שהקדים או שאחר כי זריזין מקדימין ושעה אחת לכלם. ועוד מנ"ל שקרא קריאת שמע שמא התפלל. ויש לתרץ כי יוסף קרא קריאת שמע וקיימא לן כרבי יהודה שבאמצע הפרק מפסיק לשאול מפני היראה והיינו יראת אביו ולפיכך היה מפסיק בקריאת שמע אבל יעקב לא היה מפסיק וקרא קריאת שמע (גור אריה,שם)

פטור זמני:
אלא, אצל יוסף הרי לא היתה, אהבה גשמית פשוטה, כי אם אהבה של מצווה, בגלל כיבוד־אב, ולפיכך לא היה צריך לכוון את אהבתו כלפי השם־יתברך, שכן עצם דבר זה הנהו אהבת השם, והעוסק במצווה פטור מן המצווה... (היהודי הקדוש ז"ל מפשיסחא)

אהבה שמעל הטבע:
דרכו של יעקב היתה, לצאת ולהתעלות מחוץ ומעל לטבע מפני אהבת־השם הסיח דעתו לחלוטין מן האהבה הטבעית ליוסף. ואילו דרכו של יוסף היתה, להיות דבוק בהשם־יתברך, אפילו בשעה שהוא עוסק בענינים טבעיים, וממילא יכול היה לקרוא קריאת־שמע אפילו בעת שהיה מנשק ליעקב... (ע"פ שפת אמת,מתוך מעיינה של תורה )

3.מה הקשר הענייני בין קריאת השמע שקרא יעקב לבין המפגש עם יוסף?
א.הכרת תודה:
אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא אליו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וראוי היה לקרות ק"ש כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו ועתה ראה אותו מלך היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה וקבל מלכותו ואהבהו ויראתו. וזהו נכון למבין (גור אריה,שם)

ב.אהבה מקלקלת את השורה:וע"פי הפשוט טעם הדבר כי ירא לנפשו שעי״ז האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא לכ ןהוא מתדבק מקודם בו ית׳ ועי״ז נשכח ממנו אהבת הגשמיות . וזה ענין מ״ש בכל לבבך בב׳ יצריך והיתכן לאהוב ה׳ ביצה"ר . רק שע״י היצה"ר מתקשר האדם באהבת הבורא בעבור יראת היצה"ר . אם אמנם כי הפי׳ עמוק מזה . אבל ע״י זה הדרך יוכל אחר כך •להפוך גם את כל היצה״ר לעבודת הבורא כ י ע"י זה הדרך נמלא נולד טוב מהיצר . ועי״ז מתהפך לטוב .(שפת אמת,שנת תרל"ז,שם)

ג.אהבה כנגד אהבה:
יעקב אבינו העלה את האהבה הטבעית בין אב לבן לאהבתו יתברך לפיכך קרא את שמע בעוד יוסף קיים באהבה זו מצוות כיבוד אב (ר' יעקב יצק מםשיסחא, תפארת היהודי, מתוך חומש פניני החסידות)

ד.מסר לעתיד:יעקב אבינו הורה לבניו שעל ידי קבלת עול מלכות שמים יכולים להתקיים בגלות( רבי ברהם מרדכי מגור, לקוטי יהודה,מתוך חומש פניני החסידות)

ה.מהות המפגש:פגישת יעקב ויוסף שתכליתה יחודו ואחדותו יתברך היא עצמה קריאת שמע (ר' ישראל מטשוטקוב,תפארת ישראל, מתוך חומש פניני החסידות)

ו.מטרה חינוכית:
והנה במקום שהיה לו ליעקב ליפול על בנו אהובו לחבקו ולנשקו, - עצם אז את עיניו, ובאימה וביראה ברתת ובזיע קרא בקול גדול אדיר וחזק בוקע רקיעים ״שמע ישראל הי אלקינו הי אחד״, וקבל עליו עול מלכות שמים של מה על רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו, ומ ס י ר ת נפשו לכל ד' מי ת ו ת ב״ד לא ה ב ת הי בכל לב ב ו ובכל נפשו ומאודו, וקרא כל הפרשיות כסדר, ושננתם לבניך וד ב ר ת בם [ולא בדברים בטלים], ודקדק וה ד ג יש כל מלה ומלה וכל או ת ואות, כדין הקורא את שמע, וכן בפ רשה שניה בק ב ל ת עול מצוות, ול מ ד ת ם אותם את בניכם לד ב ר בם, וכל זה ברוב התלהבות ורגשי קו דש, כדין הקורא ק״ש שהוא באימה וביראה ברתת ובזיע. ויוסף כשראה באביו המחזה הנורא הזה, התלהבותו ומסירות נפשו העזה, אש ר מיום הפרדו מא ב י ו הק ד וש לא ראה כמוה, נפל על צוארי אב י ו ועיניו נעשו כשתי מעינות והורידו דמעה כנחל, ויבך על צו א ר י ו עוד, וכ ת ב רש״י הרבה והוסיף בב כ י יותר על הרגיל, שלכאורה אין בזה חידוש שבכה הרבה, כיון שלא הת ר א ה עם אב י ו מש ך זמן רב כזה של עשרים ושתים שנה, וצ ר ו ת רבות ור ע ו ת שו נ ו ת עברו עליו חל י פ ו ת ותמורות, מט ו ב לרע ומרע לט ו ב , וא״כ מובן גם בט ב ע שב כ ה בכיה עצ ו מ ה , אלא החידוש שגם אפילו לפי מצ ב כזה היתה הבכיה יותר על הרגיל, משו ם שהבכיה לא היתה רק מצ ד האהבה והגעגועים, אלא מר ו ב הה ת ר גשו ת וה ה ת פ ע ל ו ת מגודל הה ת ל ה ב ו ת והקדושה יתרה שראה באביו, ושהיתה בוערת בק רבו עד להפל יא . וכיון שזו היתה מט ר ת חפצו בא מ ר ו אלכה ואראנו, והכוונה וא ר א נ ו (הא׳ בפתח, וכנתבאר) בטרם אמות, כדי
לה ר א ו ת את יוסף רשפי אש של ה ב ת אה ב ת השם וי ר א ת הי, שכ ל מח מ ד י העולם הזה ות ע נ ו ג ו ת י ו המה בעיניו כאין וכאפס, כי אם בי ר א ת השם כל היום - לכן בח ר לקרוא אז קר י א ת שמ ע על תכ ל י ת זו, לע ו ר ר ו על תוקף וחוזק יר א ת השם , ושזו היתה כונתו בא מ ר ו אלכה (באר יוסף,שם)

לפיכך אמרו חכמינו: ״כל הקורא קריאת־שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר: ״ולא אותי קראת יעקב" שאיננו נוהג כיעקב, שלא הפסיק באמצע קריאת־שמע, אפילו כשראה את בנו אחרי עשרים ושתים שנה...(מהרש"א,חידושי אגדות,יט,ע"ב)

חלק ב: קריאת שמע - כוונה וריכוז:


1.הפסוק הראשון של שמע- מחייב כוונה לדעת כולם:

א.גם לדעת האומר שמצוות אינן צריכות כוונה:
עִקַּר הַכַּוָּנָה הוּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, הִלְכָּךְ אִם קָרָא וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְחוֹזֵר (ה) וְקוֹרֵא. וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר מִצְוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, מוֹדֶה הֲכָא(שו"ע, סג,ד)

ב.לא כיוון- יחזור:
ואפילו  אם כבר קרא כל פרשת שמע והיה אם שמוע ואח"כ נזכר שלא קרא פסוק ראשון בכונה צריך לחזור ולקרות כל הפרשה שמע דאם לא יקרא רק הפסוק ראשון הוי כקורא למפרע דאינו יוצא כדלקמן בסי' ס"ד. ואם נזכר באמצע פרשת והיה אם שמוע  יגמור עד ויאמר ויתחיל ויקרא שמע עד והיה אם שמוע ויחזור לפרשת ויאמר:משנה ברורה סימן סג ,סעיף יד)

ג.לא יכול לכוון- מסתפקים אם יקרא ק"ש:
ומי שהוא אנוס ויודע שלא יוכל לכוון אפילו בפסוק הראשון כגון שנמצא במקום מסוכן ואין דעתו מיושבת עליו לכוון הסתפק הפתחי תושבה אם חייב לקרות קריאת שמע (משנה ברורה מהדורת דרשו, בביאור שם)

ד.מותר להפסיק רק לצורך פיקוח נפש:
חוּץ מִפָּסוּק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁלֹּא יַפְסִיק בָּהֶם כְּלָל, אִם לֹא מִפְּנֵי מִי שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ:
(שו"ע, או"ח,סו,א)

2.גליית מבקש לנצח את העם ולשבור  את רוחו דרך הסחת דעתם מקריאת שמע:
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים: {ב} וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים: {ג} וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם: {ד} וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת: {ה} וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת: {ו} וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו: {ז} (וחץ) וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו: {ח} וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי: {ט} אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ: {י} וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד: {יא} וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד: (פ) {יב} וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים: {יג} וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: {יד} וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל: (ס) {טו} וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם: {טז} וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם (שמואל א,יז,א-טז)

{שמואל א יז-טז} ויגש הפלשתי השכם והערב אמר ר' יוחנן כדי לבטלן מק''ש שחרית וערבית {שמואל א יז-טז} ויתיצב ארבעים יום א''ר יוחנן כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה (סוטה מב, ע"ב)

אולי ידע אותו רשע שמפני מצות קיום קריאת שמע אין נמסרים בידם כדאיתא לעיל, הלכך רצה לבטלן דוקא מקריאת שמע (חברותא, ע"פ ביאור באר שבע,שם)

הכוונה מרחיקה מזיקים:

שמע - הפסוק מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת הרי שד, שהשדים בורחים מהקורא שמע בכוונה. (בעל הטורים, דברים ו ד)

3.חתן לא יכול לכוון בלילה הראשון כי הוא טרוד המצווה ולכן הוא פטור מק"ש:
חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה {י} הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה {יג} בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת (ברכות פרק ב משנה ה)

4.ריכוז בקריאת שמע:
ובקריאת שמע יהיה מאד נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו מאתים וארבעים ושמונה תיבות שבו, ויתן ריוח בין הדבקים, כדברי רבותינו בכל לבבך ועל לבבך וכיוצא בהן, ובכל אחד משלשה שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה יהיה, ולא יאריך באל"ף דאחד, ולא ימהר בח"ת לקרותה בחטף, ויאריך בדל"ת, עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ, ובארבע רוחות העולם ממזרח וממערב מצפון ומדרום, ותהום רבה, ומאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ואם לא יוכל לכון כל כך יכון השם שהוא עתה אלקינו עתיד להיות אחד, ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון כל. בכל לבבך בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, ובכל נפשך, אפילו נוטל נשמתך, ובכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. אשר אנכי מצוך היום, יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי. על לבבך, עד כאן כונת הלב ועקר קבלת עול מלכות שמים, ואפילו מהלך בדרך, נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך, אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה, מכאן ואילך יקרא כדרכו בכונה לפי כחו. כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך, ימשמש בתפילין של יד, לוהיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילין של ראש, וכשיגיע לוראיתם אותו יעין בציציתו... (רבנו יונה, ספר היראה)

שנצטוינו לקרות בכל יום ערבית ושחרית פסוק אחד מן התורה שבסדר זה, וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ועל פסוק זה נאמר ודברת בם בשבתך וגו'... משרשי המצוה, שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו, וצונו לזכרו שתי העתים האלה בקבע ובכונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבקר אחדות השם ומלכותו וכי השגחתו ויכלתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספור, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל להחביא ממנו אחת מכל מחשבותיו, הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא, ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה. ומפני שיסוד המצוה מה שזכרנו, חייבונו ז"ל בה בכונת הלב, ואמרו שאם לא כיון לבו בה לא יצא ידי חובתו, שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו... (ספר החינוך, ואתחנן מצוה תכ)

5.אי הבנה בקריאת שמע:

קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש''מ הוה ליה שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח כמה נאה אכסניא זו א''ל אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות א''ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא אמר ליה חזור בך א''ל כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה דאמר מר כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת: (סוטה מז,ע"א)

סיום: הכל הולך אחר ה- אחד:

1.אצל בני יעקב התבררה אחדות כוונתם לשם ה':
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)


2.אחדות הפכים:
ה' אלקינו ה' אחד- ה'- מידת רחמים, אלוקינו- מידת הדין.שני הפכים אלה הטוב והרע, תדעו שה' אחדשהכל רק רחמים טוב וחסד רק הרצון הוא ממך שתטהר כוחותיך ותברר  הקדושה מן הטהרה ( רבי איצ'לה מוולזין, מילי דאבות)

3.אחדות ה' - בדרך השלילה:

יחוד השם יתברך. כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד. ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החילוק לאין סוף. אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות. וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". (הקדמת רמב"ם לפרק "חלק", י"ג עיקרים)

4.להתרכז בדבר אחד כדי לכוון את אחדות ה':
ע"מ שהאדם ירגיש במלוא איבריו ודעתו את אחדות ה' עליו להיות מרוכז בעניין אחד בלבד- קריאת שמע ולכן כל האיסורים על הסחות הדעת וההפסקות והכוונות (ענ"ד)

בשולי הדברים: בשביל לכוון- כדאי כל הזמן לחדש

בקריאת שמע כתיב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו'), ואמרו ז"ל שיהיו בעיניך כדיוטגמא (הכרזה) חדשה, שיהי לך כדבר חדש המעורר התענינות רבה. ודבר זה הוא תנאי ראשון לקריאת שמע, למה, כי בלי זה, ההרגל מפסיד כל התבוננות וכל אפשרות של הכרה רוחנית. וידוע שבני אדם אין רואים את הנס שבטבע מחמת כח ההרגל... ואיך עושים קריאת שמע, שקוראים פעמיים בכל יום, כדיוטגמא חדשה? התשובה היא, בעיון. כי אין עיון בלי חידוש, וכל חידוש מעורר הלב ושובר ההרגל... (מכתב מאליהו, חלק ה עמוד כד)